הטבלה לא משקרת. היא סתם מסתלבטת. ואולי אולי קצת רומזת.
טוב, נתחיל בכל זאת בשלישית בטבלה הזאת. 24 שעות היתה הפועל תל אביב במקום הראשון, שזה בדיוק 24 שעות יותר מכמה שהיא היתה בו במה שנראה כמו 250 השנים האחרונות. עד שבא לקס וקלקל, ומיד אחריו ספורי – שני אדומים גולים, ושני גולים אדומים, ואם זה אומר שמכבי ובית"ר מתחת לקו האדום – אנחנו אדומים משמחה. זמנית כמובן, אבל שמחה.
הפועל נראית עדיין כמו קבוצה שאתה עושה לה פו והיא מתפרקת. מצד שני, יש בה מה שלא היה בעונה שעברה: שחקנים שמבינים את מהותו העמוקה של המשחק, שבכדי לנצח צריך להבקיע גולים. זאת קבוצה שתנצח בחריקה, אל תחפשו בה שלמות. אבל גם ללינוי אשרם נפל הסרט לפני המדליה ההיא.
מחזור ראשון הוא בדרך כלל אוסף של מקריות שאינו מעיד על דבר. ובכל זאת, שתי תופעות שכבר זכו כאן להתייחסות, הדהדו בו: מכבי נחלשה. בלי פרץ ויונתן כהן, ובלי שום תחליף ראוי, ובעיקר עם התחושה שמיטש התעייף – זה נראה כמו שנת מעבר לעתיד לא ברור. ואן לוון מתלונן, כך הבנתי, על עייפות בגלל הליגה החלשה שהם משתתפים בה. ואני שואל את עצמי אם את החוצפה הזאת הם מקבלים יחד עם אישור כניסה לארץ בנתב"ג, או שאולי הם באים איתה מהבית ולכן כל כך מתאימים לליגה המאוד מחוזית שלנו.
אז מכבי אולי מאותתת על גלישה מטה, אבל אצל בית"ר זה כבר פרוז'קטור. לא מבין מה הרעיון מאחורי מה שחוגג עושה או לא עושה. אולי יש כאן רעיון גדול, שטרם הבשיל. אולי הפריצה הגדולה עוד תגיע ובצידה הסבר על תג המחיר המוגזם של שועה. אולי. בינתיים, בית"ר עוברת לספסלי האופוזיציה עם המנטור הגדול שלה.
הפועל תל אביב. מבינה שכדי לנצח, צריך להבקיע (אלן שיבר)
ואגב, אני מבין מה קרה לליאני. אני לא אהיה הפראייר הראשון בליגה שקונה את הצלילות של שכטר, הוא אמר לעצמו, שוכח שגם שעון מקולקל או צולל משוכלל צודקים לפעמים. הצעתי לשכטר: תמשיך. במחזור הבא זה כבר יעבוד. המצפון של ליאני יעבור למשרוקית של השופט התורן הבא שלך.
ומה עוד היה לנו? סכנין, הימור של רבים לירידה, הפתיעה לטובה. חיפה – לרעה. באר שבע עשתה את העבודה. יש לי הרגשה שרוני לוי חוזר השנה לצמרת. הימור ראשון השנה – באר שבע וחיפה ראש בראש על התואר. אני עוד אשנה אותו בטח.
יוצאים לפגרה, אני מבין. חבר טוב הציע אתמול שישרקו לסיום העונה כבר עכשיו. זה היה לפני לקס וספורי. אמרתי לו: עזוב, אולי נצליח לגנוב השנה פלייאוף עליון ו-0:1 קטן בדרבי. כמובן שלא התכוונתי. אבל מחזור ראשון הוא זמן החלומות, רגע לפני שהכוכבים מחזירים את ההיגיון לשיגעון.
איתי שכטר חוגג על הדשא. תמשיך ליפול, המצפון של ליאני יעבור לשופט הבא (דני מרון)