(תמונה: אודי ציטיאט)
הרבה זמן לא היתה התרגשות כזו במשפחת דניאל. הערב (19:30) יפגשו שני אחים, אך לא סביב שולחן האוכל. זה יקרה באיצטדיון המושבה, כשלראשונה בחייהם הם ישחקו שלו וסולומון דניאל אחד נגד השני, הראשון במדי מכבי פ"ת, השני במדי נוף הגליל. "אנחנו לא יודעים איזה חולצה לשים בשבת, כחולה או אדומה. כל הבית מחכה למשחק הזה. אם אפשר שייגמר בתיקו מגול של כל אחד מהם זה סוגר לי את הפינה", סיכמה האחות של השניים, אורית דניאל.
שלו וסולומון נולדו שניהם בקרית גת, שניים מתוך תשעה אחים, בניהם של מהבאו וצ'ומה שעלו לארץ מאתיופיה. "כל מה שהיינו צריכים הם נתנו לנו, בחיים לא היה חסר לנו כלום ואנחנו מעריכים את זה. אנחנו יודעים שלא היה להם קל", סיפר סולומון. האח הבכור, 30, החל לשחק כדורגל מקצועי בגיל מאוחר יחסית: "גרנו שתי דקות מהמגרש העירוני בקרית גת, מגיל קטן אני זוכר את עצמי משחק במגרש השכונתי סתם לכיף, בלי קבוצה, וכשהייתי בן 12 ראה אותי שם קרלוס פרטוק. הוא בדיוק פתח קבוצה ראשונה של שביעיות בעיר והחליט לצרף אותי".
סולומון סומן כהבטחה, אך תהליך גדילה איטי עצר את ההתקדמות שלו: "הייתי נמוך. מאמנים לא היו יכולים לסמוך עלי והפסיקו לתת לי לשחק. ראיתי שדברים לא הולכים, כבר לא נהניתי מכדורגל והחלטתי להתגייס לקרבי בעקבות האחים שלי". התכניות שוב השתבשו כשחודש לפני הגיוס לגולני, סולומון נפצע בעבודתו במפעל, מה שגרם לפרופיל הצבאי שלו לרדת. החלום להתגייס לגולני הוחלף ביומיות בקריה, תנאים שאפשרו לו לחזור אחרי שנה וחצי של הפסקה למגרשים. את החזרה הוא עשה כבר לעמדת הקשר בעירוני קרית גת, משם עבר למכבי קרית מלאכי, רמת השרון, בית"ר תל אביב, הפועל חדרה והפועל נוף הגליל, תחנתו האחרונה נכון לעכשיו, כשבמקביל הוא גם סטודנט לתואר ראשון בניהול וסוציולוגיה.
דרך ארוכה עד ליגת העל (מימין שלו, משמאל סולומון, אלבום משפחתי)
"אחד השחקנים הטובים והחכמים ביותר שאימנתי בחיי, לא היה לי ספק שיגיע לליגות גבוהות" ציין פרטוק, מי שגילה ואימן את סולומון במשך 3 שנים, ומאוחר יותר גם את אחיו הקטן, "שלו, זה חוויה לצפות בו, שחקן חזק, מהיר, מגיב טוב. הם משפחה מוכשרת. בזמנו סולומון היה יותר טוב, אבל הם משחקים עכשיו בעמדות אחרות אז קשה להשוות".
שלו הוא בן הזקונים של המשפחה, הצעיר מבין 9 האחים, וככזה הוא זכה למעטפת תומכת יותר והכוונה מהאח שהיה כבר למוד נסיון בתחום. "אני מלווה אותו בכל המסע הזה", סיפר האח הגדול, "בגיל 3-4 הייתי הולך לגן עם כדור ביד, ראיתי את אחי הגדול ורציתי להיות כמוהו", סיפר שלו לחבריו לקבוצה. גם הוא החל את דרכו בעירוני קרית גת. כשהיה בן 10 נאלץ לשחק עם ילדים הגדולים ממנו בשנתיים בגלל שלא היתה קבוצה לבני גילו, מה שגרם לקשיי התאקלמות. בשנתו השניה בקבוצה שלו כבר היה מלך השערים, כשהוא עדיין צעיר בשנה משאר חבריו, והקבוצות הגדולות החלו להתעניין, בין השאר בני יהודה, מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה ומכבי חיפה.
"החלטתי שהוא הולך לבני יהודה", מספר האח הגדול, "אח שלי הוא ילד שצריך חום, הוא הכי הקטן במשפחה. אם כבר מוציאים אותו מהבית בגיל 15, אז למקום משפחתי". שלו עבר לגור בפנימיה, והשלים עונה טובה בבני יהודה, אבל המרחק מהמשפחה היה לו קשה מידי, וכעבור שנה הוא החליט לחזור לקרית גת. "מהרמה הכי גבוהה החזרתי אותו לליגה רביעית. בתוך תוכי פחדתי, אבל ידעתי שלעתיד שלו זה יעשה לו טוב. אלה החלטות שאתה מקבל בתור אח גדול, ובדיעבד זה עשה לו טוב. הוא עשה הסבה מקשר לחלוץ, הבקיע בסביבות ה-60 גולים ושלט במגרש". משם עבר האח הקטן בתום העונה למכבי פתח תקווה, כשהוא ממשיך, עד היום, לגור עם משפחתו בקרית גת. הוא חתם על חוזה לשלוש שנים באם המושבות ובתחילת העונה הצטרף לראשונה לקבוצה הבוגרת, לזכותה הספיק להבקיע כבר שני שערים ב-72 דקות משחק בלבד.
"את לא מבינה איזה גאווה זה. הלב שלי מתפוצץ", שיתפה האחות לקראת המפגש המשפחתי, והיא כמובן לא היחידה שמתמוגגת מהאחים, "ההורים שלנו עוקבים באדיקות. כשיש גול, כל השכונה שומעת את צעקות השמחה. בגול של שלו מול הפועל חיפה כל הבניין רעד". ולאווירה המרגשת הזו בבית משפחת דניאל, מוסיף שלו קצת פלפל, כיאה לאח קטן: "בגלל המשחק בשבת, כל היום הוא עוקץ את סולומון ואומר לו 'אני אשים לך את הכדור בין הרגליים'". אבל עם כל הכבוד להתרגשות מהמפגש בשבת, העיניים במשפחה נישאות אל עתיד רחוק קצת יותר "סולומון חולם להגיע לנבחרת וכמו שאני מכירה אותו, הוא יגיע לזה. את שלו אנחנו רוצים קרוב, אבל רחוק, הארץ הזו תהיה קטנה עליו", סיכמה אורית.
"כל הבניין רעד". שלו חוגג את השער מול הפועל חיפה (אלן שיבר)