אוקיי, אההה.. הממ.. אני תוהה ביני ובין עצמי (וביניכם), מה אפשר לכתוב, איזה סופרלטיב אפשר עוד להרעיף, והאם מילים בכלל נחוצות כדי לתווך שורה תחתונה כל כך ברורה כמו זו שיצאה מהמשחק אתמול (שבת). טוב, אם כבר הקלקתם על כניסה לקישור, להלן מספר מילים בנושא דנן: קונצ'רטו, הצגה, הר געש, הופעת פריצה של חיים משה - פאקינג שישייה בתצוגה סופר עוצמתית ומרהיבה, במשחק שהוגדר כאחד המוקשים הגדולים ביותר שניצבנו מולם העונה.
בני סכנין הגיעה אחרי השערורייה של אמצע השבוע, עם מופע השתטחות יוצא דופן במגעילותו, לרבות "תפיסות על חם" של התחזויות מובהקות במצלמות כאלו ואחרות. עכשיו, אני באמת אולי האדם האחרון בעולם שירצה קשר למשהו שמיטיב, ולו באופן העקיף ביותר, עם מכבי תל אביב. אבל אם לומר את האמת, ובלי קשר לזהות היריבה שמולה התרחש הפיאסקו המביך הזה - באמת שאלו מעשים שאי אפשר לתת להם לעבור בלי עונש קארמאי (זו מילה?) ראוי, ואוי איזה עונש שסכנין קיבלה אתמול מאיתנו.
למעשה, לאחר שנגמר מבחינת סכנין רשמית פרק הכדורגל במשחק (בסביבות הדקה ה-30 בערך), הם התחילו לשלוף את ערכת הלכלוך ולנסות לסחוב אותנו ביחד איתם למטה. עבירות ברוטאליות, כולל אחת שהולידה אדום מוצדק, הן הדרך היחידה שבה יכלה סכנין לעצור את השחקנים בירוק אתמול.
אבל גם זה, בסופו של דבר ולמרבה השמחה, לא עזר, והשחקנים התאפסו על עצמם במחצית השנייה, התעלמו מהניסיונות להצית מריבות והמשיכו לדרוס עד הסוף המתוק. עם כל הכבוד לאבו עלי של מריבות, דחיפות והדלקת פיוזים, אין תשובה יותר ניצחת לפרובוקציות ומשחק מלוכלך מאשר עוד כדור ברשת, ועוד כדור, ועוד אחד. הרבה יותר מכאיב.
קונצ'רטו (אלן שיבר)
האמת, הדבר המרשים באמת במשחק הזה מבחינתנו, הוא שגם כשמחצית שלמה שוחקה כשהמשחק מוכרע לחלוטין, הקצב, התשוקה והרצון לעוד ועוד שערים לא נרגעו. גם כשמחליפים נכנסו, כל אחד מהם רצה לנצח בכל מאבק פיזי, כל אחד רצה לכבוש, כל אחד רצה להמשיך ולהוכיח שמקומו במגרש ובסגל של מכבי חיפה ראוי. זה גם תורגם סטטיסטית היטב, עם בישול נהדר של בן שהר ושער בכורה של מאור לוי במדים הירוקים.
בחזרה להרכב הפותח, כמה מילים על השלישייה הקסומה שלנו - אצילי עם צמד ושני בישולים, חזיזה עם שער ושני בישולים, שרי עם שער ועוד חצי בישול. אלוהים יעזור למי שמשחקת מולנו כשכל שלושת אלו מגיעים מאופסים. ברק וקסם בכמעט כל מהלך, נגיעות מופלאות בכדור, שואו לצד תכלס. הצירים המרכזיים בחוליית התקפה שלא נראתה כמותה בכרמל שנים ארוכות מאוד.
בגדול - באמת שאי אפשר לומר מילה רעה על אף אחד היום בירוק, כשגם המחליפים והאילתורים של בכר במרכז ההגנה עבדו בצורה פשוט פנטסטית. שון גולדברג עושה שון גולדברג נהדר, ואין שמחים מאיתנו על כך. יותר מזה - עופרי ארד זה חתיכת גולר, מסתבר. מקווה מאוד שימשיך לחזור לעצמו ולהשתפר.
הנקודה היחידה שמעט העיבה על החגיגה הייתה המתיחה של חוסה רודריגז. כולנו תקווה שבאמת מדובר אכן במתיחה קלה וכזו שניתן יהיה להתאושש ממנה במהרה, כי נוכחותו של רודריגז נחוצה עד מאוד. השידרוג שהוא עשה העונה בהבנת המשחק, רמת הביצוע והיכולת, בכל עמדה שבה הוא משחק, הוא פשוט ענק ומופלא. חוזה לחוסה, ויפה שעה אחת קודם.
אה, כן, ודין דוד לא כבש. שוד ושבר. יהיה בסדר, בגדול, כך אני מאמין.
עמוס. הקארמה התהפכה (אלן שיבר)
עוד אספקט חיובי בהקשר לעובדה שהסיפור במשחק הוכרע במהירות היה שבזכות הבליץ המוצלח, התאפשר לבכר לתת מנוחה למספר שחקני מפתח - וגם להכניס לעניינים את כל החברים משולי הספסל הצמאים לדקות. כמאמר בוראט: גרייט סקסס!
בימים הקשים, של עונות בלי תכלית וגועל נפש צרוף מציף את הדשא, זו הקבוצה לה פיללנו, זו אידאת הכדורגל ששיווינו לנגד עינינו. מכבי חיפה מהירה, דורסנית, חסרת רחמים ומרהיבת עין. עכשיו רק חסר להמשיך לחבר לזה עוד כמה תארים, ואנחנו ממש בסבבה.
המוקש הסכנינאי פורק לחתיכות, והעיניים קדימה, ליום שני, בסמי עופר. מכבי תל אביב מגיעה העירה. נראה לי שבקשר למשחק הזה, החשיבות שלו והחובה שמוטלת עלינו, באמת שכל מילה תהיה מיותרת.
שבוע ירוק ונהדר לכולנו!
נ.ב. מחצית ראשונה לפנתאון, שאותה לא זכיתי לראות, בחסות פקקי הענק הבלתי נגמרים בכביש חיפה תל אביב. שעתיים וחצי מהקריות לנתניה - רק כדי להגיע לשער סגור ומאבטחים שמתעקשים לעכב אותנו עוד רבע שעה בחוץ בלי סיבה נראית לעין. התשתיות בישראל פשוט עלובות, אין מילה אחרת, וחוויית הכניסה למשחק הכדורגל משלימה את העינוי שעובר האוהד המסור באופן מוחלט. לפחות הפעם חסכו מאיתנו את העבודות בכביש בדרך חזרה...
ועכשיו, מכבי ת"א. וכל מילה מיותרת (אלן שיבר)