הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

כמה קשה, ככה מתוק: על ניצחון ביבים בדרבי

בלי הרבה כדורגל, השלמנו דאבל עונתי. וגם: המצטיין המפתיע. אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  27.02.22 - 10:25

בשבוע שעבר כתבתי שמעתה ועד תחילת הפלייאוף (לפחות), קור הרוח והמנטליות ישחקו תפקיד משמעותי, ומכבי חיפה שמתמודדת מול קבוצות שנאבקות על מקומן, למעלה או למטה, תצטרך לנשוך, לשרוט ולקחת בכוח כל נקודה.

על כן, לא ממש מפתיע אותי שזה אכן מה שקרה אתמול, בדרבי של חיפה. האמת, הייתי שמח אם לצד הלחימה והשריטות גם היה קצת כדורגל שמשחק תפקיד, אבל השורה התחתונה היא כמובן החשובה ביותר, והיא - ספרנו את הכסף והנקודות במדרגות, והשלמנו דאבל עונתי ראשון בדרבי מזה שנים רבות, רבות מדי.

כבר מהדקות הראשונות, כאמור, היה ברור לחלוטין שלא נחזה כאן בשחזור החמישייה מהדרבי הקודם. הפועל חיפה עלתה להילחם על כבודה המקצועי, גאוותה והיוקרה העירונית. דור מלול מרים את חזיזה באוויר בעבירת ספק אדום כבר בשניות הראשונות, והאדומים מאותתים לנו שאין ארוחות חינם בדרך לשער.

איזה ארוחות ואיזה נעליים, מנת קרב משנות השמונים אפילו לא היתה שם. זה היה משחק של גישושים, התגוששויות וחוסר דיוק משווע, והקישור האמצעי שלנו, זה שאמור לנהל ולייצר את המכבש, נראה אבוד ותלוש. עלי מוחמד ובעיקר נטע לביא הפסידו בקלות מרגיזה מאבקי כוח והותירו את הרביעייה האחורית שלנו יותר מדי פעמים בקרבות אחד על אחד ובחיסרון מספרי. בעוד שאצל עלי מוחמד יכולת כזו היא תקרית די מבודדת, אצל נטע לביא זו מתחילה להיות מגמה מדאיגה. עוד נשוב לעניין נטע בהמשך...

וזה לא שמקדימה, הכל זורם ונוצץ. ממש לא. עוד בטרם הפציעה, עומר אצילי שוב הפגין משחק חלש (החלמה מהירה, תהיה לנו בריא יא עומר), דין דוד עלה עם פרצוף "זה לא היום שלי" ודולב חזיזה נתן כל אונקיית אנרגיה בגוף שלו, אבל גם הוא לא היה מדויק ומיעט לסכן את השער. אין ספק שמכבי חיפה כולה נמצאת כרגע בתקופה של ירידה מקצועית. טבעי או לא טבעי, זה לא משנה, אלו הם פני הדברים כרגע.

ובתוך הסלט העגום הזה, מצופה מכל צדדיו בשיממון בינוני מתובל בהפקרות אקראית בהגנה, מגיע רגע שגורם לך לעצור ולומר לעצמך: "אה, זה למה אני אוהב כדורגל!".

מזווית הזויה, בלי לקחת תנופה, בהחלטה גאונית ובטכניקה וירטואוזית, צ'ארון שרי שולח בעיטה מהצ'ק פוסט אל מעל לידיו של אוהד לויטה ובצלילה לרשת. שער קסום כל כך, שנשלח אלינו מאלוהי הכדורגל, שגם טענו אותו בחשיבות מפוארת במיוחד - שער ניצחון בדרבי, השער השישים של מכבי חיפה העונה, שער שני ברציפות לצ'ארון שרי שחוזר לכושר הטוב שלו, שער שמבטיח ניצחון כפול ומשמר את ההגמוניה הירוקה המוחלטת בדרבים השנה בליגה, שער שמגדיל את הפער מהשניה בטבלה לשש נקודות ולקינוח - שער שמותיר את הפועל חיפה מחוץ לשערי הפלייאוף העליון באופן מוחלט וסופי. לא רע לבעיטה אחת, הא?

אלוהי הכדורגל, כפי הנראה, לא רק סייעו לנו בזרם השראה דרך רגלו של שרי, אלא גם בזרם ההחמצות של הפועל חיפה מול השער, נוכח ההפקרות המצטברת במרכז המגרש בשתי המחציות. וכשכבר היה נראה שהפועל חיפה בדרך לשוויון מוצדק, הרוח האלוהית נחה על שון גולדברג שהציל מהקו בקליף האנגר מטורף.

שון גולדברג, הרכש שרבים לעגו לו בתחילת העונה, הוריד כבר מזמן את כל הגבות המורמות ומבסס את מקומו כבלם הפותח לצד פלאניץ' באופן מוחלט וברור. המצטיין של הדרבי אתמול, ללא ספק.

בנוסף אליו, ניתן לציין לטובה את מיקאל אלפונס. לא מאוד מדויק במסירה האחרונה, אבל משחק התקפי מאוד, ומצד שני בכלל לא פראייר בחלק ההגנתי. טפו טפו, נראה סולידי ביותר. גם סאן מנחם ופלאניץ' היו בסך הכל טובים, מה שעזר מאוד להותיר את הפועל חיפה על מעט הזדמנויות, ובתוספת חסדי השם, להותיר את השער שלנו נקי בסוף המשחק.

זה היה אנטי כדורגל רציני מאוד מצידנו, שנבע גם מקבוצה שבאה להילחם בטירוף מולנו, גם מהצבה לא טובה של נטע לביא בקישור וביטול המכבש באמצע וגם מלחץ, מתח ומוטיבציה גבוהה להגדיל שוב את הפער מהמקום השני.

ובדיוק בגלל זה, זה ניצחון כל כך חשוב, של אופי וקור רוח. הצלחנו לכבוש את כל האתגרים המקצועיים והמנטליים ולנשוך ניצחון מגעיל שועלים. הוכחנו שאנחנו יודעים לשחק כדורגל מהחלל השנה, אבל אם צריך (ועכשיו אכן צריך) אז רצוי גם לדעת להביא נצחונות ביבים כמו זה. וכמה קשה, כך למדנו בשנה שעברה, ככה מתוק. ואוי, זה מתוק מאוד. יותר "כל האמצעים כשרים" ממה שהיה במשחק הזה, בייחוד בסיום, באמת שאין. ביקשתי יפה, והם הביאו את הדרבי, במשחק של גברים, משובץ בביצוע וירטואוזי שעוד יירשם אצלנו בספרי הזהב.

ובחזרה לנטע - אין ספק שברוב שלבי המשחק, אולי להוציא את חצי השעה האחרונה, נטע לביא נראה רע מאוד, חסר ביטחון, לא לוקח תאקלים שלקח בקלות בשנה שעברה. זה לא אותו השחקן יוצא הדופן שהוביל את מכבי חיפה בעונה שעברה לתואר. מצד שני, הגב המוחלט שנתן לו ברק בכר בסיום המשחק במסיבת העיתונאים יכול מאוד לעשות את ההבדל עבורו ועבורנו, ולהשיב לו לא מעט מהביטחון שאבד. הגיבוי לנטע ונסיכת הביטחון בו הם מהלכים אסטרטגיים חשובים מאוד של בכר, בעיניי. אני בטוח שגם לנטע עצמו יש גם ביקורת עצמית גבוהה מאוד והוא מבין שזה ממש לא זה כרגע, מבחינתו.

מצד שני, צריך גם לא לקפח את שני שחקני הקישור שהובילו אותנו עד כה השנה, ולתמרן בין השלושה באופן נכון יותר. היום לא הייתה ברירה, בשל ההשעיה של אבו פאני, אבל נטע לא צריך לקבל טאבו בהרכב בשום צורה ודרך. המבחן בעניין הזה עוד יתגלגל בשבועות הקרובים.

אז תם לו שלב הדרבי בליגה שלנו, ומשוכה גבוהה ובעייתית מאוד נצלחה. בקירטוע, אבל מאחורינו. אחרי אתנחתת הגביע ביום שלישי (אני אכתוב טור רק אם תהיה שם קטסטרופה רבתי, שני רבעי הגמר האלו מיותרים להכאיב), מגיעה נוף הגליל להתארח בשבת בצהריים.

אל תתנו לשעה הנוחה ולילדים שיציפו את האצטדיון להטעות אתכם. כמו הפועל חיפה, גם נוף הגלילי יגיעו עם משנה סדורה של מאמן טוב, ובמטרה להילחם על החיים בכל הכוח. מעכשיו ועד הסוף, כל משחק הוא מלחמה, ואף אחד לא ייתן לנו במתנה שום דבר. מחולל קלישאות? אכן כן, אבל זו המציאות, ועד השריקה האחרונה של הליגה, אנחנו צריכים להמשיך ולעשות הכל כולל הכל על מנת להתרחק מהקלישאה המאוסה מכולם - לבעוט בדלי.

שבוע טוב וירוק לכולם!

נ.ב. הצגה רבתי של הקהל הירוק, במספרים, בתפאורה ובווליום. גאווה ענקית, שלוש רמות מעל הקבוצה היום, ושלושים רמות מעל הקהל של המארחת.

נ.ב.ב. בצל הדברים של בתיה סהר השבוע, באופן אובייקטיבי לחלוטין, בן שהר צריך לקבל יותר דקות ויותר הזדמנויות. הוא מכניס וייב אחר ומלחמה חסרת פשרות בכל דקה על הדשא.

נ.ב.ג. כן, אני יודע, הפועל. זה קשה לראות משחק בית שלכם עם כתם אדום מוקף בים ירוק, זה קשה לשמוע שירה ירוקה אדירה עוד לפני המשחק. אבל דחיל רבאק, אם כבר עיניתם לנו את האוזניים עם שיר האליפות היחידה שלכם חמישים פעם ברצף, אפשר בבקשה שזה יהיה בווליום שלא יעשה לנו נזק בלתי הפיך לאוזניים? לטיפולכם, מנהלת.