"הרגלנו את כולם ליכולת לא מהעולם הזה", אמר אתמול ברק בכר, אחרי עוד נצחון ירוק בגוון אפור, כך שמייד שאלתי את עצמי: איפה הייתי כשהיכולת הזאת שטפה את הדשא, ואיך אפשר להתרגל למה שלא באמת קרה עדיין?
ניחא. לא יכולת ולא עולם. אקשן. סרט מלחמה. לא מהסוג שזוכה באוסקר, אבל כן זה שהולך להכין לנו אביב לוהט, יציעים מלאים והרבה מתח. מי צריך יותר? מאבק משולש על אליפות, מאבק משולש על מקום באירופה, ושש קבוצות שיודעות להביא קהל אפילו למשחקי חוץ. אחלה פלייאוף.
על הנייר, זאת עונה שהתחילה באדום ואמורה להסתיים בירוק – כשבאמצע מהבהב הצהוב שחזר לחיים, אבל כנראה מאוחר מידי. את האליפויות שלה לקחה מכבי בשנים האחרונות כשלא היה ממול יריב ממשי. עוד לא ראינו ממנה דוגמא למסע שמתחיל בגמגום מאחור, נותן גז ברגע הנכון, עקיפה פראית על קו הסיום ואליפות נגד כל הסיכויים. למרות ג'ורג'ה יובאנוביץ', שמצדיק רכישה בשני מיליון יורו ומאמן שיודע כדורגל, זה נראה כמו חיפה. או סנסציה. סליחה באר שבע, כן?
בכר. איפה היכולת? (מאור אלקסלסי)
יובאנוביץ'. שווה שני מיליון יורו (מאור אלקסלסי)
מהמשחק אמש (שני) נזכור את התחת של בכר ואת הקרחת חרושת הקמטים של יוסי. בית"ר במלחמה על החיים, ואני לא בטוח שהחבורה שם בנויה ומוכנה לקרב כזה. ההימור שלי? מכבי פ"ת נחלצת, נוף הגליל חוזרת ללאומית. ושתי הירושלמיות נאבקות על השאלה מי ישחק בשנה הבאה בטדי בימי שישי. אקשן. הכי אקשן.
נו טוב, מילה על הפועל. קרב האיתנים מול חדרה הסתיים על הבאזר. כבוד. לאדומים יש שתי אפשרויות: להמשיך לשקשק מול הגדולות ולבעוט בכל דלי מצוי בדשא, ואז לסיים במקום השישי המכובד. אגב, שמנו לב שעשרה שחקנים לא מספיק. ננסה לשחק מול תשעה, אולי זה יעזור. מה עוד נגיד על קבוצה שמאמן שעשה נגדה תיקו פוטר? ריח חריף של לוזרים, שמתערבב במתיקות של פלייאוף עליון.
החלום? לפי הסדר הזה, מהפחות חשוב לחשוב ביותר – להגיע לאירופה (וכמובן לעוף בסיבוב הראשון), לנצח בדרבי אחרי 700 שנה ולדפוק למכבי את האליפות. החיים פתאום נראים מעניינים יותר. יכולת? מה זה? אקשן. רק אקשן.
רק רוצים לקלקל למכבי ת"א (אלן שיבר)