הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

שש אלי קרב: הניתוק של התובע במקרה יואב זיו

התגובה של מנהל מכבי ת"א, יואב זיו, אנושית. טעות היתה להעמידו לדין על כך. מוטב שהתובע יבין שאת השאלה האם הוא צדק או טעה צריך להשאיר לקהל הרחב. הוא מספיק חכם. טור דעה

אבישי סלע
אבישי סלע  24.04.22 - 15:29

אומרים שהספורט, ובוודאי הכדורגל, הוא המראה של החברה. שגם אם עולם הכדורגל נראה כמו מציאות אלטרנטיבית, בסופו של דבר מגמות ובעיות מחוץ לאצטדיון ייכנסו גם לתוכו. ואם זה נכון, הרי שההעמדה של יואב זיו לדין משמעתי ע"י התובע, עו"ד ניר רשף, היא הוכחה מושלמת לכך - תוצר של תרבות שבה הכל משפטי ו"הכל שפיט" (לפי דבריו של נשיא העליון לשעבר, אהרון ברק), כל דבר צריך להגיע להכרעה של זכאי או אשם, כל פעולה שלך עשויה לשמש נגדך. אותה תרבות שלפיה הכל תלוי בשאלה אם יצאת אשם או זכאי, אם הועמדת לדין או לא, היא התרבות שלא מסוגלת לבחון מעשים אלא ע"פ הכרעה של שופט או דיין.

מנהל הקבוצה של מכבי תל אביב, יואב זיו, לא עשה שום דבר שראוי להעמיד עליו לדין. הוא חטף קללות מיציע המאוכלס ע"י אוהדי הפועל ב"ש (דבר לא יפה אך לגיטימי), והגיב בחזרה ע"י אזכור התוצאה שבה הביס (יחד עם חבריו במכבי ת"א) את באר שבע בגמר הגביע של 2015. הוא לא תקף בשום צורה, לא פיזית ולא מילולית, ולכן ההחלטה לפיה עליו לשלם על כך - בין אם בקנס או בהרחקה, היא החלטה מנותקת. היא החלטה שלא מאפשרת שום תגובה, ולו העדינה ביותר, להקנטות או ליריקות מצד אוהדים.

אנחנו אוהבים ספורט בגלל שהספורטאים הם בני אדם. כמונו, רק גבוהים יותר או חזקים יותר. והחלטה שכזו היא ציפייה מספורטאים לא להיות אנושיים - להיות רובוטים שיחטפו כל אש אפשרית מצד הקהל, ולא יגיבו בשום צורה חזרה. קצת כמו קיירי אירווינג, שחטף קללות ושריקות בוז ב-TG גארדן במהלך הסדרה בין ברוקלין לבוסטון ב-NBA, ואמר בסיום: "כשאתה חוטף קללות, יש גבול למה שאתה יכול לספוג כספורטאי". אירווינג הניף אצבע משולשת וחטף על זה (בצדק). זיו בסך הכל רשם תוצאה על דף.


קרדיט צילום: תיעוד מרשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. לפניות: sport4u@sport5.co.il1)

וכאן בדיוק נכנסת ה"משפטיזציה" של החברה לפעולה. מעשיו של יואב זיו צריכים להישפט ע"י החברה באופן עצמאי - האם יש בהם טעם או אין. חלק יקראו לזה "הטרלה גאונית", חלק יקראו לזה "חוסר קלאס". וזה בסדר, כי לכל אחד יש דעה שונה וחוש טעם אחר. אבל בית הדין לא צריך להתערב בשאלות הללו, ולהשאיר לנו - צופי ומתבונני הספורט - להחליט עבורנו האם מדובר בחכם או בטיפש. כך או כך, לא מדובר במישהו שהתנהג בצורה "בלתי הולמת".

אוהדי באר שבע הקניטו את זיו, ועד כמה שזה לא אסתטי - זו זכותם. כדורגל הוא בסופו של דבר משחק של רגשות, וגם כעס הוא רגש. אבל זכותו גם של זיו להגיב לדברים, כל עוד לא מדובר באלימות. זיו בחר בדרך לא אלימה, לא תוקפנית (אפילו קצת משעשעת, לפחות לדעתי) - ואם הוא נענש על כך, הרי שעל סמך התקדים הזה, כל אדם שלא מרכין את ראשו בפני התנהגות אלימה מצד אוהדים - יהיה ראוי לעונש באותה המידה.

ומעבר לכך שמדובר במציאות בלתי קבילה, זה גם עוקר את ההנאה שלנו מהספורט. כי כאמור, אנחנו אוהבים את הספורטאים בגלל שהם אנושיים. לפעמים שחצנים ויהירים, לפעמים פגועים ופגומים. לא תמיד התגובה שלהם תמצא חן בעינינו, אבל מותר להם להיות הם. אם כולם היו מתנהגים באותה הצורה ובאותו סגנון, לא היינו באים לראות כדורגל. היינו הולכים לשחק פיפ"א.

בעולם שמחוץ לכדורגל, לבית המשפט יש יכולת להגיד שהוא אינו מתערב. שאין בסמכותו להיכנס לתחומים לא לו. מוטב שבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל יבין שאת השאלה האם יואב זיו צדק או טעה, צריך להשאיר לקהל הרחב. הוא מספיק חכם כדי לדעת.