הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

בלי פוזות ובלי פטורים: כך זוכים באליפות

שד המנחוס כבר לא יכול למנוע מחיפה תואר, רק לעכב. אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  03.05.22 - 10:17

אין בעולם שום דבר יותר קוטבי, קיצוני ומאני דיפרסיבי מלהיות אוהד כדורגל. המעברים בין דאגה ועצב לאושר שהגוף והראש מתקשים להכיל הם מהירים, חדים ותלויים  על שפיצו של נעל. רק לפני שבוע ויומיים, יצאנו עם לחי מעוטרת בחמסיקה סמוקה של בושה מהאיצטדיון בנתניה, פנינו נפולות ומעלינו מרחפת עננה של דאגה, שמא יצטמצם הפער המבטיח מהפועל באר שבע לנקודה בלבד לפני המפגש בטרנר.

אבל למרות הפאדיחה המפוארת שלנו, וכיאה לצדיקים - חלק ממלאכתנו נעשתה בידי אחרים, מעל ומעבר למצופה, למען האמת. סכנין ואותה נתניה דאגו להשאיר את פדיון הנקודות של באר שבע בשבוע הזה על נקודה אחת בודדה, וגם הוחזר הפור שאבד בהפרש השערים עם שלישייה נתנייתית שנייה ברצף. ותודה לטוומאסי ושות'.

אל המשחק מול הפועל תל אביב עלינו, אם כן, במצב רוח שונה לחלוטין, ברוגע נדיר ועם הבנה מוחלטת וברורה מאוד בנוגע למשמעות שלו למאבק האליפות. ובשורה התחתונה, בסופו של דבר, במשחק על כל הקופה לקחנו את שרצינו, את ששייך לנו בצדק, בכוח ובנחישות, ועשינו את שלנו. מאבק האליפות 21/22 השיב אתמול את נשמתו לבורא, בשעה טובה.

לומר שהיה משחק ענק? רחוק מזה. למרות שהמחצית הראשונה היתה טובה מבחינת אינטנסיביות וקצב, ומברוק לאצילי ששבר סוף סוף את הבצורת בדחיקה מרגשת אחרי מבצע נהדר של שרי, שטף המשחק עדיין לא שם. על חדות מול השער או רחוק מהשער בכלל אין מה לדבר. המחצית השניה בכלל הייתה קשה לעיכול, אבל גלולת חזיזה לקראת סיום הורידה את הנפיחות ושלחה את כל החלק הירוק של בלומפילד לאקסטזה חגיגית במיוחד, הרבה אחרי השריקה האחרונה.

החלק הקדמי, כאמור, לא ממש הבריק, אבל שמר על תכליתיות ברגעים החשובים. החלק האחורי, לעומת זאת, שמר על יציבות לאורך כל המשחק ואפשר מצב אחד מסוכן ליד הרחבה, בשלהי המחצית השנייה. אחרי ההפקרות המוחלטת בנתניה, זו בהחלט בשורה טובה. אמנם הכלים ההתקפיים של הפועל ת"א לא ממש עומדים באותו הסטנדרט, אבל עדיין - משחק נוסף עם רשת נקייה ומעט מאוד התקפות מסוכנות ליריבה הוא תמיד סימן חיובי.

באופן כללי, גם אם הברק לא ממש היה שם ברוב שלבי המשחק, המחוייבות, הפיזיות והנחישות בכל מאבק עשו קאמבק. מגיעות מחמאות לברק בכר והצוות, שכמו תמיד, ידעו לפקס ולהרים את הקבוצה אחרי מפלה, בחזרה למוד לחימה מלא.

אינדיבידואלית, רודריגס הראה עד כמה היה חסר בשבוע שעבר בנתניה, עם משחק סופר אינטליגנטי, מחויב ואחראי, נטע הזכיר נשכחות והסיר עוד שכבה מהחלודה שעליו, אבו פאני חזר לכסח את הדשא עם השיניים כמו שאנחנו אוהבים וגם צמד הבלמים, פלאניץ' את גולדברג, דפקו כרטיס והותירו את ג'וש כהן משועמם. השאר הבליחו, מי בגול, מי בבישול ומי במחיאות כפיים כשהוחלף, אבל הלחימה והמחויבות הקבוצתית היו מצוינות לאורך כל ה-90, גם בזמן הנפילה במחצית השנייה.

זה, בעצם, כל הסיפור. כשהכוכבים הגדולים של הקבוצה לא חדים, כשכלום לא הולך להם באותה הקלות שבה דברים קרו מוקדם יותר העונה, הם מחפים על כך בחזרה עם המגן אחורה בכל התקפות היריב, בתיקולים ובלחץ. בלי פוזות ובלי פטורים - כולם. זו מנטליות של אלופים, וזו הכוכבות האמיתית מבחינתי.

צריך לומר - התמודדנו אתמול מול קבוצה שבורה לחלוטין. חמישייה כזו, ועוד מהיריבה הכי מרה, היא אירוע שמזעזע את אמות הסיפים של כל מועדון. למרות זאת, הפועל ת"א נלחמה ושיחקה באגרסיביות, מתוך רצון למחות ולו חלק מהחרפה שאחזה בה ביתר שאת בשבוע האחרון. קל זה לא היה, אבל זה לא משהו שלא ידענו טרם המפגש וטרם הכניסה לפלייאוף העליון.

כבר אמרנו - אין מתנות חינם בפלייאוף הזה, בטח לא בחוץ. ואכן, גם כאן שילמנו בדם, יזע ודמעות, בלי משחק יפה לעין. אבל המטרה הושגה, ואנחנו הולכים ומתמרקים לקראת השגת המטרה העליונה - זכייה שנייה ברציפות באליפות.

תשע נקודות הפרש, כשיש עוד 12 בקופה. שמעו, רק בשבוע שעבר אמרתי כאן שאסור לנו לחשוב שהאליפות בכיס, אבל אז קרה כל מה שקרה השבוע הזה וכמובן, גם הניצחון של אתמול. אז לא צריך להעמיד פנים ולנסות למתוח את החבל בצורה מאולצת, אפשר כבר לומר בפה מלא - הכוכבים הסתדרו, הפור נפל והזלזל צנח.

מכבי חיפה תזכה גם השנה באליפות, השאלה הפתוחה היחידה שנותרה היא מתי זה יקרה. למעשה, ישבנו לאחר המשחק וניסינו לחשב מה צריך לקרות כדי שמכבי חיפה תפסיד את האליפות הזאת. מדובר באסון שלקוח מעולמות המדע הבדיוני והמאגיה השחורה גם יחד, שילוב בין אפוקליפסת זומבים, פלישת חייזרים ועונה נוספת של "החיים זה לא הכל". לא יקרה, בקיצור.

אז כן, מתישהו בעתיד הקרוב, מחכה לי עוד בקבוק שמפניה. לא השבוע? שבוע הבא. או זה שאחריו. הכל טוב. שד המנחוס כבר לא יכול למנוע, רק לעכב.

עכשיו, בואו נדון בעניין ה"מתישהו": בשבת הקרובה ננדוד שוב לטרנר, במסגרת הלג האחרון של סיבוב החוץ בפלייאוף העליון. תיקו יספיק לחגוג אליפות באופן בלתי רשמי, ניצחון ייתן פלומבה גם מבחינת המתמטיקה מבית היוצר של משה קשטן. הקצאת הכרטיסים הנוכחית זעומה, אך מהיכרותי עם הקהלים ונפשו של אדם, או ליתר דיוק אהבתו לעשיית הון מהצד, אני מעריך בזהירות שיהיו גם לא מעט אוהדים ירוקים ברחבי האיצטדיון - לא רק ביציע האורחים.

בפעם הקודמת שבה נדדנו בהמונינו על מנת לחגוג אליפות באיצטדיון אחר, בשנה שעברה, זה נגמר בכאפה על האף בבאזר. אף קבוצה, בשום מצב, לא רוצה שיחגגו לה אליפות על הראש, בבית שלה, ובטח לא קבוצה חזקה וגאה כמו הפועל באר שבע. שלא תחשבו לרגע שהם יעניקו לנו איזושהי הנחה, לא על הדשא ולא ביציעים, ודאי אם ניקח בחשבון את מה שיקרה מיד בתום העונה הסדירה בטדי.

כל אוהד ירוק שיגיע לאיצטדיון טרנר צריך להגיע במוד בלתי מתפשר של מלחמה, טירוף. על השחקנים ועלינו מוטלת המשימה - החובה, למעשה - לדחוף במלוא גרון את הקבוצה בסנטימטר האחרון של העלייה, אל מעבר לקו המטרה. אם כבר לעשות את זה, אז בואו נעשה את זה בסטייל.

שבוע טוב וירוק לכולם.

נ.ב. את הניצחון אתמול ואת הטור הזה אני רוצה להקדיש לחברי האהוב, אחי היקר, בן למשפחת אצולה ירוקה, מעיין חיימוביץ', שנאלץ לעשות אתמול פרסה מתל אביב בחזרה הביתה עוד לפני המשחק - אבל בנסיבות הכי משמחות שיש. מזל טוב למעיין ולאשתו סמדר על תוספת של עוד אוהדת ירוקה קטנטנה לבית, מאחל לכם שתזכו לגדל אותה בנחת, בהמון אהבה ושבכל שנה תזכה לחגוג עם אבא אליפות ביומולדת. וכמובן, מעיין, אנחנו נתראה בטרנר.

נ. ב. ב. לא לא, לא שכחתי את העניין הבזיוני של סגירת היציע הצפוני. את הטייק שלי עליו אתן בבוא העת, היום אנחנו מיישמים את חוק 24 השעות של בכר...

נ. ב. ג. מישהו מוכן להסביר לי מה ניסו להשיג/להביע מספר אוהדים מהיציע של הפועל תל אביב עם זריקת כדורים אל המגרש בזמן התקפות שלנו? לא הבנתי את הקטע, האמת.