כבר כמעט שלוש שנים עברו מאז שפדרו גלבאן, אחד הזרים הכי גדולים שהיו כאן ומלך השערים הזר הגדול ביותר בכל הזמנים נאלץ לעזוב את המדינה. 21 מזוודות, חיים שלמים הוא עזב איתו וטס חזרה לארגנטינה. 300 קילומטר מבואנוס איירס הוא מנסה לבנות עם משפחתו משהו חדש. הילדות, שנולדו בארץ, עוד מדברות עברית שוטפת, מתגעגעות לחברים בישראל ונמצאות איתם בקשר ברשתות החברתיות ובווטסאפ. הערב (ראשון), גלבאן התראיין לתוכנית "מגרש פתוח" וסיפר על קשיי ההתאקלמות של המשפחה, על החיים בארגנטינה ועל החלומות לעתיד.
"זאת תקופה מאוד קשה, זה היה קשה לילדים ומעבר גדול עבורם", סיפר גלבאן. "גם החינוך של הילדים, המצב הכלכלי, התרבות הזרה עבורם. הילדים בכו והתגעגעו למדינה, היינו 11 שנים בישראל". בתו קלרה פרצה בבכי בשידור: "אני אוהבת את ארגנטינה אבל רוצה לחזור לישראל. לכדורגל, לחברות ולבית הספר בארץ". פדרו חיזק והתייחס: "זה לא קל לה, זה לא קרקס והיא בוכה באמת בגלל שאת מדברת איתה על ישראל. אנחנו עוברים פה תקופה משוגעת, עבדנו על הבעיות שהיו לנו איתה כדי שהיא תבין שיש חיים חדשים, חברים חדשים ודרך חדשה".
קשר בני יהודה בעבר התייחס לקבלת האזרחות של מיגל ויטור: "אני לא כועס, אני חושב שכל דבר שיעשה טוב לספורט הישראלי זה נהדר. אם ויטור יכול לעזור לנבחרת ולהפועל באר שבע, לילדים בארץ, אני שמח בשבילו. במקום אחר זה היה הרגע שלי לקבל אזרחות ועכשיו זה שונה, ממשלה שונה, המצב שונה, אולי עכשיו יש אפשרות קלה יותר לקבל אזרחות ואני שמח עבור ויטור ומשפחתו וגם עבור הממשלה הישראלית שפותחת את עיניה ובודקת את המצב כולו. אני מקווה שאיילת שקד יכולה לעשות זאת, אני לא חושב עליי בזמן הזה, על קלרה, סופיה, אמיליה, עליהן אני חושב.
"כל דבר שיעשה טוב לספורט הישראלי זה נהדר" (אלן שיבר)
"היום אני אומר שאני לא יודע אם אחזור, לפעמים צריך לחשוב גם על החיים שלך ושל הילדים", הודה גלבאן. "אני לא רוצה להגיד אף פעם כי אף פעם אי אפשר לדעת, אפשר להגיד לו ואז תוך שנתיים אהיה בארץ. אני משאיר את הדלת פתוחה שאולי אחזור יום אחד. אני משאיר את הדלת פתוחה, למה לא? כל יום אני מתעורר עם הודעות מהקהל של בני יהודה, אני מאוד עצוב על המצב של הקבוצה. עם ברק אברמוב או בלעדיו הם יכולים להגיע לליגת העל, זאת קבוצה שהיא משפחה. השחקן מרגיש מאושר כשהקבוצה טובה, אני עצוב על המצב הנוכחי אבל מקווה שבני יהודה תשתפר בעונה הבאה ותשוב למקום שבו היא צריכה להיות - בליגת העל".
גלבאן שיתף בקשיי ההתאקלמות של משפחתו בארגנטינה: "סופיה וקלרה הולכות לבית הספר ולא יודעת לכתוב, כי הן יודעת לכתוב בעברית. הן הגיעו למדינה חדשה ולא יודעות לדבר ספרדית באופן שוטף, המצב הכלכלי היה משוגע כי שילמו אחרי שלושה חודשים, אני עובד פה במועדון כדורגל של חבר שלי בעיר קטנה, גם משחק וגם מאמן כחלק מהאירגון. זה לא מספיק וזה לא אותם חיים, אין לי בעיות להסתכל למצב אבל זה קשה למשפחה ולילדים - ארגנטינה מאוד יקרה היום".
"יש לי תעודת פרו", אמר קשר העבר בן ה-36. "אני יכול לאמן עד ליגה לאומית, יכול להיות שאם תגיע הצעה כיום אגיד לזה לא כי זה שינוי גדול מדי אבל אולי עוד שנה אגיד כן. בני יהודה? למה לא, אגיד כן. אבל נראה מה קורה, אני שמח שהאנשים זוכרים אותי תמיד, ותמיד אומרים דברים טובים עליי. בשבילי זה הכי חשוב. השארתי להם זיכרון טוב לגביי ולגבי משפחתי. הרבה זמן לא דיברתי עם משה דמאיו, אני מדבר עם סתיו פיניש, יונתן כהן, כפיר אדרי, קנדיל, שינו זוארץ שהה אדם חשוב עבורי ועזר לי עם הילדים. אני תמיד מדבר איתו ויש לי חברים טובים בארץ".
"כל יום מקבל הודעות מאוהדים" (עודד קרני)
"שמח שזוכרים אותי" (דני מרון)