הדבר החשוב ביותר לפוליטיקאי זו שרידותו. בעולם מתוקן, את כוחו הוא שואב מחדוות העשייה והתרומה למדינה אך בשיטה המעוותת שנהוגה במפלגות רבות בישראל, כוחו תלוי בריצוי והתרפסות בפני מוקדי הכוח, בפני קבלני הקולות ופעילי השטח. בפני אלו שהמליכו אותו ויכולים בכל עת לשלוח אותו לארוז את חפציו. בימים האחרונים התבטאו שורה של גורמים במשרד התחבורה וחברות ממשלתיות בתואנה כי כב' השרה רגב עסוקה במפגשים עם פעילים פוליטים במקום בעשייה מקצועית ובמציאת פתרונות לפקקת התחבורתית. בין אם האמת בצידם ובין אם מדובר על ספין של שמאלנים שרוצים ברעתה או בפקידים מסכסכים, משהו רע קורה במשרד התחבורה. אינספור כתבות שליליות שנכתבו ע"י עיתונאים מכל קצוות קשת המפה, משרטטים תמונת מצב מדאיגה. כן. שוב פעם.
נתחיל בהתפטרות של אמיר אסרף, ראש הרשות לתחבורה ציבורית במשרד. רסיסי הרכילות מהמסדרון מצביעים כי מהלכים משמעותיים שקידם, ובכללם קיצור מסלולים תוך ביטול תחנות רכבת מרוחקות טורפדו על ידי השרה רגב, דבר שהעלה את חמתם של לא מעט פעילי ליכוד. שמו של אסרף יצא למרחקים כבולדוזר שמקדם במרץ פרויקטים חשובים מאין כמותם, אך דרכו החוצה סומנה כנראה מראש. אפרופו מזגם החם של פעיליה - לאחרונה פנתה רגב במכתב לשר האוצר, ישראל כץ, בו היא מבקשת שיאשר מתווה חדש להפרטת נמל אשדוד שבו כל רציפי הנמל הקיימים יישארו בכל תרחיש בידיים של המדינה. במילים אחרות, להותיר את השליטה בשני רציפים בידיהם של הוועד ולא להעבירם לידיים אחרות. הפנייה עומדת בסתירה מוחלטת לעמדת שדרת הניהול המקצועית במשרד שגורסת כי הצעתה תפגע בצעדי ההפרטה, שכה חיוניים לפתיחת המשק ולהוזלת יוקר המחייה במדינה.
נמשיך ביוזמה ההזוייה של רגב, עליה כתבנו לאחרונה, במסגרתה היא ביקשה לפתור את בעיית הפקקים בישראל באמצעות שאטלים ימיים, כדוגמת הנעשה בבנגקוק. היתכנות אפס למהלך. יש שכינו זאת כנפיחת יח"צ. אני סבור שהאמת עוברת היכן שהוא באמצע. הלאה - שלשום בישרה השרה רגב כי נמצא הפיתרון שיסייע לשינוע אלפי החיילים שאמורים לאכלס את קריית המודיעין לנגב. לכאורה, מדובר על פיתרון נהדר אולם כאשר צוללים לתוך פרטיו, מגלים כי ההתכנות לישומו בטווח הקצר - בינוני שואפת לאפס, וזאת מבלי להתייחס לעלותו המתוכננת שמגיעה למיליארדים רבים שהמשק לא יכול להרשות לעצמו כרגע. המשרד מתקשה לגרד מילארד שקלים לקידום מהלך השלמת עבודות הרכבת הקלה, אז מהיכן ישאבו עוד רבים מהם?
הפקקים יחזרו במלוא עוצמתם, לא לדאוג
תשאל השאלה: מה עשיתם שם?
לפני מספר ימים התבשרנו כי פתיחת הקו האדום בגוש דן, תדחה בערך בשנה. רגב בתגובה, הודיעה כי היא רואה בחומרה את ההתמהמהות של נת"ע ואף איימה להעביר פרוייקטים עתידים לחברות אחרות. האומנם כך יקרה? והאם די באמירה כזו? כן, ישראל אינה סין, וכאן לא משליכים לכלא מנהלי חברות שלא עמדו ביעדים לעשר שנים, אולם מקונן בי הספק אם ההצלפה הקלילה בישבן של קודקודי נת"ע תהלך עליהם אימים. ניתן לשער כי לו השרה היתה עסוקה בלנשוף בעורף שלהם על בסיס קבוע, ומפעילה את מלוא הכוח שיש לה, ויש לה - הדברים היו מתקדמים מהר יותר.
הביקורת על מהלכיה לא מסתיימת בכך. לאחרונה הצהירה כבוד השרה על כוונתה לאפשר נסיעה חינם בתחבורה הציבורית לאזרחים ותיקים. על פניו, מדובר בהצעה מבורכת אלא ששוב, כאשר צוללים לפרטיה, אין מנוס מלשאול מי ישלם על זה? המימון לכך מצריך נהזרמה של מיליארדים מקופתה המדולדלת של המדינה. האפשרות השניה, בדמות חיוב חברות התחבורה הציבורית לבלוע את הצפרדע הזו תהיה בעייתית לא פחות. במצב כזה, הן תאלצנה לסגור קווים ולבצע מהלכי התייעלות שבהכרח יבואו על חשבון איכות השירות שניתן לכלל המשתמשים.
רשימת הבעיות משקפת רק מקצת הטענות כלפי התנהלותה הלא לגמרי מקצועית של השרה רגב, אך די בה בשביל להרים יותר מגבה ולדרוש הסברים. המחשבה כי עתידנו מופקר לטובת אינטרסים צרים תוך ניצול משאב הזמן היקר של הממונה על משרד התחבורה לטובת העניין - מטרידה מאוד.
כל אחת ואחד מאיתנו מושפעים מההחלטות שיתקבלו במשרד. המציאות בכבישים מחייבת שר תחבורה שבא לעבוד בשבילנו. כזה שפוקח את עיניו ולא מוצא מנוח מהמחשבה על מציאת פתרונות וכל קורבן בכבישים המדממים מדיר שעות שעינה מעיניו. אדם שאינו חושש מחשיפת היומן שלו לעיני כל. כזה שיודע לאזן בין עמדתו הפוליטית, מימין, שמאל או מרכז לבין העשייה המקצועית. האם הקדנציה של מירי רגב תיזכר כפלופ או שמא היא תותיר חותם חיובי? בינתיים התשובה ברורה. ותיכף יש לנו שוב בחירות.
הכותב הוא יועץ תקשורת אסטרטגי בכיר בישראל