זהירות, רכב חשמלי

"המדיום הוא המסר". את המונח הזה כל סטודנט לתקשורת לומר בשבוע הראשון ללימודיו. על הביטוי הזה חתום הפילוסוף מרשל מקלוהן בשנת 1964 והפרשנות, בצורה הכי מזוקקת שלה סוברת כי לא התוכן הוא החלק החשוב אלא המדיה שמפרסמת אותו היא הסיפור האמתי - מדיה שהביאה לשינוי תפיסתי בדרך בה אנשים מתקשרים עם הסביבה ובין אנשים. באנלוגיה לעולמות אחרים, אפשר למשל לקחת את המצאת הרכבת שהביא לפתע פתיחת שווקים תוך יבשתיים שעד לפני כן לא התאפשרו; תדמיינו משלוח גבינות מהחוף המזרחי לחוף המערבי עם סוס ועגלה. בהיבט המדיה עצמה, עצם שידור המוני או אפשרות לרבים לקורא ספר ולא משנה מה התוכן, גרמו לשינויים תרבותיים עצומים בקרב האוכלוסייה.

בשנה האחרונה, אולי באיחור קל מהעולם אנחנו חווים את המהפכה החשמלית בישראל, עם עשרות דגמים חדשים ומותגים לא מסורתיים שמצאו את דרכם לכבישים שלנו. אם לרגע אחד נניח בצד את הוויכוח חשמל כן או לא, מהנה יותר או פחות, מזהם פחות או יותר ושאר התפלפלויות בין האסכולות השונות מה עדיף, כל מי שנסע בכביש חווה תופעת לוואי מובהקת של העידן החשמלי שיכול להוביל לכאוס בכבישים, לתופעת הלוואי קוראים ביטחון עצמי מופרז.

0-100 בשלוש שניות
עד שהמכוניות החשמליות הופיעו, תת המודע של כל נהג ידע פחות או יותר בכמה זמן המכונית שמאחוריו תאיץ, מה קצב הסגירה שלה, הוא שמע את נהמות המנוע ויכול היה לשמור על תמונת מצב עדכנית ולצמצם את הסכנות למינימום האפשרי. מכוניות עם מנוע בערה המאיצות מעמידה למאה קמ"ש בשלוש שניות והמסוגלות גם להאיץ משמונים קמ"ש למאה ועשרים קמ"ש בשנייה או שתיים היו מאוד מובחנות וקולניות. ממושב הנהג מגבלות המכונית, אם נשים בצד את פורעי החוק או "המתאבדים" שיוצאים לעקיפות עיוורות בלי פחד, ידענו בזמן ביציאה לעקיפה להיזהר יותר, ידענו שבניית הכוח לוקחת זמן והעובדה הזאת מנעה מאתנו פעמים רבות להעז לצאת לעקיפות או תמרונים מסוכנים.

המנועים החשמליים נטולי עקומת המומנט שינו את כללי המשחק. בין מאות אלפי מכוניות עם מנוע בעירה פנימית מסתובבות עשרות אלפי מכוניות חשמליות עממיות עם יכולות האצה של מכוניות קצה מהעשור הקודם, כל מכונית של ג'ילי, טסלה או כל מותג חשמלי אחר מסוגלת לזנק מהמקום או בתנועה בשבריר שניה - טזה נפלא כאשר חומקים מסכנות.

מהצד השני של המשוואה, זמינות הכוח מייצרת אצל הנהג ביטחון עצמי מופרז שעלול במקרים רבים לסכן את יושבי המכונית אבל חשוב מכך, להבהיל את כל שאר משתמשי הדרך. יציאות לעקיפה, יציאות במחלפים, השתלבויות אגרסיביות ועוד לא מעט דוגמאות שעד לפני שנתיים היו נשקלות עשרות פעמים בשנייה, מתבצעות היום ברגע ובמקרים רבים ללא שיקול הדעת המתבקש.

כאן זה לא פורמולה 1

הקפיצה הטכנולוגית בתחום התחבורה והצורך שלנו לשנות דפוסי התנהגות והרגלים אינה חדשה, היא הייתה שם לאורך כל השנים, מאז המצאת המכונית הראשונה של קרל פרידריך בנץ בשנת 1885, דרך מכוניות עם נתון דו ספרתי של כוחות הסוס שנחשבו פסגת הטכנולוגיה באותן השנים ועד מכוניות השרירים של שנות השישים שהזניקו את מהירות המכוניות בצורה חדה כלפי מעלה. בכל המקרים הללו, כל משתמשי הדרך באשר הם היו צריכים לעשות את ההתאמות. אלא שבניגוד לאותם ימים, מספר המכוניות שנעו על הכבישים היה נמוך מאוד ביחס להיום ומהעבר השני רמת הבטיחות של המכוניות החשמליות המודרניות עולה במאות מונים על אותן מכוניות מהמאה הקודמת.

תעשיית הרכב החשמלית נמצאת במלחמה קרה ולא מוצהרת. אבל היא שם, אל תתבלבלו וציבור הנהגים מריע על כל ירידה של 0.1 שניות למאה קמ"ש כאילו יש לזה חשיבות אופרטיבית. נתון האפס למאה הפך להיות המלך, סוג של מדד לביצועי המכונית או למי יש יותר גדול כי ככה זה בעולם של הקצנה והגזמה. מה שהם אולי שוכחים במאבק המיותר הזה הוא שהמכוניות שהם מייצרים לא נועדו לקרוע את מסלול המרוצים, הן אינן מגיעות לרוב לידיים מיומנות של נהגי מירוצים שמבינים את הסכנות של שימוש בכוח החדש והא-ליניארי.

המכוניות הללו מגיעות לא פעם לידיים של נהגים צעירים שלקחו את המכונית מאבא והתחושה של האצות חזקות היא ממכרת, את זה אני אומר מגוף ראשון. יחד עם זאת מדובר בפצצה מתקתקת שעלולה להתפוצץ לכם ולילדים שלכם בפרצוף, ושום בקרה אלקטרונית לא תעזור להם בטעות בשיקול הדעת, אולי תצמצם במעט את הנזק.

היום אחוז המכוניות החשמליות בכביש הציבורי הולך וגדל. ברמה האישית אני חושש מהיום שכל המכוניות שעל הכביש יאיצו מעמידה למאה קמ"ש בשלוש או ארבע שניות, העידן הזה יהיה מפחיד ומאתגר. אם ניצק פנימה את הסחות הדעת הגוברת ממערכות המולטימדיה והטלפון הסלולרי אנחנו צפויים לימים מפחידים למדי בכבישים. כולי תקווה עמוקה שעזרי הבטיחות המודרניים ידעו להתמודד עם האתגרים החדשים - ויכנסו לפעולה כשהשתן יעלה לנהגים לראש.