בדרך שלו: לנדו נוריס כובש את הפורמולה 1

האישיות המיוחדת, כברת הדרך שעבר ורגע השיא באוסטריה

ברק צינמון
ברק צינמון  11.07.20 - 12:17
תחילת כתבה

מאז שלואיס המילטון עזב את מקלארן בתום עונת 2012, הקבוצה שידעה ימים יפים יותר הגיעה לפודיום פעם אחת בלבד. למרות זאת, כבר במרוץ הפתיחה של העונה, חיוך רחב עלה בקרב האנשים שבווקינג לאחר שלנדו נוריס בן ה-20 הגיע למקום השלישי. ילד הפלא החל לספק קבלות מוקדם מהצפוי והוכיח לספקנים מדוע כונה "לואיס המילטון הבא". ביום ראשון, הנהג יחזור למקום החגיגה כאשר המרוץ השני של אוסטריה ייצא לדרך.

תחילה, נחזור לרגע המיוחד ברד בול רינג, אותו הבריטי ינצור במשך כל חייו. מקלארן כבר מזמן לא קבוצת הפאר שהייתה בעבר ולמרות שבעונה שעברה הקבוצה סיימה במיקומה הטוב ביותר מזה שמונה שנים, מעטים האמינו שהחבורה של זאק בראון תפתח טוב יותר מרד בול ומפרארי, שתקציבן גדול ממנה כמעט פי שתיים.

הסיפור של נוריס במרוץ היה הבגרות וקור הרוח שהפגין וזאת במקביל לטעויות שהלא אופייניות של אלילו בילדות, המילטון, אותן ניצל בצורה מושלמת. במקצה המוקדמות, הבריטי סיים במקום השלישי, אך עבירה של אלוף העולם הקנתה לנוריס את הפודיום. הנהג של מקלארן לא פתח במיטבו וכבר בהקפה השלישית ראה את הגב של אלכס אלבון ובמשך חלק ניכר היה במקום החמישי. למרות זאת, נוריס סיים את המרוץ בצורה מופתית כאשר הוא קבע את ההקפה המהירה של היום וגם ניצל את חמש השניות שהתווספו להמילטון לאחר שביצע עבירה על אלבון ומשם הדרך לשמפניה הייתה מהירה.

כבר מגיל צעיר ניתן היה להבין כי לנדו הצעיר יגיע רחוק כשהחל להתחרות במרוצי קארטינג בגיל שבע וזכה במספר אליפויות בגילאים הצעירים. כשהיה בן 16 הכישרון של הנהג התפרץ לנגד העולם עם זכיה בשלושה תארים רצופים באירועים של רנו וטויוטה. כתוצאה מכך, נוריס זכה להיות חלק מהאקדמיה המפוארת של מקלארן בה גדל לואיס המילטון. שנה לאחר מכן, הבריטי זכה באליפות אירופה של הפורמולה 3 והרגע הגדול שהעניק לו את המקום בליגה של הגדולים היה בשנה אחר כך, כשסיים שני לג'ורג' ראסל באליפות הפורמולה 2.

מהרגע שבו נוריס קיבל את הכיסא במקלארן, ניתן היה לחוש במשב הרוח המרענן שחדר לספורט. יש האומרים כי הפורמולה 1 הפכה לסטרילית מדי כשצוותי היח"צ מנהלים את הדרך שבה הנהגים מתבטאים בפומבי אך במקרה של נוריס הדבר רחוק מכך. האישיות הכובשת של הנהג והעובדה שהוא שומר על קשר אדוק עם מעריציו ברשתות החברתיות, הפכה אותו במהרה לחביב הקהל. כתוצאה מכך, מסיבות העיתונאים נהיו קצת יותר קלילות והנהגים הבינו שהם לא צריכים להציג את עצמם כמושלמים והאופי השונה של כל אחד והחסרונות שלו יכולים לקרב יותר אנשים לענף.

בעונה הראשונה בפורמולה 1 הבריטי סיים במקום ה-11, ולמרות שזה בכלל לא נשמע נוצץ, זו הייתה אחת מעונות הרוקי הטובות בשנים האחרונות, ורק חוסר מזל מנע ממנו להיות חלק מהעשירייה הראשונה. ללא ספק, המרוץ הכואב ביותר היה בבלגיה - היה במקום החמישי במשך רוב הזמן אך בהקפה האחרונה נאלץ לפרוש לאחר תקלה במנוע. למרות הבעיות והדברים שלא היו בשליטה של נוריס, אם מתבוננים במיקום הממוצע של מקצי המוקדמות ניתן לראות את היכולת הגבוהה שלו כשסיים במקום השביעי ועקף נהגים מנוסים יותר ובעלי רכבים עדיפים כמו דניאל ריקארדו, אלכס אלבון וחברו לקבוצה, קרלוס סאינס.

ראוי לציין גם את מערכת היחסים המיוחדת בין נוריס לבין חברו הספרדי. בדרך כלל בענף, המתחרה הגדול ביותר שלך הוא עמיתך לקבוצה ובין הנהגים מורגש מתח גדול ולעיתים איבה. לאחר מספר שנים של אווירה לא נעימה בקבוצה כתוצאה מהאינטנסיביות של פרננדו אלונסו והיכולת הבינונית של מקלארן, הקסם של הנהג הצעיר החזיר את החיוך בווקינג. מהרגע הראשון ניתן היה לחוש באהבה הגדולה בין נוריס לסאינס שחיזקו אחד את השני לאורך כל העונה וזו אחת הסיבות להצלחה של הקבוצה. השניים אפילו נהגו לדון בטקטיקה אחד עם השני לפני תחילת המרוץ דבר שנשמע כמו הזיה עבור רבים.

ובכן, מה העתיד צופן עבור הילד המוכשר? לא בכדי הבריטי עבר אגדות כמו סבסטיאן פטל ופרננדו אלונסו והפך לשלישי הצעיר ביותר שמסיים בפודיום - מקס ורסטאפן ולאנס סטרול מקדימים אותו. נוריס מחזיק בכל הכלים בשביל להפוך לנהג מצליח בסבב ואם יהיה מסוגל לשמור על יציבות ובגרות, תוך זמן קצר הוא יבצע את קפיצת המדרגה ויזכה למקום באחת משלושת הקבוצות הבכירות. רבים החלו את קריירת הפורמולה 1 שלהם ברגל ימין אך לא הצליחו לשמור על מקומם בסבב, האם נוריס הוא זן מיוחד שאפילו יצליח לזכות באליפות יום אחד? מבחינת כישרון הוא בהחלט שם. עדיין חסרונות לבריטי מספר שנים של  ניסיון ובמידה ויגיע לסיטואציה המתאימה עבורו, השמיים הם הגבול.