כל עונה קורה אותו הדבר בברצלונה: מחפשים סימנים וסיבות לנפילה של מרצדס על המסלול המוכר ביותר לקבוצות. השנה היה זה החום יוצא הדופן ושמירת הצמיגים העדיפה של רדבול, אבל בעצם זו מנגינה שמתנגנת כל פעם (בעבר עם פרארי), מרצדס מחזקים אותה ואז המילטון משמיד הכל לחלוטין. צריך לומר את האמת הלא נעימה: מרצדס והמילטון אלופים העונה וורשטאפן הוא לא יותר מתבלין לשמור אותנו ערים.
עוד אמת לא נעימה היא שאפילו עם ה-DRS, המכוניות אינן מסוגלות לבצע עקיפה על מכונית עם מהירות דומה בברצלונה. מי שלא עקף בזינוק, נתקע במיקומו ויכול רק להתפלל לטעות של אחרים או להצלחה מטאורית של אסטרטגיית הצמיגים שלו.
מגיע לורשטאפן ורדבול קרדיט על כך שהוא סיים את המירוץ כדקה לפני המרצדס של שנה שעברה (אם כי אלבון הוא כרגע לא יותר מאשר שפן ניסויים שלהם לפי המירוץ בברצלונה ובדיקת הצמיגים הקשים). רדבול הצליחו לשמור על אותו פער ממרצדס כפי שהיה בעונה שעברה ומעניין אם שוב נראה את מרצדס עוברת להתמקד בעונה הבאה ואת רד בול סוגרת את הפער לאחר שהאליפויות נסגרות ממזמן. מה החשיבות של המקום השני באליפות הנהגים לורשטאפן?
היו כמה תצוגות נהיגה יפות במירוץ, אבל הגיע הזמן להכיר בהמילטון. הוא ניצח את בן קבוצתו בכל מדד והוכיח עליונות גם בפן של שימור ביצועי הצמיגים ביחס לורשטאפן. אם בסטינט הראשון היה צפוי שיפתח פער בגלל יתרון על האדומים, לואיס הראה בסטינט השני על הצהובים, שבזמן אמת הוא גם הכי טוב בשימור הצמיגים. אין לנהיגה שלו בשנים האחרונות נקודות תורפה. הוא עושה טעויות (נדירות), אבל אין פן בנהיגה שלו שבו הוא לא הטוב ביותר.
בוטאס חרב את המירוץ שלו בזינוק. אלה הם כללי הפורמט בברצלונה. מי שמוביל הוא בעל היתרון. שמעתי לאחרונה שוב טענות כנגד ה-DRS, אבל ראינו שוב שבלעדיו לא היו קורות כמעט עקיפות במירוץ ואפילו איתו העקיפות קשות. בכל מקרה ולטרי חייב להמשיך לדחוף. אם בעונה כזו הוא מסיים אחרי ורשטאפן, זה באמת אומר דרשני.
טעיתי בשני דברים עיקריים בהכנה למירוץ. הראשון היה בדירוג הצמיגים למירוץ והשני, שקשור, הוא בדירוג התאמת המכוניות למסלול. הצמיגים הקשים חסרו ביצועים תחרותיים לכל אורך סוף השבוע והניסיון של רד בול עם אלבון היה לונגשוט מטורף. מאפייני המסלול בברצלונה שונים מסילברסטון המהיר עם הפניות היותר מהירות, אם כי לא לחלוטין. המאפיינים השונים השפיעו גם על הביצועים היחסיים בין הקבוצות במידפילד ועבדו לרעת פרארי ורנו שחסרות את היעילות של רייסינג פוינט ומקלארן בישורות. בגדול המסלול בברצלונה הוא הרבה יותר ״קליני״ מסילברסטון (או ספא) ומאפשר דקויות מטורפות בסטאפ.
לואיס המילטון. מעל כולם
האיש של פרארי בשנה הבאה
בכל מקרה ברור שתרכובות קשות טובות למרצדס וייתכן שאם פירלי היו בוחרים את התרכובות מהמירוץ השני בסילברסטון, רדבול וורשטאפן היו יכולים להפתיע שוב. מה שאותי הפתיע הוא שמרצדס לא ניסו אפילו לעבור את Q2 עם צמיגי המידיום. פערי הזמנים היו גבוליים (בל נשכח שמרצדס יכולה לצאת לפחות לעוד הקפה ב-Q2 עם אדומים כגיבוי), אבל זינוק מלפנים על צהובים כאשר ורשטאפן על אדומים, היה סוגר כל חלום על הפתעה. בפועל הכל הסתדר עבורם, אבל הם נוהגים בשמרנות ששמורה למי שדומיננטי.
רייסינג פוינט לא הפתיעו אותי. אם יש מסלול בו הם אמורים להוציא את המקסימום ממכונית ״מוכרת״, הרי זה בברצלונה ובוודאי כאשר פרז בסביבה. נכון שהתאוריה שלי לגבי התלות של סטרול בסטאפ של פרז אינה מוכחת מאירועי היעדרו עקב הקורונה, אבל בכל זאת, הנה פרז חזר וסטרול שוב נראה טוב, כולל במהלך המירוץ. אני לא מחפש לרדת על סטרול (שנתן מירוץ טוב), אלא להסביר את החשיבות של יכולת הנהג לעבוד עם הקבוצה על סטאפ ואסטרטגיה לכל סוף השבוע.
מקלארן נראו מצויין בברצלונה ובמיוחד סאיינז. למעשה אולי הוא היה צריך להיות נהג המירוץ לטעמי. הוא הוציא את המקסימום מהחבילה ולא עשה טעויות. לא היה חסר הרבה בכדי שיצליח אפילו לגנוב מיקום מפרז. לנדו סבל מחיסרון קטנטן ביחס לסאיינז, אבל במידפילד הנוכחי זה מתרגם ליותר ממיקום אחד. אם רנו פרארי יעשו את העבודה בביה״ד עבור מקלארן ש״פתאום״ מרוצה מהתנהלות ה-FIA כנגד העתקת מכוניות, אז מקלארן צפויים לרווח יפה מברצלונה. האמת היא שהופתעתי מהתגובה החריפה של מקלארן עד עתה כנגד רייסינג פוינט, כך שה״פליק פלאק״ של ז׳ק בראון היה צפוי.
מפתיעים נוספים בברצלונה היו אלפא טאורי. תהיתי עד כמה יציקו למידפילד והנה תשאלו את פרארי ורנו מה דעתם. גאסלי שוב נתן תצוגה יפה מאד ובמחשבה נוספת, גם הוא ראוי להחשב לפחות כקנדידט לנהג המירוץ. הזינוק שלו לא נפל משל סטרול לדעתי ופתח עבורו את ההזדמנות לסיים בעשירייה הראשונה. יותר ממרשים! קוויאט לא השיג את המיקום הכה קריטי בברצלונה, אבל נתן גם מירוץ מרשים.
המאוכזבות בברצלונה הן פרארי ורנו, אבל פרארי פחות ולא רק בגלל המצב הקטסטרופלי שהם בתוכו, אלא בגלל שבמירוץ שני של שימור צמיגים, הוכח שהשילוב הכושל שלהם עם יותר מדי הצמדה ופחות מדי כוח, פותח עבורם אסטרטגיות צמיגים בלתי צפויות במירוץ! אם פטל שזינק על הצהובים ועבר לאדומים, הצליח להחזיק אותם בחיים ולסיים שביעי, דמיינו מה לקלר היה עוד עלול לגלות בסטינט השני, אילולא נעילת המנוע שקרתה לו (או משהו דומה). הקיץ עוד לא הסתיים לגמרי בניגוד לעונה שלהם, ושווה להם להתחיל להמר בכיוון במירוצים הבאים!
סבסטיאן פטל, פרארי
איש הולך לאיבוד
חייבים לומר מילה על מצבו העגום של פטל. נהג ברמתו לא שוכח איך לנהוג. בוודאי שהוא שבר תחת לחץ בעונות האחרונות, אבל למרות שהוא גמור בפרארי, אין לו מה להפסיד. במקומו הייתי מתחיל ללכת על אסטרטגיות קונטרה באופן קבוע. לדפוק את הראש בקיר ביצועי המכונית לא יועיל לו ואני בספק שיצליח או יתנו לו להפריע ללקלר.
מילה אחרונה על האס (כי אין הרבה מה לכתוב על ויליאמס / אלפא רומיאו או ההופעה הסבירה של ניסני באימון הראשון). שוב צצה בברצלונה תופעת הביצועים הנעלמים של האס. ביום שישי גרוז׳ן הפגין ביצועים כמעט ברמה של לקלר. לשפשף עיניים! הכל נעלם בשבת. לעומת זאת מקלארן נתקלו בבעיית חום במכונית של סאיינז במירוצים בסילברסטון, אבל עם גישה מתודית, הצליחו למצא את הפתרון לבעיה. כמה זמן דבר כזה היה לוקח בהאס?
אז נשים את המירוץ המשעמם בברצלונה מאחורינו וננוח לקראת עוד מסלול אירופאי קלאסי בספא...