הפורמולה 1 מתחממת בצרפת

קיץ בריביירה, אספלט רותח, בדיקות כנפיים וצמיגים חדשות והאם מרצדס יחזרו לנצח?

משה פינצ'בסקי  18.06.21 - 07:57
הגרנד פרי בפול ריקאר 2018 (צילום: Getty)
הגרנד פרי בפול ריקאר 2018 (צילום: Getty)

תגיות: פורמולה 1

תחילת כתבה

אחרי שני מרוצים במסלולי רחובות בהם רדבול הפגינה יתרון ביצועים, אך הצליחה רק חלקית בהגדלת הפער בנקודות על מרצדס, האליפות חוזרת לשלושה מרוצים, שבוע אחר שבוע על מסלולים קבועים ״רגילים״ והשאלה הגדולה היא מה יהיה המצב התחרותי בין הקבוצות השונות. המסלול בפול ריקאר (הידוע גם כ״לה קסטלה״) היה בעבר אחד מהאהובים על הנהגים, הקבוצות והקהל. עריכת המרוץ בקיץ יחד עם המיקום ממש מעל הריביירה הצרפתית באיזור יפיפה עם כבישים ציבוריים שנחשבים מהמאתגרים והיפים בעולם, תרם לכך, אך חזרתו לאליפות ב-2018, התגלתה כלא מוצלחת מבחינת איכות המרוצים עצמם.

היסטוריה ומאפייני המסלול
מאחר והמסלול אירח רק 2 מרוצים מאז חזרתו ב-2018 ולא נכלל בעונה שעברה, אני חושב שראוי להרחיב שוב את הצגתו. ההיסטוריה של פול ריקאר בפורמולה 1 קצרה ומודרנית יחסית, כך שאיני יכול להשתפך על מירוצים משנות החמישים והשישים, אבל גם בהיסטוריה הקצרה בין 1971 ל-1990, נערכו מספר מירוצים מעולים שנכנסו לפנתיאון וכזה היה המירוץ האחרון ב-1990 בו איבן קפלי בלייטון האוס (מארץ׳) היה במרחק 3 הקפות מניצחון ולבסוף סיים שני, מה שהיה מקביל כיום לתוצאה כזאת עבור אלפא טאורי. נכון שהמכונית תוכננה על ידי אדריאן ניואי (בתחילת דרכו), אבל עדיין היה מדובר בהפתעה מדהימה.

התוואי במסלול פול ריקאר היה אחד הגורמים לייחודו. האלמנט הבולט מכל הייתה כמובן ישורת "מיסטראל" שבמקור הייתה באורך 1.8 ק״מ (!) ובסופה פנייה 10 הנקראית "סין" הסופר דופר מהירה (יש הרבה גרסאות להגיית השמות הנכונה). מצד שני יש במסלול הרבה פניות איטיות למדי והדוקות יחד עם שינויי גובה שמצריכים הצמדה ואחיזה. הצורך לאזן בין המהירות בישורת האימתנית למהירות בפניות ההדוקות, הכריח פשרה אווירודינמית וכיוונון מסובך של המכוניות. בחום של הקיץ בדרום צרפת, גם שאלת עמידות הצמיגים וקירור המכוניות נכנס למשוואה המאד סבוכה.

אפילו בתוואי הנ״ל, נטול השיקיין באמצע הישורת, עקיפות מעולם לא היו קלות בפול ריקאר וזה משום שלרב הפניות בו יש כניסה מהירה עם האטה אל תוך האייפקס, מה שמאד מקשה על עקיפה בהיעדר איזור בלימה ארוך וברור. אפילו בשנות השבעים, כאשר מכוניות עם ביצועים דומים יכלו לעקוף זו את זו, בפול ריקאר לא היו הרבה עקיפות (1973, 1975, 1982, 1983 ו-1985). יש הטוענים שבביה״ס ללימוד נהיגת מירוץ, שהיה בפול ריקאר, שבו למדו בין השאר אלאן פרוסט וז׳אן אלזי, היה הראשון בעולם בו נלמדה טכניקת ה"trail braking", שבה הבלימה אינה בקו ישר אלא נמשכת (בצורה הולכת ופוחתת) עד לאייפקס של הפנייה. במכוניות בעלות הצמדה אווירודינמית הדבר יותר אפשרי ועוזר ״בהכנסת האף״ אל תוך הפנייה כמו כמובן לבלימה מאוחרת יותר. מבנה הפניות בפול ריקאר כאילו תוכנן עבור הטכניקה הזו.

בשנת 1986, במהלך אימונים לא רשמיים, נהרג אליו דה אנג׳ליס בברבהם בפול ריקאר וכתוצאה מכך החלו להקפיד על הבטיחות גם באימונים ואילו תוואי המסלול קוצר. בתחילת שנות האלפיים ברני אקלסטון (שהיה דרך אגב הבוס של דה-אנג'ליס) קנה את המסלול והפך אותו למסלול המתקדם בעולם בזמנו עם הסימון המפורסם בפסים כחולים ואדומים של שטחי המילוט ויצירת רמות אחיזה שונות בין סוגי המשטחים.

הפורמולה 1 חזרה לתוואי המלא של המסלול ב-2018, תוך כדי ביצוע שינויי בטיחות, כאשר המהותי מכולם, הוא הוספת שיקיין איטית בערך באמצע ישורת המיסטראל. מבחינת אתגר לנהגים ולמכוניות נשללה מאיתנו האפשרות לראות מכונית מודרנית מגיעה לפניית סין במהירות תאורטית של כ-350 קמ""ש ולוקחת אותה במעל ל-300 קמ״ש.

התוואי הנוכחי, הוכיח את עצמו כבעייתי מאד מבחינת עקיפות, או יצירת מרוץ מעניין. המכוניות מתקשות מאד להישאר קרובות האחת לשנייה, בכדי לנצל את איזורי ה-DRS, לעקיפה, פשוט משום שהקרבה, בטווח של שנייה, גורמת לאובדן של עד כ 40% מההצמדה האווירודינמית, וזה מחסל כל ניסיון עקיפה אחרי 2 ההקפות הראשונות. למעשה, המכוניות מפסידות הרבה מההצמדה אפילו בטווח של מעל שנייה הפרש. זה מספיק בכדי לגרום לשחיקת צמיגים מוגברת וזה דוחף את הנהגים פשוט לשמור על הפרש של כשתיים עד שלוש שניות מהמכונית לפניהם ולחכות להחלפות הצמיגים או להתפתחויות אחרות. המאפיין בפול ריקאר, של פניות עם כניסה מהירה לתוכן, שם דגש על האחיזה האווירודינמית, וכאשר היא נפגעת בשל ״האוויר המלוכלך״ העקיפות בלתי אפשריות. זה משאיר אותנו רק עם תקווה לבעיות צמיגים שתאפשרנה עקיפות ועניין או למהפכה התכנונית של מכוניות האפקט הקרקעי של שנה הבאה.

מאפיין נוסף של המסלול הינו היותו חלק יחסית, נטול מהמורות ונטול אבני שפה מוגבהות שהמכוניות צריכות ״לרכוב״ עליהן לטובת השגת מהירות מקסימלית בפניות. המסלול נסלל מחדש לפני המרוץ האחרון ב 2019, אז האספלט הזה אינו חדש כבר, אבל בתקופת הקורונה שחלפה המסלול עמד די ריק, כך שהדברים אמורים להיות דומים מאד גם כעת.

צמיגים ומזג האוויר
פירלי מביאה לפול ריקאר את שלושת התרכובות האמצעיות שלה (C2, C3, C4). כלומר צמיגי המידיום מבאקו יהיו הרכים כאן, הקשים מבאקו (שהתפנצרו) יהיו המידיום כאן, והקשים יהיו תרכובת אחת קשה יותר. אחרי התאונות בבאקו, בהן ורשטאפן מיהר לזלזל ביכולת של פירלי לקחת אחריות, ה-FIA יצאו בשורת הוראות חדשות בנוגע ללחצי אוויר, שנראה שמכוונות נגד רדבול! מסתבר שבזמן שכולם בחנו את תזוזת הכנפיים בבאקו, חלק מהקבוצות בחנו דרכים להפחתת הלחץ המינימלי בצמיגים (דבר שתורם לאחיזה). ההנחיות החדשות מנסות לסגור את הפינות הללו ובמהירויות שיש בפול ריקאר, חשוב שלא תחזורנה התמונות מבאקו.

מזג האוויר צפוי להיות ״קייצי״ נוח, אם כי כרגע, יש סיכוי קטן לגשם דווקא בשעת המרוץ (אמן). מלבד הסיכוי לגשם, הנקודה העיקרית הינה טמפרטורת המסלול שצפוייה להרקיע שחקים אל מעל 45 מעלות. טמפרטורת אספלט גבוהה כל כך בהחלט עשויה לייצר שחיקה של הצמיגים, במיוחד לאור הצורך להפחית בהצמדה האווירודינמית לטובת הישורות. חשוב להגיד כי היסטורית, שחיקת הצמיגים בפול ריקאר, נמוכה, אך קיימת.

עצירה אחת היא האסטרטגיה הצפויה, אבל בהחלט עשוי להיווצר מצב של מכונית עם בעיית צמיגים. גורם מעניין נוסף בפול ריקאר הוא הרוח החזקה (מיסטראל) שמשנה כיוון במהלך היום (המידע נמצא לעיל יחד עם טמפרטורת המסלול). פול ריקאר ממוקם באיזור פתוח וגבוה יחסית, אך גם בקרבת הים ובדומה לברצלונה או סילברסטון, כיוון הרוח משפיע מאד על הנהיגה של המכוניות.

נבואת שוטים
פול ריקאר ב-2018 וב-2019, נשלט על ידי מרצדס. אפילו ב-2018, כאשר פרארי היו תחרותיים מאד, מרצדס היו עם יתרון כאן. ההסבר המקובל לכך, הוא הצורך במסלולים המהירים, למצא את הפשרה הנכונה בין ההצמדה לגרר והמחיר שלו במהירות לאורך הישורות. כל שנה עולה הטענה שתכנון ה-Low rake של מרצדס עדיף לשם כך. כמובן שיש המון גורמים למהירות הקפה, אבל מרצדס יודעים למצות את התכנון שלהם היטב. נוסיף על כך שקיימת הסכמה כי ליחידת הכוח של מרצדס יש יתרון מסויים על הונדה במשך הזמן שהיא יכולה להפיק את ההספק המירבי (הדומה מאד בין השתיים) והתוצאה היא שצפוי יתרון מסויים למרצדס, לפחות לאורך סטינט מלא, ואולי גם בהקפת דירוג.

בבאקו לא היה יתרון לאיש שאפשר מעבר Q2 על צמיגי המידיום, אבל בפול ריקאר, מרצדס ורדבול כנראה כן תוכלנה (לפחות) לנסות לעשות זאת בכדי להשיג את היתרון העצום שזה מקנה במרוץ. עד כה אסטרטגיית האוברקאט (עקיפה על ידי החלפת צמיגים מאוחרת) הייתה הדומיננטית ולמרות שבפול ריקאר, לא צפויה בעיה של חימום מהיר של הצמיגים בכדי לאפשר אנדרקאט (עקיפה על ידי החלפת צמיגים מוקדמת), עדיין, אני צופה נטייה של הקבוצות לשם, מפאת השחיקה ההיסטורית הנמוכה יחסית במסלול הזה.

במידפילד ימשיך הקרב המעניין בין מקלארן לפרארי, כאשר החזרה למסלול קבוע, אמורה להשיב את היתרון למקלארן, בשל השילוב בין ישורות ארוכות (למקלארן יחידות הכוח של מרצדס) לפניות מהירות או לפחות פניות עם כניסה מהירה וכמובן, היעדר אבני השפה המוגבהות. ההפרש בכל המידפילד מגוחך דווקא בשל היותו זעיר, ובל נשכח שאלפא טאורי נראו טוב לפחות במסלולי הרחובות ואסטון מרטין בהחלט מצאו כיוון. דווקא כאשר הביצועים כה צמודים, איכות הנהגים קובעת מאד. מקלארן יצאה בזול ממסלולי הרחובות הודות לביצועים מרשימים של לנדו נוריס ואילו גאסלי כיכב עבור אלפא טאורי ופטל עבור אסטון מרטין. הנהגים של פרארי, מבחינתי נותנים לה יתרון מסויים על מקלארן בשל הקשיים של ריקארדו. פול ריקאר מצוי לא רחוק יחסית ממונקו, כך שמדובר במסלול סמי-ביתי עבור לקלר.

הגראן פרי הצרפתי בוודאי יוציא את המיטב מקבוצת אלפין. שנים רבות, רנו הייתה מוציאה ביצועים מיוחדים במרוץ הביתי, אבל אלה היו שנים בהן אימונים היו מותרים וכמובן גם שינויים במנועים. כיום קשה הרבה יותר להציג איזה פיתוח ייחודי למרוץ הביתי ועוד לא הזכרנו את מגבלת התקציב. עדיין, בתוך כל המגבלות הללו, אלפין בוודאי ידחפו ויסתכנו יותר מהרגיל ובוודאי גם אוקון יתן את הכל. למעשה כל הנהגים הצרפתיים מגיבים לתחושת הפטריוטיות. פודיום לנהג צרפתי יחשב להישג נהדר ויש לי תחושת בטן לגבי גאסלי, למרות שאלפא טאורי לא כיכבו בברצלונה.

הקו האחורי
מאחורי המידפילד, אך במרחק נגיעה, מצויות ויליאמס ואלפא רומיאו. שתי הקבוצות בהחלט מסוגלות לעקוץ את המידפילד במהלך המירוץ ואף להשתחל לנקודות. הנהג המוביל כאן הוא כמובן ראסל, אבל הנטייה שלו להתרכז בדירוג, פוגעת בו פעמים רבות במרוץ. הלחץ מכיוון אלפא רומיאו היה גדול בשני מסלולי הרחובות, אז יהיה מעניין מאד לראות את הביצועים היחסיים בפול ריקאר והיכולת של הקבוצות הקטנות לעמוד בלחץ של שלושה מרוצים צמודים. זה מבחן בפני עצמו אפילו לקבוצות היותר גדולות, אבל אתגר עצום לקבוצות הקטנות. כמובן שצריך לכלול גם את קבוצת האס בדיון הזה, אבל מבחינת ביצועים על המסלול, הם בעיקר מקווים שהמכוניות לא תתרסקנה ולצופים נותר רק להשוות בין שומאכר למזפין.

עקבו בשבועות הקרובים אחרי מפגשי צפייה בקבוצת הפייסבוק ״פורמולה 1״. מקווה לראות אותכם.