חכו עם המהפך

ורשטאפן ורדבול ניצחו את מרצדס עם אסטרטגיה עדיפה

משה פינצ'בסקי  22.06.21 - 15:15
ורשטאפן חוגג (צילום: Getty)
ורשטאפן חוגג (צילום: Getty)

תגיות: פורמולה 1

תחילת כתבה

ביום שבת כריסטיאן הורנר (מנהל הקבוצה של רדבול) אמר שאם הקבוצה תצליח לנצח את מרצדס בפול ריקאר, אז הם יוכלו לנצח אותם בכל מסלול, שכן זהו מסלול שמשחק לכל החוזקות של מרצדס. אין לי כמובן ויכוח עם זה אבל אני מעז להגיד שמרצדס יותר הפסידו את המרוץ הזה עם אסטרטגיית הצמיגים שלהם, מאשר רדבול נצחו אותו. נכון שהתרגלנו לניסים ונפלאות בתחום שמירת הצמיגים מהמילטון ובוודאי התרגלנו לשמוע אותו מתלונן על צמיגים גמורים, רק בכדי לקבוע עליהם את ההקפות המהירות ביותר מאוחר יותר. אבל המצב הפעם היה אמיתי מאד ואני משער שהקבוצה יודעת מתי לואיס מטעה בקשר והם רואים את הטלמטריה בלייב. אז קודם כל מה קרה כאן?

בראשון בבוקר ירד גשם על המסלול לפני ובמהלך מרוץ הפורמולה 3. לא היה מדובר במבול, אבל כנראה שהשילוב הספיק בכדי לפגוע במצב המסלול מבחינת כמות גומי הצמיגים שמונח עליו. במהלך סוף השבוע, המכוניות משאירות חלקים קטנטנים מהצמיגים על המסלול שחודרים לתוך פני המסלול ומשפרים מאד את האחיזה מחד ומפחיתים את שחיקת הצמיגים מאידך (בניגוד ל״מארבלס״ שהינן חתיכות גומי גדולות יותר שפשוט שוכבות על המסלול בצידי קו המרוץ ופוגעות באחיזה אם עולים עליהן). הקבוצות לא יכולות לבדוק את השחיקה לפני המרוץ (ישנה הקפת יציאה מהפיטס לגריד ומותר להיכנס בחזרה לפיטס במקום לתפוס את המקום על הגריד ולצאת שוב, אבל אי אפשר לבחון ככה שחיקה), כך שלמרות שלא היה לנו מרוץ רטוב, למעשה, הגשם המוקדם עדיין הכניס חוסר וודאות גבוהה לרמת השחיקה הצפויה.

בנוסף לכך, טמפרטורת המסלול ירדה נכון לתחילת המרוץ בכעשר מעלות צלזיוס ביחס ליומיים הקודמים, ויש לזה השפעה גדולה על התנהגות הצמיגים. תאורטית, זה אמור לעזור בשימור הצמיגים, אבל כנראה שלא מספיק. במקביל, ה-FIA החמירו את התקנות שקובעות מה מותר לעשות עם הצמיגים בזמן ואחרי בחינת הלחץ המינימלי לפני המרוץ. פירלי מצידם העלו את הלחץ ההתחלתי בצמיגים האחוריים וכך היה לנו מרוץ ראשון בו הקבוצות נאלצו להתמודד עם צמיגים בלחץ גבוה יותר, שמפחיתים את האחיזה ומגבירים את השחיקה. בדיוק כמו הגשם, אלא שכאן היה את שישי ושבת בכדי לבחון זאת.

מה השפיע על מי
המרוץ זינק בחוסר וודאות לגבי שחיקת הצמיגים ועם רוח חזקה שנשבה נגד כיוון התנועה בישורת מיסטראל והקלה על עקיפות שם (בכך שלמעשה אפקט הסליפסטרים מוגבר), אך גם הקשתה על הבלימה בכיוון ההפוך לחלק מהפניות (ואולי גרמה לטעות של ורשטאפן בפנייה הראשונה). הקבוצות והנהגים נאלצו ללמוד את הנתונים ״תוך כדי תנועה״. רדבול הגיבה בצורה המתבקשת ופיצלה את האסטרטגיה של ורשטאפן ופרז. כנראה שהעובדה שצ׳קו ביצע הקפות ראשונות איטיות יותר מאשר שני נהגי המרצדס ומקס, עזרה לו מאד עם אורך החיים של צמיגי המידיום בסטינט הראשון, וזה אפשר לרדבול להשאיר אותו על עצירה אחת. ורשטאפן לעומת זאת היה חד משמעי בקשר עם הקבוצה (כמו בוטאס) ששחיקת הצמיגים היא הרבה מעבר לצפוי. רדבול לקחו את הסיכון והעבירו אותו, ראשון, לשתי עצירות. מרצדס לעומת זאת בחרו להשאיר את שני הנהגים על עצירה אחת. במקרה של בוטאס, ממש נגד מה שהוא רצה.

הנקודה היא, שלתחושתי, למכוניות המרצדס היה יתרון ביצועים על צמיגי המידיום וגם על הקשים, למרות שהפסידו את ההובלה בגלל האנדרקאט של ורשטאפן בעצירה הראשונה. המילטון ובוטאס ממש נשפו בעורפו של מקס עד שרדבול הבינו שזה לא יחזיק מעמד כמו שורשטאפן אמר, ולמרות השחיקה המוגברת שמקס גרם למכוניות המרצדס הרודפות, היה להם ברור שהוא ייאבד בסוף את ההובלה ולכן עדיף להיות הראשונים שמהמרים על שתי עצירות ברגע שיש מספיק טווח מאחור. השאלה היא למה מרצדס לא עשו אותו הדבר לפחות עם ולטרי.

ההנחה הרווחת היא שמרצדס רצו שבוטאס יהווה הגנה על המילטון מפני ההתקפה של ורשטאפן שתגיע בוודאות. מהנדס המרוץ של לואיס אמר לו בקשר (כאשר ורשטאפן החל לסגור עליו במהירות) שהם מצפים שיתרון צמיגי המידיום החדשים של מקס ילך ויפחת וברור שמאבק עם ולטרי עשוי להיות מה שישחק את הצמיגים של הרדבול וימנע ממנו מלתקוף את המילטון. בפועל הצמיגים של בוטאס היו גמורים כל כך שורשטאפן עקף אותו בקלילות ביציאה מהשיקיין במיסטראל, לא פגע ביתרון הצמיגים שלו והצליח לעקוף את המילטון לניצחון. במקביל פרז כן שמר על הצמיגים הקשים (שעשו פחות הקפות), טוב יותר מבוטאס והצליח לעקוף אותו לפודיום ולהשלים עוד מרוץ בו הוא מבצע בדיוק את מה שרדבול צריכים ממנו והוא הפעלת לחץ נגדי על מרצדס. לחץ, שמוכיח לדעתי, שמרצדס מוכנים להקריב את ולטרי לטובת הגנה על לואיס גם אם זה חושף אותו לפרז, כפי שקרה.

זה היה מרוץ מעולה יחסית למה שאפשרי כיום במסלול פול ריקאר. היו פה גורמים מיוחדים (השחיקה המפתיעה והרוח שעזרה לעקיפות במיסטראל), אבל רדבול הצליחה ״לנקום״ את ההפסד האסטרטגי מברצלונה ואפילו בלי להנות מיתרון ביצועים. מרצדס בוודאי יחקרו לעומק את ההחלטות האסטרטגיות, אבל חשוב להגיד שלא נעשתה פה טעות גסה, לפחות לגבי המילטון, שכן, הוא כמעט הצליח לנצח שוב בזכות מגע הקסם שלו עם הצמיגים. שני הנהגים ששומרים באופן הטוב ביותר על הצמיגים, סיימו על הפודיום - לואיס לפני צ׳קו.

במרכז
גם במידפילד התפתח מרוץ מעניין, אבל עם הכרעה ברורה בהרבה. פרארי, הסובלים מחיסרון בהספק, נאלצו שוב להתפשר בסטאפ על פחות הצמדה לטובת מהירות בישורות וכמו בבאקו סבלו ושילמו במרוץ, רק הרבה יותר! לעומת זאת, מקלארן שבחרו (לטענתם) במודע, סטאפ עדיף למרוץ, יצאו המרוויחים הגדולים והכו את פרארי שוק על ירך! ריקארדו הרשים במחצית הראשונה של המרוץ ולמרות שנאלץ בסופו של דבר לתת ללנדו לעקוף על צמיגים עדיפים, הצליח לסיים שישי ולהראות שיפור ניכר, בהמשך ישיר למה שעשה בברצלונה, לפני שני מרוצי הרחובות.

המצב של מקלארן נראה נהדר ביחס לפרארי, משום שהסקודריה פשוט התרסקו במרוץ עם ביצועי הצמיגים. גם גאסלי ושתי האסטון מרטין ניצחו אותם בקלות יחסית. נכון שהתנאים היו מפתיעים, אבל יש לנו שלושה מרוצים בשבועות הקרובים בתנאי קיץ חמים והשמירה על הצמיגים תהפוך להיות קריטית! גם ככה למקלארן יש יתרון במסלולים המהירים ועכשיו נראה שפרארי ייאבקו יותר עם אלפא טאורי ואסטון מרטין מאשר עם מקלארן.

אולי ההשוואה של פרארי למקלארן במסלול הזה, לא נכונה, אבל ההשוואה לאלפא טאורי, אסטון מרטין ובמיוחד אלפין, מחוייבת המציאות. אם מול יחידות הכוח של מרצדס והונדה, פרארי סובלת מנחיתות, שמסבכת את ההחלטות בנוגע לסטאפ, זה הרבה פחות נכון מול יחידת הכוח של רנו. יש לפרארי בעיה עמוקה ומובנית של שחיקת צמיגים וראינו את זה כבר קורה העונה, למשל בפורטוגל. פרארי צריכה גם להשתחרר מהלחץ של דירוג מכובד. אין שם נקודות ומונקו יש רק פעם אחת. קבוצה עם בעיית ביצועים, צריכה להתמקד בתוצאות המרוץ כמו שאסטון מרטין עושה. כמובן שאי אפשר לזלזל בדירוג, אבל רק ככל שהדבר משפיע על מה שיקרה במרוץ ולא בשביל הכותרות של שבת. לא נדרשת פה פאניקה או עריפת ראשים איטלקית, אלא בחינה כנה ועמוקה.

מתקרבים לצמרת
אם מקלארן נראים בדרך הבטוחה למקום השלישי באליפות היצרנים וגאסלי מראה שאלפא טאורי לא התדרדרו לאחור, אסטון מרטין מפגינים אומץ והבנה מה נדרש מהם בכדי להוציא מים מהסלע. הם מתרכזים במרוץ, במחיר הדירוג, יחד עם שני נהגים בוגרים שיודעים לחכות ולהוציא לפועל היטב את אסטרטגיית האוברקאט תוך שימור הצמיגים. שינוי התקנות אולי גזל מהמכונית שלהם את הביצועים בדירוג, אבל לא את הביצועים לאורך המרוץ וכל עוד קבוצות אחרות מעניקות להם מתנות כמו במונקו, באקו ועכשיו פול ריקאר, הם לוקחים באהבה. אפשר לראות שפטל נהנה מאד להוכיח שהוא לא שכח איך לנהוג.

בעניין זה, התעלומה הגדולה ביותר מבחינתי, היא מה קרה לאוקון במרוץ. כראשון מבין אלה שיכלו לבחור לזנק על הקשים, אוקון התדרדר לאחור מהר ולא התאושש בהמשך המרוץ. זאת בניגוד לאלונסו שנתן מרוץ שמצלמות הטלויזיה קצת פספסו, אבל אולי הטוב ביותר שלו העונה. ניכר היה שבסוף הסטינט הראשון הוא סבל מהצמיגים ונעקף, אבל הוא הצליח לעצור את ההתדרדרות ולסיים מאחורי גאסלי. הופעה מאד מחושבת, מדוייקת ומרשימה. נהג נוסף שהיה מאד מבסוט הינו ג׳ורג׳ ראסל שנאלץ לחגוג מקום 12 כאילו סיים בנקודות, אבל בצדק! נראה היה שראסל התרכז הפעם בהכנות למרוץ ולמרות החולשה הידועה של מכונית הויליאמס לרוחות, הוא הצליח לנצח לא רק את נהגי אלפא רומיאו, אלא גם את לקלר, אוקון וטסונודה במכוניות עדיפות.

הכי טוב
נסכם את המרוץ בהענקת תואר הנהג המצטיין לורשטאפן. המילטון נתן מרוץ הרואי של הפעלת לחץ על מקס אחרי העצירה ואז נהיגת שימור צמיגים לפנתיאון. א-ב-ל זה לא הספיק מול ורשטאפן במיטבו. נכון שבזינוק הוא איבד את ההובלה, אבל זו הייתה טעות קטנה ולא במחיר נורא. משם מקס נשאר עם המרצדסים ובעזרת נהיגה מהירה ושקולה הוציא את המקסימום מיתרון אסטרטגי, שהוא עצמו דחף אליו. יתר על כן, הסטינט האחרון שלו על המידיום, היה בית ספר למרדף שקול ועקיפות מבלי לשחוק יתר על המידה את הצמיגים. ראינו בעבר נהגים מנסים זאת ונכשלים. מרצדס גם חשבו שורשטאפן לא יצליח להגיע לעמדת תקיפה על המילטון עם מספיק יתרון בצמיגים, אבל הוא כן הצליח וזה לא רק הנהג המהיר ביותר, אלא הנהג השלם ביותר.

ועכשיו כולם נוסעים לבית של רדבול לשני מרוצים רצופים.