הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מקסיקו סיטי בואכה סאו פאולו (עם הלב בולנסיה)

אמריקה מעניקה לורשטאפן כנפיים וקרב צמוד בין פרארי למקלארן. וגם - פרידה מהגדול מכולם, באמת

משה פינצ'בסקי  13.11.21 - 08:21
מקס וורשטאפן (צילום: Getty)
מקס וורשטאפן (צילום: Getty)

תגיות: פורמולה 1

עוד ניצחון של ורשטאפן במקסיקו (תוצאות המרוץ) פותח את היתרון שלו באליפות לכדי 19 נקודות. אמנם המילטון הצליח לסיים שני לפני פרז, אבל כשנותרו רק 4 מרוצים לסיום העונה, המצב מתחיל להיות לא נעים עבור המילטון. אם ההפרש יגדל שוב באינטרלגוס במרוץ הקרוב, אז ייווצר מצב, שהמילטון לא יהיה תלוי רק בעצמו, ואפילו 3 ניצחונות רצופים שלו בסיום העונה לא יקנו לו את האליפות אם ורשטאפן יצליח לסיים שני. זה מה שקרה באליפות היחידה שהמילטון הפסיד בעידן הטורבו ההיברידי, ב-2016 לבן קבוצתו, ניקו רוזברג.

רבים (מבין רבבות הקוראים פה) בוודאי שואלים את עצמם, איך לעזאזל אני מדבר על ניצחונות של המילטון, כאשר ורשטאפן ורדבול הפגינו יתרון ביצועים כה גדול במקסיקו, אבל להזכירכם, עובר למרוץ הקודם באוסטין, היה נראה שדווקא מרצדס יצרו יתרון ביצועים. זה חלק מהאופי הטכני של הספורט הזה, שהמאפיינים של מכונית מסויימת יתנו לה יתרון על מסלולים מסויימים וחיסרון על אחרים. למעשה כבר הרבה זמן לא היו לנו מכוניות כה שונות במאפייניהן, אך קרובות בביצועים. הזיכרון שלי מיד הולך ל-2007, כאשר המקלארן של המילטון ואלונסו הפגינה ביצועים עדיפים במסלולים עם פניות פחות מהירות וארוכות והפוך אצל הפרארי של רייקונן ומאסה. באופן מעניין, המילטון הפסיד את האליפות ההיא, אבל בעיקר בגלל המאבק הפנימי מול אלונסו. לעומת זאת, המילטון מאד יתעודד מאותה עונה כשייבחן מאיזה ״בור״ ניקוד רייקונן הצליח לקחת את האליפות.

מבחינתי האליפות פתוחה עדיין, אבל אליפות של המילטון מתחילה לדרוש טעות של ורשטאפן או תקלה או תאונה בכדי לייצר מהפך וזו טריטוריה לא מוכרת עבור המילטון. מצד שני, קשה להפריז בחשיבות ההתאמה בין מאפייני המסלול למאפייני המכונית. המסלול במקסיקו קודם כל מתאים ליחידת הכוח של הונדה. היחידה הנוכחית אמנם מגיעה לפי הדיווחים עם מגדש טורבו שמסתובב בסל״ד קצת פחות קיצוני מבעבר, אבל עדיין הגבוה ביותר מבין היצרנים. המהירות הזאת אמורה הייתה לייצר יותר חום, אבל בהונדה התקשו לנצל אותו, אז הפחיתו קצת. בגובה הרב עם האוויר הדליל של מקסיקו סיטי, הגדישה המוגברת הזו, מהווה יתרון מובנה. שימו לב לביצועים של אלפא טאורי כמדד לביצועים היחסיים של הונדה.

אם בוחנים את 4 המסלולים האחרונים, אזי ברזיל עדיין נוטה לטובת רדבול משום שקודם כל הוא ממוקם גבוה, בוודאי לא מקסיקו סיטי, אבל עדיין, זה לא פוגע בהונדה. תנסו להיזכר בביצועים של טורו רוסו. מעבר לזה, קל לחשוב על ישורת הזינוק סיום הארוכה שמתחילה בעלייה ארוכה, אבל החלק (הסקטור) האחרון המפותל, דורש מקסימום הצמדה והוא מכריע מבחינת זמני הקפה. העקיפות מתרחשות בשתי הישורות, אבל זמני ההקפה נקבעים בסקטור האחרון. לכן היכולת למקסם את המהירות בסקטור האחרון בלי לפגוע ביכולת לעקוף או להתגונן לאורך הישורות, היא שתכריע בין הקבוצות. ההערכה שלי היא שרדבול יהנו מיתרון בברזיל, אבל בשלושת המרוצים האחרונים, יתרון הביצועים ינוע לכיוון מרצדס ורדבול וורשטאפן יכנסו למגננה. תכף ארחיב.

הזכרתי את ההובלה של רוזברג ב-2016 עליה הצליח לשמור מול המתקפה של המילטון, אבל הם היו באותה קבוצה וזה מאד הגביל את יכולת התקיפה של המילטון. העונה אנחנו במאבק קלאסי בין שתי קבוצות, וזו דינמיקה נכונה. מספרי שניים יהיו מכריעים מאד. נמאס לשמוע את זה, אבל מספיק היה לשמוע את הביקורת של המילטון והקבוצה על בוטאס בבלימה לפנייה הראשונה במקסיקו, על כך שפתח לרווחה את הדלת בפני ורשטאפן. מה שאני ראיתי היה את ורשטאפן מהמר וזוכה בקופה. לבוטאס היה סדר עדיפות ברור. לפני מאבק בלתי מתפשר עם ורשטאפן, עמדה העדיפות של לא לפגוע בהמילטון. בוטאס היה תקוע באמצע והעדיף לאפשר להמילטון לעקוף, על פני תחרות בלימה מסוכנת עם ורשטאפן. ייתכן שאם בוטאס היה תחת חוזה במרצדס לעונה הבאה, הוא היה מסתכן יותר, אבל זה היה מסכן גם את העקיפה של המילטון.

שני נהגי מספר 2 לא כיכבו במקסיקו, בוטאס חטף בפנייה הראשונה, אבל הצליח למנוע את נקודת הבונוס להקפה המהירה ביותר מורשטאפן. באשר לפרז, הרי שלמרות הטררם סביבו בסיום, האמת היא שהמילטון ניצח אותו עם מכונית נחותה ועוד ״בבית שלו״. קשה לבוא בטענות לפרז על קושי העקיפה על המילטון. המהירות בה הצמיגים והבלמים התחממו יתר על המידה באוויר המלוכלך והדליל במקסיקו הייתה מטורפת. חושבים על פרז? תחשבו על המילטון שבא לעקוף בהקפה את לנדו והתקשה מאד. המכוניות סבלו במרחק של שתי שניות והתקשו מאד לפרוץ אל תחום השנייה של ה-DRS, רק בכדי לגלות שלצמיגים אין אחיזה מספיקה באצטדיון בכדי לצאת צמוד לפרלטדה ולאפשר עקיפה תחרותית בישורת הראשית. זו הנקודה שמוכיחה את הצורך הבסיסי במכוניות של שנה הבאה. כאשר עקיפה תחרותית תהא אפשרות אמיתית בכל מסלול למעט אולי מונקו, הספורט יהיה בריא ומרתק בהרבה.

התייחסתי למסלולים הנותרים, ואי אפשר להסתיר שלפנינו, שני נעלמים לא ידועים! הפורמולה 1 לא התחרתה מעולם בקטאר ובוודאי שלא על המסלול החדש בערב הסעודית. אינני יודע אם אוכל להתייחס אל כל אחד בנפרד, אבל מהסימולציות עולה שבערב הסעודית נבנה מסלול מרצדס. המסלול בקטאר פחות ברור, אבל מדובר במסלול ״שטוח״ מאד, שלמרות ריבוי הפניות בו (חלקן ארוכות), מדובר בסופו של דבר בעיקר על ״עצירה והאצה״ ובזה קשה להתחרות עם מרצדס. אבו דאבי מוכר, למרות השינויים שנעשו בו לעידוד עקיפות, והוא ללא ספק נוטה לטובת מרצדס.

כל זה מותיר אותנו עם מגננה של ורשטאפן ורדבול מול מתקפה של המילטון. ורשטאפן יצטרך להוכיח שהוא הפנים את העניין של לוותר במאבק קשה כאשר יש לו יותר מה להפסיד ובכלל, הוא הצעיר, ״קורא התיגר״ ולכן מגננה פחות מתאימה לו. על זה תוסיפו את הקונספירציות שרצות ברשת למשל לגבי המאבק המסתמן על נקודת הבונוס עבור ההקפה המהירה ביותר, או מניעתה! במקסיקו התרחש מאבק שכמעט ופוספס בין בוטאס לורשטאפן! מרצדס נאלצו להחליף פעמיים צמיגים לבוטאס בניסיון לקחת את ההקפה המהירה ביותר מורשטאפן, כי אחרי העצירה הראשונה, הוא יצא צמוד מאחורי ורשטאפן, שהצליח למנוע ממנו את זה ואילץ את מרצדס לעצור את בוטאס פעם נוספת. אם אתם חושבים שמרצדס (ובוודאי רדבול) לא ישתמשו בטקטיקות מלוכלכות בכדי לזכות באליפות, אפנה אותכם לחפש באינטרנט מה קרה במרוץ ההכרעה של אליפות ה-DTM השנה.

ברקע של המאבק העיקרי בין מרצדס לרדבול, קיים המאבק שהתקשורת מנסה לקדם בין פרארי למקלארן על המיקום השלישי באליפות היצרנים. כבר התייחסתי לכך שלדעתי הקבוצות הללו צריכות להתרכז בפיתוח לעונה הבאה ובאמת נראה שזה מתרחש, לפחות בצד של פרארי. הסקודריה ניסתה סוג חדש של בלמים במקסיקו, שנחשב לאתגר מהקשים ביותר לבלמים בעונה. בשנה הבאה משתנות גם התקנות לגבי מה מותר מבחינה אווירודינמית עם הבלמים ונראה שפרארי מרוצים מניסוי הכלים שביצעו, למרות שהתקווה שהם יוכלו לאיים על רדבול ומרצדס, התבדתה והם קיבלו בראש מגאסלי באלפא טאורי. הכישלון של מקלארן להשיג תוצאה טובה ממתיק את האכזבה בפרארי, אבל ללא ספק שתי הקבוצות לא הראו שהן צמצמו פערים מול הצמרת.

ברמת הנהגים, מעניין לראות ששוב ריקארדו נראה טוב במקלארן. בפרארי לראשונה העונה סאיינז היה עדיף על לקלר לאורך כל הסופש, אך הפסיד בפנייה הראשונה. החריקות בהפעלת הוראות קבוצתיות בין לקלר לסאיינז, מהוות איתות של לקלר לכך שהוא רואה את עצמו כמספר 1 ברור, אפילו אם סאיינז מפגין יתרון רגעי. סאיינז מצידו הוכיח שוב איזה נהג קבוצתי מעולה הוא. אם פרארי ישכילו לשלוט בצמד הזה, מדובר באחד הצוותים החזקים באליפות.

כנהג המרוץ אני מתלבט בין ורשטאפן לגאסלי. ורשטאפן ביצע את אחת העקיפות האמיצות והמרשימות בשנים האחרונות. בוטאס נהג אמין שאפשר להיאבק איתו, אבל רמת הסיכון שורשטאפן לקח בעקיפה הזו, גורמת לי לחשוב שהוא לא באמת השתנה כמו שחשבתי אחרי המרוץ באוסטין. אם היה מתנגש בבוטאס, מי היה המפסיד הגדול? גאסלי נתן תצוגת תכלית מרשימה. הפרארי לא יכלו לו. עדיין, אני חייב ללכת עם הלב ולהודות שורשטאפן עשה את מה שהייתי רוצה לראות תמיד – לנסות לעקוף! על זה מגיע לו כל הקרדיט.

 

היחיד במינו
אנחנו מדברים כל כך הרבה על מיהו הגדול מכולם. אני לא אוהב את זה מהרבה סיבות, אבל בסופש הזה אנו נפרדים מהגדול מכולם על שני גלגלים ללא עוררין. בולנסיה ולנטינו רוסי יתחרה בפעם האחרונה באליפות העולם והפיטר פן הזה יפרוש. הוא יגדל את התינוקת שלו, יתחרה על 4 גלגלים ב-GT3 וינהל את קבוצת המרוצים, אבל הוא משאיר אחריו חור, שאני לא יודע איך ממלאים. הילד המקסים והמחוייך הזה, הפך להיות חלק נעים וקבוע בחיים של רבים, במשך למעלה מעשרים שנה. לא סתם כיניתי אותו פיטר פן, משום שהוא לא צעיר ממני בהרבה ובכל זאת הוא מתחרה נגד טובי האופנוענים בעולם, שלא נולדו כשהוא זכה לראשונה ב 125 באליפות העולם. זהו רגע כואב לכל מי שמרגיש איך השנים חולפות. ברמה שאישית של ולנטינו, אני לא מבין איך הוא בכלל הצליח להישאר תחרותי בגיל חסר תקדים בספורט כה תובעני ומסוכן.

ולנטינו משאיר אצלי זכרונות נהדרים. זכור לי שדיברתי בטלפון עם חבר יקר בשעת צפייה במרוץ בברנו. החבר אמר שהפעם ינצחו אותו ואני עניתי לא להמר נגד העמלץ הלבן. אכן, שלוש הקפות לסיום הוא תקף ועקף מהמקום הרביעי לראשון, הקפה אחרי הקפה, אל תוך הנפילה שלקראת סוף ההקפה שם. הילד החייכן הזה היה טורף אכזר ללא תקדים על המסלול. ואם היכולות שלו על המסלול עזרו לקדם את הספורט, אז היכולות שלו מחוץ למסלול הן משהו שאקלסטון היה מוכן לשלם המון בשבילם. זה כמעט קרה עם פרארי. המדהים מכל הוא שרוסי היה נהג מספיק טוב בכדי לא לעשות בושות אפילו בפורמולה 1. לא מאמינים לי? זכור לי מה שוובר אמר לאחר אחד מהאימונים של הפורמולה 1 בוולנסיה, כשרוסי קבע הקפה איטית בשנייה מההקפה המהירה ביותר. וובר אמר, שהוא רק יכול לחלום על לעלות למקצה מוטו גיפי ולהיות איטי בשנייה מההקפה הטובה ביותר. הבעיה שם הייתה שזה היה סיכון מוגזם לפרארי ולא יכלו לסגור משהו מפתה מספיק בקבוצה אחרת. ההפסד של הפורמולה 1 היה הרווח של המוטו גיפי. ועכשיו אני פשוט עצוב ומרגיש זקן.

הערה: הכתבה הוכנה בטרם החלפת המנוע של לואיס המילטון, בעקבותיה יאבד 5 מקומות בהזנקת המירוץ (ללא השפעה על דירוגו במקצה הספרינט).