אף אחד כבר לא צוחק על קיה. בתחילת הניינטיז, כאשר המותג הקוריאני הגיע לראשונה לשוק ודחף לנו אז מכוניות מיושנות של מאזדה שייצורן ביפן הסתיים. השוק הישראלי השמרני שאולי לא הבין הרבה במכוניות אבל התייחס אליהן בכובד ראש וכל מותג חדש התקבל אצלו בחשדנות, עוד לא ידע איך להתמודד עם הגיית השם הנכון. למודי ניסיון מר עם "מוציבושי" ושאר עיוותי קריאה ודיבור של עמך-ישראל, משווקי המותג החדש חששו מטעויות, אסוציאציות שליליות ובדיחות נמוכות על "קיא" וכו'. אז הפכו את קיה ל"קאיה" ובפרסומות גם דאגו לצרוח בקולי קולות KAYA-KAYA-KAYA כדי להכניס את השם לתודעה.
קיה לא קאיה
KIA כמו שצריך וזהו אחד השמות החזקים ביותר בביצת הרכב המקומית. עדיין אין מה לחפש במכוניות של קיה הנאות נהיגה כלשהן, אבל הן חזקות מאוד בתכל'ס – שיפור תהומי באיכות, באמינות ובתדמית המוצרים, מיצוב ותמחור נכונים הביאו את קיה (כבר כמה שנים תחת כנפי יונדאי הגדולה) למעמד חזק ולמקומות ראשונים בטבלאות המכירות. הצלחות מסחררות כמו הספורטאז' והפיקנטו עוד יילמדו במשך שנים קדימה בכל קורס לשיווק מכוניות, אם יהיה כזה - ולעומתן, מוצרים חיוורים וחסרי ייחוד כמו הריו והפורטה, נידונו להסתפק בשוליים. מכוניות שקופות ואפרוריות שאפילו ציי הרכב כבר לא נוהרים אחריהן, על רקע הטירוף לג'יפונים/קרוסאוברים בכל גודל ורמת מחיר.
VIDEO
אבל בעולם הג'יפונים/קרוסאוברים קיה כבר לא לבד. מול שפע מתחרים חזקים, היבואן מקווה מאוד לשחזר את הצלחת הספורטאז' והפיקנטו עם קרוסאובר קטן חדש ומעוצב – הסטוניק, שנחת זה עתה בישראל ומאיים לעשות שמות בקטגוריה.
עיצוב: לפי צו האופנה העכשווית
בקרוסאוברים, שהם מכוניות מטופשות למדי שמקדשות את הקנקן ולא את מה שבתוכו, את הנראות והרושם על פני המהות והתוכן, עיצוב חיצוני מתבלט הוא אחת הדרישות הראשיות. ואת המבחן החשוב הזה סטוניק עובר בהצטיינות – מדובר במכונית יפה, אפילו לא מילימטר פחות מזה. אין כאן שום פטנט חדש, רק טיפול נכון בפרטים ובידול משמעותי מהריו האפרורית, שקשה להאמין שהיא הבסיס של הסטוניק.
יש בסטוניק את כל מה שצריך כדי לעשות את הרושם הנכון – מראה כוחני ושרירי עם "כתפיים" רחבות ובולטות, טיפול נכון בקורה C הרחבה שנוטה קדימה באופן מודגש, קשתות מושחרות לבתי הגלגל התפוחים ואיפור שחור עם "שבירה" מקורית למפתנים, מדגישים את החישוקים הגדולים והנוצצים ותורמות למראה כוחני מאוד ולאשליה של "גלגלים גדולים". לפינאלה – פסי גגון בולטים וצביעה דו גוונית מוצלחת (בדגמי הפרמיום) שנותנים את הטאץ' הסופי המוצלח למכונית שהיא בפירוש אחת היותר נאות בקטגוריה. וכל זה נראה אפילו טוב עוד יותר בצבעי מרכב בהירים כמו לבן, כסוף, צהוב ואדום שמקבליים קונטרסט הולם מהגג והפלסטיקה השחורים.
בפנים הסטוניק קצת פחות מרשים, אבל את זה לא רואים מבחוץ – העיצוב קצת בנאלי ומוכר מדגמי קיה האחרים וצובר נקודות עם איכות חומרים והרכבה טובות בדרך כלל. דיפון בצבעים תואמים לצבע המרכב מוסיף קצת חיים. גלגל ההגה קטום בתחתית, מצופה בעור ונוח לתפעול אבל מתגי השליטה קטנים מדי ולא אינטואיטיביים בתפעול. מסך המולטימדיה מקורי אבל קטן מדי ולא איכותי דיו מבחינת רזולוציה ונוחות תפעול. מושבים נוחים למדי עם טווח כוונון מספק נותנים תנוחת נהיגה טובה וגם מאחור המצב טוב למדי למכוניות סופר-מיני בזכות בסיס גלגלים ארוך יחסית.
מערכת המיזוג/בקרת אקלים לא הרשימה במיוחד בימי המבחן הלוהטים – אמנם היא עשתה את העבודה, אבל כבר נתקלנו במזגנים אפקטיביים ושקטים יותר במכוניות ישנות יותר. חסרו לנו פתחי מיזוג מאחור וגם תא המטען, עם נפח שמתאים יותר לסופר מיני (322 ליטר) וסף הטענה גבוה מדי, אינו מהמוצלחים ביותר בהשוואה לקרוסאוברים מתחרים.
רכב המבחן בגרסת פרמיום המצויידת ביותר עם מסך מגע 7' בעל מצלמה אחורית, צימוד לאנדרואיד ולאפל-קאר-פליי, מראות מתקפלות, בקרת אקלים חד איזורית, בקרת שיוט וחישוקי סגסוגת בקוטר 17'. חבילת הבטיחות טובה למדי וכוללת שש כריות, בלימה אוטונומית ושמירה על נתיב, התרעה לערנות ננהג ומעבר עצמאי מאור נמוך לגבוה. בקרת שיוט אדפטיבית עדיין אין.
מתחת למחלצות המעוצבות של הסטוניק נמצאת קיה ריו שהדור החדש שלה נמצא איתנו כמה חודשים ומתקשה להותיר את רישומה על השוק. שתי יחידות כוח מוצעות בסטוניק – הגרסה הבסיסית מונעת ע"י מנוע בנזין 1.4 ליטר אטמוספרי הותיק בהספק 100 כ"ס ו-13.6 קג"מ עם תיבה אוטומטית בעלת 6 מהירויות – את המנוע והגיר האלה פגשנו בריו וקשה לומר שהתעלפנו מרוב התפעלות מהביצועים העצלים-משהו. אבל שמחתי לגלות שרכב המבחן שקיבלתי לדייט של יומיים הוא בגרסת T
אין כאן את תחושת הכוח הנמרץ של מנוע הליטר המתחרה של קבוצת פולקסווגן למשל. האצה מעמידה ל-100 קמ"ש אורכת לסטוניק מעט פחות מ-11 שניות, המהירות המירבית התיאורטית היא 185 קמ"ש. אין בעיה לשייט בניחותא ב-140-150 קמ"ש, אבל צריכת הדלק לא מבריקה. אל תתנו למחוון הצריכה הרגעית (שמשוויץ בתדירות גבוהה במספרים מהשכונה של 30 ק"מ לליטר) להטעות אתכם, הצריכה הממוצעת בפועל בסיום המבחן, שכללה חוץ מהפקקים בעיר והתגרזנויות בכביש הררי גם הרבה שיוט רגוע במהירות חוקית פלוס-מינוס על כביש 6, עמדה על 11.8 ק"מ לליטר בלבד. זה לא גרוע, זה גם בטח לא מצטיין. סביר ולא יותר.
דינמית?
סטוניק אינו ג'יפון קלאסי. הוא מבוסס בכבדות על סופר-מיני מאופרת ומחופשת ולא רק על שימוש בפלטפורמה שלה. במקרה זה זו הריו, שאמנם בכל פרמטר דינמי אינה מהמבריקות שבמכוניות הסופר-מיני וזאת בלשון המעטה, אבל הגבהת המרכב החוצה לצורך הפיכתו לקרוסאובר הביאה עימה גם הקשחה כלשהי של המתלים, שדווקא עשו לה טוב, לפחות בכל מה שקשור להתנהגות הכביש. הסטוניק מציג אחיזת כביש טובה ונימוסי כביש לא רעים, יודע להיכנס לפניות במהירות גבוהה ובבטחון מלא ולרגע ניתן לשכוח את עובדת היותו ג'יפון קוריאני – שילוב שבדרך כלל לא מעודד נהיגה פוחזת. גם ההיגוי מוצק ומדויק ומפתיע לטובה. רק הבלמים מעצבנים במהירות נמוכה עם רגישות-יתר ותחושת ON/OFF שבהמשך, במהלך נהיגה נמרצת בכביש מפותל ושימוש אינטנסיבי בבלמים, מתחלפת בדעיכה הדרגתית לא מעודדת. המתלים המהודקים וצמיגי החתך הנמוך גובים את מחיר ההתנהגות הטובה בסעיף נוחות הנסיעה, בעיקר בעיר ובמהירויות נמוכות, היכן שהסטוניק קצת מתקשה לגהץ שיבושי סלילה קטנים. ככל שעולה המהירות זה משתפר.
סיכום
הבחור החדש בשכונה עובר את מבחן הקבלה בהצלחה יחסית עם מראה מצודד, אבזור בטיחות טוב והתנהגות טובה בסך הכל. מבלי להיות מושלם, סטוניק מציג ממוצע טוב למדי והוא בהחלט קרוסאובר קטן ראוי שנראה מצוין ומציג תכונות דינמיות טובות שאת חלקן, רוב לקוחותיו כלל לא יבדקו או ינצלו. מחיר הבסיס, 107,800 שקלים, מתייחס לגרסת מנוע ה-1.4 ליטר האטמוספרי המאוד לא מרשים, עם ביצועים שנופלים משמעותית ממנוע הליטר המודרני בהרבה, אלא שהטכנולוגיה העדכנית מביאה עימה גם עליית מחיר לא קטנה – רכב המבחן עם מנוע ה- T