שם קוד 971: פורשה פאנאמרה הייבריד במבחן

חמדי הוא הבעלים של משתלה קטנה קצת אחרי החיבור בין כביש עוקף יריחו לכביש הבקעה. בעצם 'משתלה' זו מילה שגדולה בשתי מידות על הצריף הקטן שבחזית שלו יש כמה מדפים של שתילים גוססים. בכל אופן את חמדי והצריף שלו הכרתי לפני כמה שנים כשדי במקרה עצרתי שם. חמדי הסתכל על הגרוטאה הישנה שלי ונתן אבחון מדויק של המנוע והדגם, מה שגרר שיחה שבה למדתי שבעולם הערבי יש המון תוכניות על מכוניות בטלוויזיה הלוויינית  - חמדי הכי אוהב את התוכנית ממרוקו - אחר כך לקפה ובסוף גם לקניית שלוש ביגוניות עייפות שלא שרדו אפילו שבוע. מאז בכל פעם שאני חוזר מסיבוב בים המלח דרך כביש הבקעה אני עוצר אצלו. לפעמים שותים קפה, לפעמים אני קונה איזה כריזנטמה שהצליחה לשרוד את האצבעות הירוקות שלו, ותמיד יש שיחת מכוניות. סוג של חברות מוטורית מוגבלת שכזאת.

בשבוע שעבר, בשיא החום עצרתי ליד הצריף. חמדי היה בפנים ולא עשה שום סימן שהוא מתכוון לצאת. האמת? מבין אותו. ב-42 מעלות בלי מזגן למי יש כוח לחשוב על שטויות כמו הלקוח הראשון של היום. במחשבה שנייה של השבוע. נכנסתי פנימה. חמדי, אמרתי לו,  חייב חשמל לאוטו. נגמרה לי הסוללה. וואלה אחי, הוא ענה, אין בעיה. יצאנו החוצה והפורשה פאנאמרה בצבע שהיצרן מגדיר כ"אפור וולקני מטאלי" נעצה בנו מבט אלכסוני מהפנסים הקדמיים. חמדי החזיר לה מבט משלו ושאל "אז איפה האוטו שלך?".

הצבעתי על הפנאמרה.

הוא חייך ואמר "וואלה אחי, מאחל לך. באמת. איפה האוטו?".  לחצתי על הכפתור של השלט, הפאנאמרה הבהבה וחמדי כמעט התעלף. אבל מה שקרה אחרי זה היה הרבה יותר מפתיע. חמדי התחיל לדקלם את הנתונים הטכניים של המכונית כאילו הוא לעס את כל 168 העמודים של הפרוספקט הטכני שלה. ואם במקרה זה לא היה מובן עד כאן, אז אדגיש ששום פורשה לא מאיימת על צמרת רשימת המכוניות הנפוצות בכפר הזעיר הזה ויש כמה סיבות טובות להאמין שהפאנאמרה הספציפית הזאת הייתה הפורשה הראשונה בהיסטוריה שממש חנתה בו.   מילא שאתה יודע שזו פאנאמרה אמרתי לו אחרי שהוא גמר ללטף את מושבי העור, אבל איך ידעת שזה היברידי? "בגלל שהברקסים שלה אח'דר" ענה חמדי. מה זה אחד'ר ביררתי.  "זה הצבע" הוא אמר והצביע על הקליפרים הירוקים והמסיבים שבלטו בתוך הג'אנט הענקי. ואם בעוקף יריחו יודעים את המשמעות של צבע הקליפרים בפאנאמרה, ניואנס שבעצמו הוא ניואנס, אז כנראה שתעשיית החלומות של פורשה עובדת שעות נוספות ובהצלחה לא מבוטלת. בצדק או לא? בואו נצא לדרך.

קצת טריוויה ורקע

תוספות? כל מה שאפשר להעלות על הדעת וגם כמה שלא. משמירה אקטיבית על הנתיב ובלימה אוטונומית ועד חישוקי "21 בסגנון פורשה 911 טורבו (21,353 שקלים). מג'וקבוקס שאותו טוען היבואן במוזיקה מגוונת ועד מצלמות לכל הכיוונים לחניה, לקרבה או לסתם התבוננות פנורמית בסביבה. מדלתות שנאטמות בוואקום ועד מערכת שמע של BOSE. אבל התוספת הכי מגניבה בארסנל של הפאנאמרה היא האיוורור בתוך המושבים. לא מקורי אמנם  (ויש גם במכוניות יותר זולות) אבל הפעם הראשונה שבה היה לי את העונג להתנסות בזה בקיץ. פשוט מעולה. אגב, המחיר של הפיצ'ר הזה די דומה לשל מזגן מיני מרכזי לדירה סטנדטית ועומד על כ-8500 שקלים.

ירושלים-ים המלח

רק לפני שעה יצאנו, הפאנאמרה ואני, מהסוכנות בהרצליה פיתוח, בסוללה עדיין יש יותר מחצי, וכבר למדתי לא מעט על ישראל והישראלים. ואיך נאמר זאת בעדינות - יש עוד לא מעט דרך עד שנהיה קוסמופוליטיים ורחבי אופקים כמו שאנחנו כנראה רוצים להיות; בארומה של צומת שואבה זכיתי ל"פששש איזה אוטו" מאחד המוכרים, ואחר כך גם לאגודל זקוף מצד נהג משאית, ואת זה עוד איכשהו אפשר להגדיר כחינני, אבל על כביש 6 ריחפו סביבי שני ערסים בספורטיבית חדשה ועתירת מדבקות שנורא רצו רייס, וזה כבר מציק שלא לומר פתטי. והיו נוספים. למה ישראלים מרגישים צורך להביע דעה כשהם רואים מכונית יקרה על הכביש? תשובות נוקבות יתקבלו בברכה בתגובות.

אבל הכביש זורם ומהר מאוד אני בירידות לים המלח, הטמפרטורות מטפסות במהירות וביחס כמעט ישר בני האדם הופכים לנדירים. שממה מוטורית ואנושית מבורכת ונעימה, במיוחד אם המזגן  מלטף לכם את הגב דרך נקבוביות זעירות במושב. איפה היינו? כן ים המלח, פאנאמרה, כביש פתוח. אני מסובב את המתג שעל ההגה ממצב הייבריד למצב ספורט. יש גם ספורט פלוס, אבל לשלב הזה של ההיכרות ספורט בהחלט מספיק. שורה ארוכה של מעגלים מודפסים נכנסים לעבודה והמון דברים מתרחשים במהירות. המנוע משנה את חלוקת העבודה בין הבנזין לחשמל ואת הצליל שלו; הגיר שוכח מהמחשבות על חיסכון בדלק; המתלים קצת מנמיכים את האוטו; ההגה ודוושת הגז מתקשחים. ואלה שינויים שהם פחות או יותר מורגשים. לפי החומר הטכני  קורים עוד המון דברים שלא מרגישים כמו למשל החלפת מצב בשתי מערכות עם השמות הלא סקסיים בעליל PDCC ו-PASM שבגדול הן האלקטרוניקה שמרסנת את השילדה והמתלים תחת עומס, ואם זה לא מספיק גם מערכת ההיגוי של הציר האחורי - כן יש דבר כזה - נכנסת לכוננות כל התהליכים הללו מתרחשים בשניות ספורות שבהן הפאנאמרה מחליפה אישיות; ממכונית חזקה ומהירה אבל גם ידידותית ומנומסת היא הופכת לטורף שלא רואה בעיניים. השינוי מורגש קודם כל במנוע; השילוב בין החשמלי לבנזין מספק מומנט של 70 קג"מ שזמין מ-1100 סל"ד ודחף שפשוט מעיף את המכונית.

הדרך ל-100 לוקחת 4.6 שניות, מספר יפה שלא מתאר אפילו שמץ מהדרמה, כי 100 קמ"ש הם רק המבוא שאחריו הפאנאמרה ממשיכה להאיץ באותו הקצב עד לאזורים שהם הרחק מחוץ לטווח שמאפשר, אפילו תיאורטית, להגיש בקשת חנינה לנשיא. ואם יש מישהו שהתאוצה הזאת לא מספיקה לו אז לפאנאמרה יש עוד קלף בשרוול בדמות  כפתור קטן על ההגה, תגובת ספורט קוראים לו "בפורשית", שלחיצה עליו נותנת בעיטת כוח ל-20 שניות. סוג של ניטרו חשמלי שכזה.

אבל עם כל הכבוד למנוע, סליחה למנועים, האס של הפאנאמרה הוא בשילדה ובכיול שלה. ככל שהמהירות והעומסים בעיקולים עולים כך המכונית הולכת ומתכווצת סביבך הולכת ומתחדדת ומתפקסת. אולי אלה כל הגיזמואים ששולטים בשילדה ובהיגוי, ואולי בכלל קסם עתיק מלב היער השחור, אבל מאחורי ההגה של הפאנאמרה עם דוושה לחוצה עד הסוף - אתה לא יכול להאמין שאתה במכונית של חמישה מטרים אורך ו-2.2 טון. זה פשוט לא מסתדר עם החוקים הכי בסיסיים של פיזיקה. כן, יש גבול ליכולות של הפאנאמרה - אני יודע את זה מסיבוב שעשיתי לפני קצת יותר משנה בפינלנד על מסלול שהורכב מקרח בעובי של 70 ס"מ - אבל בים המלח, על כביש יבש ובקצב בלתי נתפס היכולות שלי כנהג והכבישים שמתחתינו נגמרו הרבה לפני אלה של הפאנאמרה.

שורה תחתונה