הכתבה הראשונה בסדרת הכתבות על הקונה תעסוק בדבר אולי החשוב ביותר היום כשניגשים לקנות מכונית, המראה. דיירי הבית שלי כבר התרגלו לנוכחות של הג'ינג'ית הקוריאנית שצובעת את החניון בגוון אדום לאבה. כן, כבר התנהל וויכוח לוהט סביב ההגדרה של הצבע שלה, האם היא אדומה או כתומה או משהו באמצע? אבל התשובה היא כמובן רק בעיני המתבונן ויש המון כאלה, באמת.
אז כבר היו בחניה הביתית שלי דגמים משוגעים, קיצוניים, צבעוניים וחזקים והיו גם כאלה אלגנטיים ומאופקים, הכול מכל, אבל אחת כזאת כמו היונדאי קונה ותגובות כאלה אינני זוכר. זה ברור שתהיה התקהלות סביב איזו מזראטי או יגואר בצבעים ששורפים את העיניים. אין ספק שלקסוס מהודרת או BMW
הקונה מעוצבת בקווים סופר אגרסיביים ואולי אפילו מתריסים, אבל על גבול הטעם הטוב. יש שמחכים לקונה איירונמן שאולי תגיע פעם למחוזותינו ותוכיח מה באמת מחלקת העיצוב של יונדאי יודעת אבל אם ניזכר רק כמה שנים לאחור ביונדאי וולוסטר, נבין כי עיצוב זאת לא הבעיה של אנשי יונדאי. הם רק צריכים אישור ואומץ ומיד רואים את התוצאה.
החרטום הנפוח של הקונה מסתיר מנוע משוגע בהספק גדול, אבל את זה נשמור לזמן אחר. הפעם אני הולך לדבר רק על העיצוב שלה שיורה בכל התותחים. זאת איננה הגרסה הצבעונית ביותר, זאת דווקא הגרסה הרגילה עם גג בצבע הרכב וחישוקי גלגלים בקוטר 17 אינץ' בלי השראה ועיצוב מיוחד. את האלמנטים של הגג הצבוע וחישוקי גלגלים גדולים ומעוצבים, אפשר לקבל בתוספת תשלום בגרסה הבאה בסולם (בלי שינוי במנוע או תיבת ההילוכים) אולם אנחנו קיבלנו את הגרסה הרגילה ויש בה מספיק דברים להתייחסות.
VIDEO
פרופורציה נכונה בין חלקי הרכב היא המפתח הראשון להצלחה. יש כאלה שמוצאים אהבה ומשיכה למכוניות חסרות פרופורציות כמו רודסטרים למשל, אבל במכונית פונקציונאלית בקטגוריית B SUV SUV היא נמתחת לאורך של 4.170 מטרים ורוחבה 1.80 מטרים, תצטרכו שטח חניה קרוב לתשעה מטרים רבועים בעבורה. היא מתנשאת לגובה של 1.570 מטרים והנתון המשלים את הפרופורציות הוא כמובן בסיס הגלגלים שלה שמציע 2.60 מטרים וזה מה שנקרא במחוזותינו "המידה הקלאסית" לארבעה נוסעים במידות גוף רגילות.
החזית של המכונית מציגה פוזה קרבית בזכות הגריל הענק, פנסי החזית המפוצלים לארבעה גופי תאורה שונים ויש גם פס צר אחד עם פלסטיק מעוצב שמחבר את הפנסים העליונים לכל רוחב מכסה המנוע. התוספת הזאת משלימה מראה כוחני של הרכב שמייצר מחשבה על פתח כניסת אוויר למנוע החזק, אבל במציאות זה רק פס פלסטיק ומאחוריו אין שום דבר. בצידי החרטום הורכבו מחזירי אור לבנים שנחשבים בעיני לפריט הכי לא ברור בכל המכונית הזאת ואולי לפריט הכי לא ברור בכל המכוניות שראיתי לאחרונה. אני מניח שלמעצבי יונדאי הייתה מחשבה מאחורי המשולש הזוהר הקטן הזה, אבל מה זה חשוב, הוא שם וזה הכול.
פרופיל הצד של המכונית ובמיוחד עיצוב "חצאיות הצד" בסגנון סנפירים משוכים לאחור פשוט יוצא מן הכלל. נכון, זה הכול פלסטי ולא קרבון פייבר או אלומיניום מוברש, אז מה. זה פשוט מסתדר עם כל העיצוב של המכונית כולה ומשטחי ורכיבי הפלסטיק שמצפים אותה מהחרטום עד לזנב בחיתוכים שונים בנוסף לחלונות האחוריים המושחרים רק יוצרים את המראה הכללי והופכים את היונדאי קונה למכונית עם יופי שמסתדר מצוין עם האופי.
החותמת האחרונה על עניין העיצוב מגיעה מזנב המכונית. פיסות הפלסטיק האפורות שמדגישות את בתי הגלגלים האחוריים מגיעות גם לשם ומתחברות למגן האחורי התחתון בעיצוב שמשלים מסגרת שלמה סביב הרכב. ביונדאי הסליקו את פתח המפלט ושמרו על מראה נקי בגחון מאחור וגם הפרידו לגמרי בין פנסי האיתות הגבוהים לפנסי הנוכחות והנסיעה לאחור שמוקמו למטה. התאורה איננה תאורת LED
לסיכום ניתן לומר כי למרות כמה נקודות קטנות לא ממש ברורות (במיוחד מחזירי האור בצידי החרטום) העיצוב החיצוני של היונדאי קונה עושה את העבודה עד הסוף והקוריאנית הקטנה משאירה חותמת בכביש בזמן נסיעה וגם כשהיא עומדת בחנייה. יש לזכור כי היא עדיין נדירה למדי במחוזותינו ועדיין אין עשרות אלפי מכוניות כאלה בכבישים, אבל מדובר בעיצוב מצליח שעושה את העבודה. בפעם הבאה, נסקור את העיצוב הפנימי והאבזור של המכונית ונבדוק האם כל ההצגה החיצונית מיישרת קו עם מה שקורה בפנים.