לנהוג במכונית ישנה בישראל של 2018 - ואני מתכוון לאחת שעוד מעט חוגגת 25 - זה סוג של חוויה; בשנים האחרונות כל פעם שהגרוטאה שלי יוצאת מהחנייה אני סופג שאלות, הערות ומבטים שאין עם מכוניות חדשות וכמו שאתם בטח מבינים, יש לי בסיס די טוב להשוואה. ההערות והשאלות בדרך כלל נחמדות וברוח 'הייתה לי כזאת לפני עשרים שנה' או 'מוכר, מוכר?'. המבטים לעומת זאת, לרוב מאנשים (ובעיקר נשים) שכנראה מחוברים קצת פחות לניואנסים של העולם המוטורי, מרחמים ומשתתפים ורומזים משהו כמו 'המסכן בטח פשט רגל'. וכמו בכל מקום זה קורה גם אצל יבואני הרכב שאליהם אני מגיע לאסוף מכוניות למבחנים. הפעם זה היה בחברת המזרח עם שומר אדיב וחביב שפתח לי ולגרוטאה את השער, הדריך אותנו למקום ועזר עם התמרונים בחניה הצפופה. כן, לא תאמינו אבל באמצע שנות התשעים לא היו מצלמות רוורס אפילו כתוספת. בכל אופן אמרתי יפה תודה ונכנסתי לאולם התצוגה.
20 דקות מאוחר יותר תימרנתי החוצה מאותה חניה עם יגואר E-Pace שחורה ודנדשה. השומר החביב שוב בא לעזור. "אתה לא מבין איזה הבדל זה מהאוטו שלך", הוא אמר בחיוך מפרגן ויודע סוד רגע לפני שיצאתי מהחניה, "עולם אחר. אתה תהנה עד השמיים מהכוח, מהלוקסוס, מהסטייל". התלבטתי אם להרוס לאיש את סיפור הסינדרלה שכנראה נוצר אצלו בראש ולחשוף שלא קיבלתי ירושה ענקית מאיזה דוד עלום באמריקה וגם לא זכיתי בלוטו, אבל החלטתי להתאפק והסתפקתי בלחיצת יד חמה. עד כאן כאמור, שום דבר יוצא דופן באופן מיוחד. החלק המצחיק התרחש כשהגעתי להחזיר את היגואר יומיים אחר כך והשומר קיבל אותי במבט אחר וקצת מבולבל. "שמע", הוא אמר, "היו פה כמה אנשים שרצו לקנות את המכונית שלך". "כן" עניתי לו, "זה קורה הרבה אבל אני לא מחליף את הסטייל שלה בשום דבר". זאת אמת חלקית בלבד ולגמרי ביננו אני חייב להודות שאם אדרש יום אחד לסטייל של סגמנט היוקרה אז שיהיה הסגנון הבריטי המאופק של יגואר. ואיך יתר המכונית? כאמור יצאנו לבדוק.
האח הקטן
במשך די הרבה שנים יגואר, כמו יצרני יוקרה אחרים לפניה וגם אחריה, מיאנה להיכנס אל עולם הקרוסאוברים הלוהט. הידע והטכנולוגיה היו זמינים מהחברה האחות לנדרובר שייצרה קרוסאוברים עוד לפני שהמילה הזאת בכלל נוצרה, אבל אנשי החתול השמרנים לא מיהרו לשום מקום. רק ב-2015, שנים רבות אחרי שהעולם גמר להתפעל מהעובדה שאפילו פורשה טבלה גלגל בבוץ, הציגה יגואר את הקרוסאובר הראשון שלה - ה-F-PACE. התוצאה הייתה כמעט הכפלה של היקף המכירות של היצרן מה שרמז שלא ייקח עוד הרבה זמן עד שיוולד לו אח קטן. ואכן בתחילת השנה הנוכחית הוצג ה- E-Pace הקומפקטי שאמור להתחרות בשלל הקרוסאוברים הקומפקטיים המקבילים של יצרני היוקרה.
מבט ראשון בחניה מגלה צללית די סטנדרטית של קרוסאובר והמון פרטים קטנים וחביבים מהעיצוב העכשווי של יגואר. כך למשל הפנסים המלוכסנים/מעויינים שמתחתיהם כונסי אוויר גדולים, הגריל המשפחתי, עיטורי הניקל וכמובן סמל החתול הזועף על רקע אדום. המכונית כולה נראית קצת דחוסה אולי בשל הרצון של מעצביה להכניס הרבה פרטים שיזכירו את האח הגדול אבל על מרכב קטן יותר, והדחיסות הזאת הופכת אותה לשרירית ואגרסיבית. אגב, החלק שאני אישית הכי אהבתי הוא הישבן המוצק שנהנה מאישיות עצמאית משלו ואתם מוזמנים להציץ בתמונות.
תא הנוסעים מרופד בעור משובח ומדופן בפלסטיק איכותי, המרווח בו סביר לקטגוריה אבל לא גדול במיוחד, וגם הוא מדבר בשפת החתולים העכשווית; במרכז מסך מגע של 10 אינץ' אבל במקביל ישנם גם כמה כפתורים וחוגות בסגנון הישן והטוב שמאוד מקלים על החיים ופוטרים את הנהג מהצורך המעיק לפשפש בלי סוף בתפריטים בשביל פעולות בסיסיות כמו מזגן, מצבי נהיגה ועוד.
הבייבי יגואר מגיעה לישראל בשלוש גירסאות שההבדל ביניהן הוא באיבזור. מכונית המבחן הייתה הדגם הבסיסי שבין השלוש ( 318 אלף שקלים) ורשימת התוספות המכובדת כללה מערכת סאונד מרשימה, גג שמש פנורמי, מושבים חשמליים, בקרת אקלים מפוצלת והרשימה עוד ארוכה. בפינת הבטיחות יש את הרשימה הפחות או יותר סטנדרטית לסגמנט שכוללת בקרת סטייה אקטיבית מנתיב (זאת אומרת שהמכונית יכולה להזיז קלות את ההגה), בלימת חירום אוטונומית ובקרת עירנות הנהג. תוספת קצת יותר נדירה לסגמנט היא כרית אוויר חיצונית שמכסה עם פתיחתה את השמשה הקדמית וזאת כדי לצמצום את הפגיעה הפוטנציאלית בהולכי רגל במקרה של תאונה. בשתי רמות האיבזור היותר גבוהות, ורק למקרה ששכחתם להסתכל החוצה לרגע, המכונית תגיע גם עם מזהה תמרורים וגם עם קרוז קונטרול אדפטיבי - זאת אומרת שהמהירות שנקבעה תשתנה אוטומטית עם התנועה על הכביש. . כמה פריטים קטנים שהיו חסרים לי - ואולי רק לי - פרט קטן שהיה חסר לי (ואולי רק לי) הם הכנפונים הקטנים מאחורי ההגה להחלפת הילוכים, ומשטח טעינה אלחוטי. לא סוף העולם כמובן אבל בכל זאת מכונית יוקרה.
תא הנוסעים מרופד בעור משובח ומדופן בפלסטיק איכותי, המרווח בו סביר לקטגוריה אבל לא גדול במיוחד, וגם הוא מדבר בשפת החתולים העכשווית; במרכז מסך מגע של 10 אינץ' אבל במקביל ישנם גם כמה כפתורים וחוגות בסגנון הישן והטוב שמאוד מקלים על החיים ופוטרים את הנהג מהצורך המעיק לפשפש בלי סוף בתפריטים בשביל פעולות בסיסיות כמו מזגן, מצבי נהיגה ועוד.
סוד ההנאה
מתחת למכסה המנוע פועם מנוע שני ליטרים מוגדש טורבו עם הספק של 250 כ"ס ו-36.5 קג"מ, שזורמים לגלגלים דרך תיבת הילוכים אוטומטית בת 9 מהירויות של ZF. ואם כבר גלגלים אז ליגואר יש הנעה לכל ארבעת הגלגלים שמעבירה כוח לשניים האחוריים כשהיא מזהה שיש בו צורך - עיקולים, כביש חלק שטח וכו'. זה בשילוב מרווח גחון שמתקרב ל21 ס"מ, אמורים לתת לה יכולת שטח מסויימת. לא תחליף דיפנדר כמובן אבל בהחלט שביל עם אתגרים קלים. אני בספק רב אם הלקוחות הפוטנציאלים מתעניינים ביכולות שטח, אבל נחמד לדעת שזה שם.
ועם החבילה הזאת יצאתי למסלול הקבוע שלי באזור ים המלח. נתחיל עם המנוע וכמצופה הוא מספק את הסחורה ובגדול. יש שפע של כוח בכל תנאי ובכל מצב, התאוצה מרשימה (7 שניות ל-100 קמ"ש) וגם בכל הנוגע למהירות אין לו שום עכבות עם 230 קמ"ש מירביים. עם תיבת ההילוכים העניין קצת יותר מורכב: כאשר הנהג בוחר במצבי נהיגה "חיסכון" או "קומפורט" הגיר נוטה לבחור בהילוכים גבוהים כדי להשיג חיסכון בדלק. לחיצה עצבנית על הדוושה במצב כזה גורמת לו להוריד כמה הילוכים בבת אחת ויוצרת מעין טלטול לא נעים של המכונית. במצב הספורט, שבו התיבה בוחרת הילוכים יותר גבוהים זה לא קורה.
ואם הגענו למצבי הנהיגה אז שם טמון הצימוק האמיתי של הבייבי יגואר: אם במצב נהיגה סטנדרטי היא מתנהלת בסך הכל בצורה די דומה לקרוסאוברים האחרים בסגמנט - שיוטים רכים ומבודדים מהכביש ומהסביבה - הרי שמצב הספורט משנה את התמונה; תנודות המרכב תחת עומס מתרסנות מאוד, תגובות הגיר, ההגה והדוושה הופכות לחדות הרבה יותר, והיגואר מספקת קצת הנאה מוטורית עם יכולת מרשימה לשמור על קו בעיקולים. עם 1.8 טון זו לא תחרות לשום ספורטיבית, אבל יחסית לסגמנט שבלשון המעטה אינו מצטיין בחדוות נהיגה ומסיבות פיזיקליות ברורות ומובנות, זאת בהחלט נקודת אור. בסוגריים נוסיף כאן שלפחות חלק מהיכולת של היגואר הקטנה צריך לייחס להנעה לארבעת הגלגלים שיודעת להעביר לגלגלים את המומנט הנדרש לפי תנאי הכביש, מה שמשפר מאוד את הדיוק של השילדה. הייתי שמח גם לנסות את המערכת הזאת על קצת חול או בשביל משובש - וכאמור בעיני זה יתרון - אבל היבואן ביקש שלא לרדת מהכביש. האמת? לאור הנזקים הפוטנציאלים אני יכול להבין אותו.
והנה הגענו לשורה התחתונה: יגואר מצטרפת לסגמנט עמוס ותחרותי ומול מיטב תוצרת גרמניה מציעה פאר בריטי מסוגנן ועכשווי, מנוע מוצלח וחזק וגם קצת אופי ספורטיבי.
מחיר: 318-386 אלף שקלים (בהתאם לרמת האיבזור)
מנוע: 2.0 ליטרים מוגדש טורבו
הספק: 249 כ"ס ב-5500 סל"ד
מומנט: 36.5 קג"מ ב1300-4500 סל"ד
מהירות מירבית: 231 קמ"ש
תאוצה 0-100 קמ"ש: 7.1 שניות
מידות (ס"מ):439*164*162
משקל עצמי: 1832 ק"ג
צריכת דלק (מבחן): 10.6 ק"מ לליטר