תגידו יפה שלום ונעים מאוד למר ישראלי. הוא נשוי ואב לשלושה, מגדל כלב וגר בגוש דן. יש לו ג'וב טוב בחברה יציבה והוא מרוויח פחות או יותר פי שניים וחצי מהשכר הממוצע במשק וכמובן מקבל מכונית ליסינג מהעבודה. אם תשאלו אותו מה הוא אוהב לעשות בשעות הפנאי הוא יגיד לכם שטיולים עם המשפחה בחיק הטבע וספורט, אבל אשתו תגחך ותגיד שהוא אוהב ספורט בטלוויזיה, רצוי עם בירה ופיצוחים. איזה אוטו משפחת ישראלי צריכה? הוא יגיד שג'יפ לטיולים ויוסיף בלחש שישמח גם לאחד עם טיפת סטטוס רחוב. אישתו תגיד שהיא רוצה אוטו שיאפשר להפריד בין המתבגרים שעושים לה חור בראש בנסיעות לסבתא בצפת, ושיהיה מספיק גדול בשביל הכלב והציוד בטיול השנתי עם החברים לאילת/רמת הגולן. ואחרי ההיכרות הזאת עם משפחת ישראלי וצרכיה אנחנו קופצים לבלוקבאסטר הישראלי הוותיק, המיצובישי אאוטלנדר, שבמשך שנים ארוכות נתן את התשובה האולטימטיבית למר ישראלי ולמשפחתו - כעשרת אלפים מכוניות נמכרו רק בשנה וחצי האחרונות - וממש לאחרונה עבר מתיחת פנים קטנה (נוספת) ונחת אצלנו להתרשמות. האם הוא עדיין התשובה האולטימטיבית?
מתיחת פנים אבל בקטנה
האאוטלנדר הנוכחי, הדור השלישי של הדגם, הוצג ב-2012, עבר מתיחת פנים ב-2015 וכעת עובר אחת נוספת אולי כדי להתמודד עם סימני הגיל. הבסיס נשאר זהה, עם מרכב ארוך שנמצא איפשהו בין קרוסאובר בינוני למיניוואן, שלוש שורות של מושבים ומנוע שני ליטרים ו-150 כוחות סוס שזורמים לגלגלים דרך תיבת הילוכים רציפה. השינויים כוללים עיצוב מחדש של הגריל הקדמי, שדרוג של המושבים ועוד כמה נגיעות. בקיצור, מתיחת פנים, אבל בקטנה. המחירים נשארו פחות או יותר זהים עם טווח שנע בין 158 אלף שקל לגירסה הבסיסית עם 5 מושבים ל-200 אלף לגרסת ה4X4 המאובזרת עם 7 מושבים. מלבד אלה ישנם עוד שני דגמי פלאג אין שמחירם 195-210 אלף שקלים.
במבט ראשוני בחנייה קשה לקלוט מה השינוי שנעשה אבל אחרי התעמקות מתברר שמדובר בקצת יותר שחור בגריל על חשבון הכרום, תוספת של פנסי ערפל ועיצוב מחדש של כונס האוויר התחתון. זה לא הרבה אבל ה"פנים" של האאוטלנדר אכן נראות יותר מעודכנות עם תוספת של נוכחות ורצינות. יתר המכונית כאמור לא השתנה עם הצללית העגלגלה והקצת מבלבלת שמזכירה יותר מכל מיניוואן אבל איכשהו מצליחה לשדר את המסר הכל כך נחשק בישראל של "ג'יפ". איך זה קורה אני לא יודע אבל ברור שבנקודה הזאת בדיוק טמון סוד ההצלחה של האאוטלנדר בארץ ואולי גם בעולם.
אני מתיישב במכונית ומתמלא בתחושה מוכרת למרות שמעולם לא נהגתי באאוטלנדר. המושבים בגרסת המבחן (פרימיום) מרופדים בעור בהיר ונעים לעין, יש המון ספייס במושבים הקדמיים ובשורה האמצעית. השלישית מינימלית ומתאימה לילדים. במרכז המכונית מסך של 10 אינץ' בהרכבה מקומית, עניין שלרוב קשה להתלהב ממנו אבל במקרה הזה - ובניגוד להרבה אחרים - הוא באיכות טובה ונוח מאוד לשימוש עם כל האפליקציות המקומיות כמו וויז, פנגו, רדיו אינטרנטי ועוד.
מעבר לזה רשימת התוספות סטנדרטית למדי וכוללת גג שמש לא גדול, תאורת לד, פתיחה חשמלית של תא המטען, פתחי יציאה למזגן במושבים האחוריים ובקרת שיוט אדפטיבית. בפינת הבטיחות יש שבע כריות אוויר, בלימה אוטונומית ומערכת התראה על סטייה מנתיב שמצפצפת כאשר זה קורה. זה אגב, אחד מסימני הגיל של האאוטלנדר שברוב מתחריו כבר יש מערכת אקטיבית שגם מזיזה את ההגה. בכל מקרה מערכת בטיחות קצת יותר נדירה שיש באאוטלנדר היא למניעת האצות פתאומיות ולא רצויות בתחילת נסיעה (קדימה או אחורה) שיכולה להיות יעילה בחניות צפופות או בפקקים.
כדי לנסות להבין לליבו של מר ישראלי העמסתי את המשפחה - רעייתי ושני ילדים - ומטען לסופשבוע ארוך בדמות 4 מזוודות בינוניות, וירדנו לים המלח. בהמשך הוספתי לנסיעה גם שני מבוגרים על מטענם (כלב לא מצאתי). האאוטלנדר בלע את כל זה בלי למצמץ ובלי שהיו תלונות מצד אף אחד מהנוסעים על צפיפות. המקום היחיד שבו למיניוואן פול סייז יהיה יתרון על האאוטלנדר הוא בשורת המושבים השלישית והצפופה שמתאימה כאמור לילדים בלבד.
מושבי עור מפנקים מקדימה
הפתעת באחיזה
גם בכל הנוגע לשילוב של המנוע-גיר לא היו הפתעות גדולות. ההספק, 150 כ"ס ו-19.9 קג"מ ב-4200 סל"ד אינו גבוה מיוחד, ואין 'תחכומים' שמקובלים במנועים של השנים האחרונות כמו מגדש טורבו שמשטיח את עקומת המומנט, אבל האורווה הזאת בסך הכל מספיקה כדי לתת לאאוטלנדר ביצועים סבירים למדי. התאוצה לא תחרוך שום אספלט עם 12.1 שניות ל-100 קמ"ש אבל תאוצות הביניים דווקא בסדר ולאאוטלנדר גם אין שום בעיה לשייט בנינוחות באזורי ה-160-170 קמ"ש. את הפער שבין יכולות התאוצה מעמידה למהירות יכול להסביר השילוב שבין משקל עצמי של טון וחצי לתיבה רציפה שמטבעה תאוצות עצבניות אינן כוס התה שלה . ואגב תיבה: אני חובב קטן מאוד של תיבות רציפות אבל זאת, אולי בזכות שישה "יחסי העברה" אלקטרונים, דווקא מתפקדת היטב ורק בתנאים מאוד מסוימים כמו תאוצה מעמידה חושפת קצת אופי רציף.
מה עוד? כבישים באיכות סבירה ומעלה האאוטלנדר גיהצה בצורה מושלמת. כשהם הפכו לגליים או משובשים - ויש הרבה כאלה - המיצובישי הגדולה קצת התנדנדה, עם דגש על הקצת. וכן, זה כמעט בלתי נמנע במכונית שאורכה כמעט חמישה מטרים. אם הייתה הפתעה בכל הנוגע ליכולות הכביש שלה היא נוגעת למגבלות האחיזה שהתבררו כגבוהות למדי, במיוחד כשמביאים בחשבון את מימדי הגובה והמשקל. אני בספק אם זה מעניין במיוחד מישהו מהלקוחות הפוטנציאלים, ואם אתם מחפשים הנאה עדיף שתרכשו איוו 10 אבל טוב לדעת שהאאוטלנדר מסוגלת להתמודד עם תמרון חירום פראי ומתחייב או עם עיקול מהיר ומפתיע.
שורה תחתונה
אחרי שלושה ימים עם האאוטלנדר קל להבין למה היא כל כך מדברת לישראלים: היא נותנת בדיוק, אבל בדיוק, את מה שהם מחפשים: גודל, תדמית של קרוסאובר, מותג סולידי וסחירות טובה. לנהוג בה, ותזרמו עם רצף התודעה שלי, זה קצת כמו להיכנס למסעדה שאכלת בה אינספור פעמים ואתה יודע בדיוק מה יהיה על הצלחת, מה יהיה הטעם של זה וכמה זה יעלה. ותנסו להיזכר כמה פעמים עשיתם בדיוק את זה. חזרה לאאוטלנדר: סימני הגיל אמנם ניכרים בו בפינות, ומתחרות מודרניות לוטשות עיניים רעבות למכירות היפות שלו, אבל בבסיס הוא עדיין מציע למר ישראלי חבילה כוללת שמאוד מדברת אליו.
מחיר (דגם המבחן): 187,900
מנוע: 2.0 ליטרים
הספק:150 כ"ס ב-6000 סל"ד
מומנט: 19.9 קג"מ ב-4200 סל"ד
מהירות מירבית: 192 קמ"ש
תאוצה ל-100 קמ"ש: 12.1 שניות
מידות (ס"מ): 469*181*171
משקל: 1475 ק"ג
צריכת דלק מבחן (ק"מ לליטר): 11.3