מעט מאוד ישראלים יסכימו להודות שסוגיית התדמית היא חלק משמעותי מהשיקולים שלהם בעת בחירת מכונית החדשה. "זה לא מעניין אותי", הם מצהירים ומיד מסבירים שהכי מתחשק להם "ג'יפ" גם אם הוא לא יכול להריח אפילו שביל, שהם יעדיפו מותג פרימיום גם אם הוא נחות ויקר מעממי, ושעבור עיצוב בולט הם יסכימו לשלם פרמייה של 30% במחיר. שלושת המקרים האלה הם לא עניין תיאורטי אלא אנשים שצלצלו בחודשים האחרונים להתייעץ לפני רכישה. בשלושתם, גם אחרי שהובהר היטב על מה משלמים, התברר שהפרמיה התדמיתית (לתפיסתם) שווה את הכסף.
ההקדמה הזאת מובילה אותנו למכונית שבמרכז הכתבה הזאת, הוולוו V60 קרוס קאונטרי. זה לא יהיה הימור גדול להעריך שהיקף המכירות שלה בישראל יהיה די מצומצם, גם יחסית לקטגוריית המחירים 250-300 אלף שקל, אבל גם כך הקרוס קאונטרי תהיה 'טסט קייס' מרתק לתרבות השופוני המוטורית המקומית. עם מבנה סטיישן מסורתי ששורשיו הולכים אחורה עד לימי ה-240-סטיישן-בז' של שנות השבעים והשמונים, מסמלי החנוניות של הוליווד, אחת התכונות הכי בולטות של הקרוס קאונטרי היא האנטי-פוזה שלה. אפשר היה לעצור כאן, כמו שמן הסתם רוב האנשים שיראו אותה על הכביש יעצרו, אבל יש עוד טוויסט מעניין בעלילה: על רקע אינספור הג'יפונים ה"קשוחים" לכאורה, הסטיישן הזאת כל כך בולטת על הכביש עד שבהפוך על הפוך, האנטי-פוזה הופכת להיות סוג של פוזה. תוסיפו לענייני התדמית שיוף ודיוק שנולדו אחר כשניים וחצי עשורים של דורות קודמים, איבזור נדיב ומחיר אטרקטיבי, ותקבלו את התשובה לשאלה מדוע היקף המכירות של הקרוס קאונטרי הוא מבחן סוציולוגי לבגרותו של הלקוח הישראלי.
בצפון אירופה יש ביקוש לז'אנר הזה מצד לקוחות שתרבותית כנראה פחות מוטרדים מענייני התדמית ובמקביל גם מעריכים את השימושיות שנגזרת מהיעילות של הסטיישן וההנעה לארבעת הגלגלים (שלג אם שכחתם בעקבות עוצר הטיסות). איך זה מרגיש בישראל? רגע לפני הסגר הגדול ארזנו סנדוויץ (המסעדות סגורות) ושמשיה (מה יהיה עם החום הזה?) וירדנו למסלולים הקבועים בכביש 90 לחפש תשובה.
אבא סטיישן, אמא SUV
במשך אינספור שנים וולוו נהנתה מהתדמית הסולידית שנוצרה לה והשקיעה לא מעט בטיפוחה. מתישהו לקראת אמצע שנות התשעים, על רקע הזינוק המטאורי של תעשיית היוקרה הגרמנית, הסתבר לשוודים שכדי לשרוד את התחרות האכזרית לא מספיק להיות הכי בטיחותי והכי מרובע בסביבה וצריך גם ייחודיות, עיצוב, טכנולוגיה מנועים חזקים וכך הלאה. אחד הדגמים היותר בולטים שנולד כתוצאה מהרענון שעברה החברה היה הקרוס-קאונטרי הראשון. המתכון היה יחסית פשוט: וולוו לקחה את מרכב הסטיישן הפופולארי והשימושי שלה, הוסיפה הנעה לכל ארבעת הגלגלים, עיצוב קרבי ומנוע מחוזק. התוצאה הייתה וולוו שונה לחלוטין מכל קודמותיה שהצליחה - עוד לפני פלישת הג'יפונים הגדולה - לפזר את אותה ארומת שטח נחשקת בלי לאבד כלום מיתרונות הסטיישן. בסוגריים צריך להזכיר שוולוו אמנם לא המציאה את ז'אנר הסטיישן-שטח (סובארו למשל עשתה עליו קריירה והיא לא הייתה היחידה), אבל כנראה הייתה הראשונה שהצליחה איתו בעולמות הפרימיום.
בשנים שחלפו מאז העולם המוטורי כמובן מאוד השתנה אבל קצת במפתיע על רקע הצלחת הג'יפונים, הקונספט של אותה קרוס קאונטרי מקורית דווקא שרד כאשר רבים מהלקוחות חוזרים שוב ושוב. וולוו לא החמיצה את הנישה והרחיבה את היצע הקרוס קאונטרי לפלטפורמות נוספות שלה שאתם מכירים מסדרות הסדאן בעבר ובהווה - 40/60/70/90. רוב דגמי הקרוס קאונטרי הללו לא הגיעו לישראל אבל עכשיו החליטה היבואנית, חברת מאיר להביא את הגירסה האחרונה של ה-V60 קרוס קאונטרי (שהוצגה כבר לפני כשנה וחצי). אנחנו מאמינים, אומרים שם, שיש בישראל קבוצה שתתעניין במכונית ובסגנון.
מבט ראשון בחניה מצליח קצת להפתיע ונדמה לי שהתמונות לא יצליחו להסביר מדוע. התהליך האבולוציוני-עיצובי שעבר הדגם לאורך הדורות נמשך ואיתו גם ההתקרבות למבנה ה-SUV. אל תבינו לא נכון - הסטיישן עוד כאן, אבל עכשיו למתבונן ברור שלמכונית הזאת יש גנים מצד אבא סטיישן וגם מצד אמא ג'יפון. תוסיפו חזית אגרסיבית עם גריל גדול שמעוטר בסבכת ריבועים קטנים ופנסי לד מאורכים, וישבן סקסי ומפוסל להפליא, ותקבלו מכונית מאוד נאה ובעיקר מאוד יוצאת דופן על הכביש. בסוגריים נוסיף שהחברים בוולוו כנראה כן היו מוטרדים מסוגיית הסטיישניות והחנוניות וכדי להתמודד עם זה לא חסכו באלמנטים קרביים כמו חישוקים, כונסי אוויר, צמד מפלטים נוצץ וכך הלאה. לא רק שזה לא מפריע אלא להפך - זה נראה טוב. התפאורה בתוך תא הנוסעים היא וולוואית טיפוסית, וזה נאמר כמחמאה. עור, פלסטיק ועץ איכותיים מקיר לקיר, הגה שעשוי משני סוגי עור בידוד מצויין והכל מאופק ובטעם טוב. הכורסאות הקדמיות מצויינות ויש המון מרווח מקדימה ומאחור (נקודת תורפה של V60 קרוס קאונטרי הקודמת).
כמקובל בתעשייה במרכז המכונית ישנו מסך מגע צבעוני של 9 אינץ' ששולט על הפונקציות השונות. בניגוד למה שמקובל כאן המסך אינו מלבן רוחבי אלא יותר מלבן צר וגבוה, מה שמאפשר לדחוף לכל מסך עוד אפשרויות וכפתורים. המערכת הזאת בסך הכל אינטואיטיבית ויעילה אבל באותה נשימה המבנה המוארך של המסך גרם לשוודים להכניס לתוך מסך המגע גם את כפתורי בקרת האקלים (שנותרו ללא מקום פיזי בחוץ) עניין שנדמה לי שכבר הוסכם שאנו מוצלח ואינו בטיחותי. גם לוח המחוונים הוא מסך (12.3 אינץ') ושם אפשרויות ה"עיצוב" שניתנות לנהג מצומצמות יחסית לדגמים אחרים. בכל הנוגע לאיבזור הקרוס קאונטרי מגיעה עם רשימה ארוכה ומכובדת שכוללת בין היתר מערכת מולטימדיה מצויינת של הרמן קרדון, מערכת דינימית להפחתת רעשים, גג שמש עצום, חימום לכיסאות, מפתח אלחוטי ועוד ועוד. קצת חסרה ברשימה בקרת אקלים מפוצלת למושב האחורי.
בפינת הבטיחות שלנו, כמצופה מוולוו יש את כל מה שניתן למצוא ברמות המחיר הללו ועוד - מבלימה אוטונומית ועד בקרה אקטיבית למניעת סטיה מנתיב, מהתראת שטחים מתים ועד התראה והכנה לפגיעה מאחור, וזאת כמובן רשימה חלקית בלבד. יאללה מתניעים.
בשביל מה צריך הגבלת מהירות?
כביש 90 צמוד לים המלח וכל כך חם שאפילו הג'וקים התחילו להתאבד בהמוניהם. במחשבה שניה אולי סתם התייבשו. אנחנו עוצרים לצילומים בכניסה לחוף קליה. מישהו פעם חשב שזה יהיה מקום מוצלח למגלשות מים, השקיע הון במבנה צבעוני וגבוה אבל שכח להביא בחשבון את האסון הסביבתי הכי גדול בישראל. מאז מפלס המים ירד בהתמדה, החוף זז בערך קילומטר מזרחה והמגלשות הצבעוניות נקלו בשמש והפכו לעוד סמל עצוב של ים המוות. אנחנו מתקתקים את הצילומים, נמלטים חזרה למזגן השוודי הקריר ויוצאים לגהץ קצת סבובים בואכה שפך זוהר וערד. הקרוס קאונטרי חמושה במנוע מוגדש של שני ליטרים שמייצר 250 כ"ס ו-35.7 קג"מ. לצידו יש גם מערכת היברידית קלה עם הספק של 13 כ"ס, אבל תפקידה המרכזי בחיים הוא לסייע בהתנעות חלקות ומהירות של מערכת ה"סטארט אנד גו", ואין לה משמעות בנסיעה עצמה. כל האורווה הזאת זורמת לגלגלים דרך גיר אוטומטי בן שמונה מהירויות ומערכת לחלוקת הכוח בין הסרנים לפי הצורך. לזה תוסיפו כמה תוכניות נהיגה - דינמית, שטח, נוחות וכו'.
הוולוו מאיצה יפה למאה (6.9 שניות) ומדלגת בקלילות על פני משוכות כמו תאוצות בעליות תלולות או בעקיפות מאתגרות. המהירות המירבית מוגבלת אלקטרונית, כחלק מאיזה מסע צלב ירוק של החברה, ל-180 קמ"ש. זה אולי נטול משמעות בחיי היום יום, אבל אותי זה עדיין קצת מרגיז. בכל אופן, המנוע והגיר מספקים חבילה לא רעה אם יודגש שאין מה לחפש כאן בעיטות לגב התחתון או ריגושים מוטוריים כלשהם. בצד הפחות טוב של החיים, הגיר נוטה לפעמים להסס ברמיסה של הדוושה והוא אינו מהיר במיוחד. לא סוף העולם, אבל עדיין מורגש.
בכל מה שקשור לשילדה ולאחיזה השורה התחתונה די דומה. תחת עומס המרכב יחשוף זווית גלגול ניכרת אבל ישמור על נייטרליות גם בתנאים המאתגרים שמציב האספלט של כביש 90. זה אמנם זורם אבל מטבע הדברים במכונית עם מרכב ארוך ומשקל של 1.9 טון, קשה להגיד שהנהיגה הזאת מתגמלת או מעניינת במיוחד. מצד שני צריך להגיד שאותו מערך מתלים מספק נסיעה נוחה להפליא גם לאורך מרחקים ושעות. בסוגריים אני רוצה להוסיף שזאת תכונה שמשותפת לרבים מהדגמים של החברה והיא בהחלט ראויה לקנאתם של יצרנים אחרים.
מה עוד? אה כן, השטח. בעידודם של אנשי מאיר ירדנו לכמה שבילי כורכר וחול. לא משהו דרמטי במיוחד אבל מספיק כדי להתרשם ממערכת ההנעה הכפולה. בסיועם של 21 ס"מ מרווח גחון ומגן תחתון שמותקן כסטנדרט במכוניות שמגיעות לישראל, תוכלו לרדת לחוף החביב שלכם, לשוטט על שביל כורכר ואולי אפילו תמצאו פעם איזה שיפוע להפעיל בו את בקרת הירידה במדרון. נכון, זה לא בדיוק דיפנדר אבל זה בטח יותר ממה שתקבלו מג'יפון 2X4.
השורה התחתונה
האמת? לא לקח הרבה זמן להבין את החיבה שרוחשים האירופאים לקרוס קאונטרי. יש לה הרבה תכונות חיוביות - יעילות, נוחות, הנעה הכפולה וניחוח פרימיום שאינו מנקר עיניים - והשלם במקרה הזה, אפילו גדול מסך תכונותיו. המקום היחיד שבו אולי חסר לה קצת תבלין הם הריגושים מאחורי ההגה ואני די בטוח שזה פשוט לא משהו שמעניין את הלקוחות הפוטנציאלים. וכאן אנחנו מגיעים לשורה התחתונה שעליה כתוב 270 אלף שקל, שבשקלול האיבזור העשיר ובהשוואה למחירי ה-SUVים המקבילים בגודל, הוא מחיר בהחלט אטרקטיבי. ובמילים אחרות, במקרה הזה לפחות שווה לשקול לוותר על קצת שופוני. סעו בזהירות.
וולוו V60 קרוס קאונטרי
מחיר: 270,000 שקל
מנוע: 2.0 ליטרים מוגדש טורבו
הספק: 250 כ"ס ב-5400-5700 סל"ד
הספק חשמלי מירבי: 13 כ"ס
מומנט: 35.7 קג"מ ב-1800-4800 סל"ד
0-100: 6.9 שניות
מהירות מירבית: 180 קמ"ש
מימדים (ס"מ): 478*150*185
משקל: 1.9 טון