העלאת המורל: איטליה רוצה לחזור לעצמה

בעוד בישראל טלטלה רודפת טלטלה, באיטליה, שהובסה על ידי ספרד, מקבלים את הכל בפרופורציה. הביקורות על השינוי של ונטורה והביטחון של השחקנים. הלך הרוח ביריבה

גלעד רבינר  05.09.17 - 16:29

תגיות: איטליה

תחילת כתבה

בימים אלה ממש, מסיימים עשרות מיליוני איטלקים את חופשת הקיץ המסורתית שלהם. בתי הקיץ בקלבריה ובסיציליה מתרוקנים, ולאט לאט, כמסורת האיטלקית, חוזרים לשגרה. נבחרת הכדורגל האיטלקית דווקא יצאה מהשגרה, ולאחר 56 משחקים ללא הפסד במסגרת המוקדמות, חטפה מכה קשה בספרד, הפסד 3:0 מהדהד וככל הנראה איבוד הסיכוי להעפיל אוטומטית למונדיאל.

לכאורה לא צריכים באיטליה להתרגש יותר מדי. להפסיד לספרד הנפלאה כבר הפך לעניין שבשגרה, וגם בפלי אוף המתקרב ובא, צריכה ומסוגלת איטליה להעפיל, אולם אוהדי הסקוואדרה אזורה כועסים ומבולבלים. "ונטורה, איזו מן איטליה זאת?", שאגה הכותרות של ה'קוריירה דלו ספורט' ביום שאחרי התבוסה לספרד, למעלה מ-8 מיליון איטלקים צפו בהשפלה בברנבאו, ורובם מצאו אשם אחד.

ג'ימפיירו ונטורה, מאמן הנבחרת, נכנס לפני קצת יותר משנה לנעליו הענקיות של אנטוניו קונטה שעבר לצ'לסי. משחקו הראשון במסגרת רשמית היה בדיוק לפני כשנה מול ישראל באצטדיון סמי עופר, ונדמה שעד המשחק נגד ספרד, ונטורה הצליח שלא להפריע. איטליה המשיכה במגמה של חילופי דורות מבוקרים. הוותיקים, בראשם הקפטן האגדי, ג'יאנלואיג'י בופון, עדיין מקבלים דקות ואמון, אבל המשחק נגד ספרד הוכיח שייתכן שוונטורה הוא לא האיש המתאים.

איטליה הבינה שהיא חייבת לנצח בספרד כדי להעפיל אוטומטית מהמקום הראשון ולמאמן לא הייתה סבלנות. לכן הוא עלה במערך הזוי של 4 שחקני התקפה, מול נבחרת מפוצצת כישרון, מהירה ועם קהל ביתי דוחף. הכעס על ונטורה נבע מכך שהוא זנח את המסורת האיטלקית, ההגנה נראתה חסרת חשיבות, וגם חסרת יכולת, הקישור היה דל ומבולבל וגם ההתקפה לא הבריקה, למרות שייתכן שלולא יום מופלא של השוער הספרדי, דויד דה חאה, זה יכול היה להיראות קצת אחרת.

ונטורה לא התחבא מהביקורת, אולם טען שאיטליה שיחקה נגד נבחרת לא אנושית. האיטלקים לא אוהבים את המטאפרות האלה, והרשתות החברתיות התפוצצו מביקורת על המאמן. אלו לא היו ביקורת ערסיות והכבוד של המאמן יחסית נשמר, אבל ברור שהאוהד האיטלקי הממוצע חושב שמאמן הנבחרת שלו הוא לא האיש הנכון במקום הנכון.  

המאמן לא היה היחיד שאכזב. 'שלושת ילדי פסקארה',  הנקראים כך בגלל שיתוף פעולה יוצא דופן ב'סריה ב' לפני מספר שנים, קיבלו כולם צ'אנס בהרכב. אולם מארקו וראטי (פ.ס.ז'), לורנצו אינסינייה (נאפולי) וצ'ירו אימובילה (לאציו) לא הורגשו ברגע האמת.

אותם ילדים הנהיגו את הנבחרת הצעירה של איטליה לגמר יורו הצעירות 2013 שנערך בישראל, שם נעצרו האזוריני, רק בגמר, כמובן נגד ספרד. כולם הרוויחו בזכות את  מקומם גם בנבחרת הבוגרת, אבל לעומת איסקו ומוראטה הנפלאים, שגם שיחקו באותה אליפות, נדמה שמשהו עדיין חסר אצל האיטלקים כדי להפוך לכוכבי על. במיוחד לגבי מרקו וראטי, היורש של אנדראה פירלו, לכאורה בעל הבית, שהיה חלש מאוד נגד ספרד. 

אבל יש גם נקודת אור. אנדריאה בלוטי, חלוצה הנפלא של טורינו, השם המרכזי שבוודאי מופיע על הלוח של אלישע לוי לקראת המשחק הערב.  בלוטי השתלט על עמדת החלוץ המרכזי של הנבחרת, ורק סעיף שחרור של כ-100 מיליון יורו מנע ממנו לעבור בקיץ למועדון גדול. מילאן וצ'לסי התעניינו, ואם בלוטי ימשיך ביכולת הזאת, סביר להניח שהמחיר רק ייגדל.

החלוץ מזכיר לרבים את אנדריי שבצ'נקו האגדי. שליטה מדהימה בכדור, מהירות ויכולת אתלטית מרשימה. אסור להשאיר אותו רגע אחד לבד, ומקומו בהרכב הנבחרת לא מוטל בספק. לזכותו של ונטורה ייאמר שהוא קלט מיד את הכישרון המתפרץ ונתן לו מקום של קבע בהרכב, אולם במשחק מול ספרד, בלוטי הוחלף ובמקומו נכנס אדר המאכזב, שסביר להניח שגם ההגנה של נבחרת ישראל מסוגלת להסתדר איתו.

מלבד התגובה ההזויה של ונטורה, השחקנים האיטלקים קיבלו את התבוסה לספרד כמו גברים. אף אחד לא השליך את סרט הקפטן או העביר ביקורת על המאמן. כולם התראיינו לכל כלי תקשורת אפשרי ועשו זאת בג'נטלמניות איטלקית טיפוסית. לאונרדו בונוצ'י הסביר שזה הפסד שצריך ללמוד ממנו, ונדמה שהראש של השחקנים כבר במשחק הבא כי גם להפסיד צריך לדעת.

המשחק נגד ישראל הוא הזדמנות מצוינת לשיפור המורל והבטחת המקום השני באופן סופי. הנבחרת הישראלית לא מעניינת יותר מדי את ונטורה וחניכיו ולמרות העובדה שאיטליה תעלה למשחק ללא שני הבלמים המובילים שלה: קייליני הפצוע ובונוצ'י המורחק, הכישרון האיטלקי בחוד לצד הביתיות באצטדיון הקטן ברג'יו אמיליה, צריכות להספיק ל-3 נקודות קלילות מול הנבחרת המתפרקת של אלישע לוי.

ברג'יו אמיליה, שם תתארח ישראל, מתעניינים בימים אלה יותר במוזיאון ההיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, אשר יציג בעיר המנומנמת את 4 גביעי העולם בהם זכתה איטליה, מאשר במשחק עצמו. כרטיסים עדיין ניתן להשיג, ולמרות שהאצטדיון צפוי להיות מלא ברובו, לא מורגשת באיטליה תכונה לקראת המשחק. העיתונות האיטלקית עוסקת ביריבות האפשריות בפלייאוף וישראל איננה נספרת.

פרשת זהבי, אקס פאלרמו, הוזכרה אומנם במרבית האתרים המובילים, וגם תמונה של אלישע לוי ניתן לראות פה ושם, אבל מבחינה מקצועית מגדירים עיתוני איטליה את ישראל כ"יריבה המושלמת", ויותר מתעסקים באנשי השב"כ, שבאו לאבטח את שהות הישראלים באצטדיון, מאשר בנבחרת עצמה.  באיטליה כמו באיטליה, אוהבים ומוקירים את הנוסטלגיה.

בפעם האחרונה שאיטליה נקלעה למשחקי פלייאוף, לפני כ-20 שנה בדיוק, מכת פציעות של שוערי האזורי לפני משחק הפלייאוף הראשון בשלג של רוסיה, הובילו להופעה היסטורית של נער צעיר, ג'יגי' בופון. כמעט בגיל 40, השוער האגדי רוצה להגיע פעם נוספת למונדיאל, החמישי במספר, לשיר את ההמנון בעיניים עצומות ולסיים קריירה מופלאה באמת. כדי להגיע לשם, האזורי צריכים קודם כל לנצח את ישראל.