כשמוחמד סלאח הבקיע את הפנדל שהעלה את מצרים למונדיאל ראשון מאז 1990 הוא לא רק רשם את שמו עם גדולי הכדורגלנים המצרים. השער הקריטי של כוכב ליברפול היה רגע אושר נדיר, מעין אסקפיזם בתוך אחד העשורים הקשים בהיסטוריה של האומה הכי גדולה בעולם הערבי.
מבחינת ג'אודת עודה, עורך ומגיש תכניות כדורגל עוד מימי רשות השידור קשה להפריז בחשיבות של הרגע הזה. במדינה בה כדורגל ופוליטיקה שזורים יחד- הענף לא רק נותן מפלט מקשיי היום יום, אלא גם יכול להשפיע על מדינה בדרכים שקשה לזר להבין.
רק לפני תשע שנים נבחרת מצרים הייתה בשיא שלה, אבל מאז העניינים הלכו מדחי אל דחי. ב-2011 חוסני מובארק, הנשיא בשלושים השנים הקודמות, הודח במהפכה מתוקשרת, ועוד לפני שהמדינה התאוששה - הגיעה המכה הגדולה מכל - האסון באיצטדיון בפורט סעיד ששינה לחלוטין את פני הכדורגל המצרי. באחד בפברואר 2012 אוהדי אל מאסרי המקומית תקפו באכזריות את אוהדי אל אהלי והביאו למותם של מעל 70 אוהדים. השמועות דיברו על נקמה באולטראס של אל אהלי שלקחו חלק מהותי בהפגנות נגד מובארק כשנה מוקדם יותר.
בעקבות האסון הגדול בתולדות הכדורגל המצרי, הליגה המקומית הושבתה לשנתיים, בהמשך הוגבלה משמעותית כמות האוהדים שיכולה להיכנס למגרשים - ומאז הליגה כמעט לא רלוונטית. ההתדרדרות חלחלה מיד גם לנבחרת הלאומית שלא העפילה לשלושה טורנירים רצופים של אליפות היבשת.
רצה הגורל והאליפות שתיפתח בסוף השבוע הקרוב מגיעה רגע אחרי שהלך לעולמו בנסיבות חשודות מוחמד מורסי שכיהן כנשיא בתווך בין תקופת מובארק לנשיא המכהן עבד אל פתח אסיסי. זה יהיה רגע מבחן נוסף לאומה המצרית שנמצאת במציאות פוליטית סבוכה שרק הצלחה של נבחרת הכדורגל יכולה לפתור.
שיגעון סלאח במצרים. הכדורגל ישנה את המדינה? (getty)