החסימה של רודי גובר על דונובן מיטשל, שפחות או יותר הכריעה את גורל המשחק קצת פחות מדקה לסיום, הייתה סיום הולם לדרכה של נבחרת ארצות הברית באליפות הזו ולרצף הזכיות שלה בטורנירים בינלאומיים מאז 2006.
כי ארצות הברית הגיעה לאליפות העולם עם שחקנים טובים, אפילו כמה אולסטארים, אבל לא עם השחקנים הכי טובים. השחקן הכי טוב של מילווקי (והליגה כולה בעונה הסדירה החולפת) בכלל שיחק ביוון ורק הסגן שלו עבור פופוביץ'. כוכב על אחר, יוקיץ', שיחק עבור סרביה וגם במקרה של הקרב בין צרפת לארצות הברית ברבע הגמר, השחקן מספר 1 של יוטה היה החוסם. הנחסם היה רק מספר 2.
בארצות הברית ידעו שהם מגיעים לאליפות הזו בעמדה בעייתית. הם דיברו על זה כבר חודשים ארוכים, מאז שנטישת הכוכבים ההמונית החלה והם קיוו שהכישרון לאורך הסגל יספיק. אבל אתם באמת חושבים שלסגל האמריקאי שהתייצב בסין יש יותר כישרון מהחמישייה הצרפתית שהכריעה את המשחק במאני טיים, עם גובר, באטום, פורנייה, ניליקינה ודה קולו? שום סיכוי.
זה לא יכול היה להסתיים אחרת (FIBA)
זה יכול היה להיות "המשחק של דונובן מיצ'ל". בדקות מסוימות ברבע השלישי, בו קלע 14 נקודות, הגארד של הג'אז נראה בלתי ניתן לעצירה. באותן דקות פופוביץ' ויתר סופית על הגבוהים שלו ושלח את מיילס טרנר לספסל עד לסיום וזה עבד מושלם, כשארצות הברית חזרה מפיגור 10 ליתרון 7.
ואז זה הפסיק לעבוד. גובר שב לפרקט והחל לשלוט בסלים, ההגנה נעלה לחלוטין את מיצ'ל, שלא קלע עוד נקודה עד לסיום ובלי ג'ייסון טייטום הפצוע ובלי קמבה ווקר, שפשוט לא הופיע והותיר אוהדי בוסטון רבים מודאגים לקראת המשך העונה, לארצות הברית פשוט לא היה סיכוי. צרפת נעלה את המשחק עם ריצת 5:22 מדהימה.
זה יכול היה להיות המשחק שלו, אלא שאז הוא נעלם. מיצ'ל (FIBA)
מה שמדהים זה שצרפת אפילו לא הייתה מדהימה. אלופת העולם בכדורגל רחוקה ניצחונות על ארגנטינה ועוד יריבה מהשלמת דאבל חלומי. היא השאירה מאחור את פופוביץ', סטיב קר והחבורה שלהם כשהיא קולעת רק 89 נקודות, אבל מנצלת כל חולשה התקפית שארצות הברית הראתה לאורך הטורניר.
לאמריקאים לא הייתה דרך לייצר נקודות באופן רציף מול צ'כיה, טורקיה ויוון, אז למה שיעשו זאת נגד שחקן ההגנה של העונה? עבור גובר, שלא נבחר לאולסטאר האחרון והגיב בדמעות, זו הייתה נקמה מושלמת ומתוקה ואם הטורניר הזה של ארצות הברית הוכיח משהו, זה שלהרבה מאוד שחקנים אמריקאים יש מזל שהם נולדו בארצות הברית. יש לא מעט שחקנים ברחבי העולם שלא נופלים מרוב שחקני ה-NBA, אבל נשארים בחוץ כי הם "זרים", בדיוק כמו גובר עם האולסטאר.
למזלם של האמריקאים, ההפסד היום קרה בזמן שחצי מאוהדי הכדורסל בארצות הברית עוד ישנים ובטורניר שמלכתחילה סומן כמוקש. בעשור האחרון, מאז ההפסד הקודם ב-2006, עשו בנבחרת האמריקאית עבודה מעולה בשיקום התדמית ואפילו ההפסד הזה לצרפת לא יפגע בהם אנושות, כי התירוצים זועקים.
אבל התירוצים הללו נולדו כי משהו כן התרופף ואחרי לא מעט שנים של התייצבות לנבחרת, הגיע הקיץ הזה. לארצות הברית יש צ'אנס מושלם לתקן, תוך שנה בלבד, באולימפיאדה. שם, עם התשוקה למדליית זהב אולימפית, סביר להניח שקצת יותר כוכבים יגיעו ועדיין, לא חסרות חמישיות של נבחרות מנוסות שיוכלו ללכת איתם ראש בראש.
יגיעו אחרת לאולימפיאדה. ארה"ב (FIBA)
הנבחרת של וינסנט קולה מצדה, הופכת אולי לפייבוריטית לזכייה. ארגנטינה מסחררת ומרגשת, אבל לואיס סקולה, עם כל הכבוד למה שהוא עושה, יתקשה להתמודד עם גובר, שומר "קצת" יותר טוב מיוקיץ', שנשאר מסוחרר מהפיק-אנד-רול ברבע הגמר.
ספרד, שצפויה להגיע לגמר מהצד השני (אלא אם אוסטרליה או צ'כיה ידהימו), לא רעה, אבל לצרפת יש עומק ואורך שיכול להיות גדול על הנבחרת של סרג'יו סקאריולו. שתי השכנות סיפקו שלושה קרבות אדירים ביורובאסקט, בחצי הראשון של העשור ולנעול אותו עם קרב על הזהב העולמי יכול להיות מושלם, אבל נחכה עד שזה אכן יקרה.
פייבוריט לזכייה. גובר (getty)
בעבר הכוכבים באו. הפעם הם בחרו להישאר בבית. לברון וכרמלו