ראש לאריות: על התקווה של הכדורגל האנגלי

לקראת צאת האוטוביוגרפיה, חזר לאחרונה מייקל אואן לכותרות באנגליה. עיקר השיח, בתקשורת וברשתות החברתיות, נסוב סביב האופן העצוב שבו נגמרה הקריירה שלו. לספסול בריאל מדריד, לדעיכה בניוקאסל, לחוסר רלוונטיות אצל היריבה הגדולה של ליברפול – מנצ'סטר יונייטד. ובעיקר לפציעות אותם עבר.

קל לשכוח שאואן נחשב פעם לילד הפלא. להווה ולעתיד של הכדורגל האנגלי. זה שטס על הדשא, הטעה את יריביו בחדות והבקיע בקור רוח, שסיים פעמיים בשלוש עונותיו הראשונות בבוגרים כמלך שערי הפרמייר-ליג וברביעית, צמד שערים שלו מול ארסנל הביא לליברפול גביע וזה שזכייה בגביע אופ"א ובגביע הליגה באותה העונה זיכו אותו בכדור הזהב.

באותה התקופה לאנגלים היו כבר מספר כוכבי כדורגל דוגמת אלן שירר, דייוויד בקהאם, פול סקולס, פרנק לאמפרד, סול קמפבל וסטיבן ג'רארד, אך אף אחד מהם לא נשא על כתפיו את מלוא כובד הציפיות להיות השחקן הטוב בעולם, ציפיות שנופחו על-ידי התקשורת המקומית ושגרמו לו – ובעיקר לשריריו – לקרוס. מאז, הכדורגל השתנה וכדורגלנים מוכשרים רבים צמחו בממלכה. אך לא נראה היה שמי מהם מוכן להבשיל ולהיות הגדול מכולם. אף אחד, עד העונה שעברה – אז ג'יידון סאנצ'ו פרץ לחיינו.

מכדרר בחסד
אומנם סאנצ'ו לא משחק באותה עמדה, באותה קבוצה או אותה הליגה, אבל הוא בהחלט מצליח להצית את דמיונם של אוהדי הכדורגל. למרות שעוד כילד ראו עד כמה הוא מוכשר, עולם הכדורגל כולו הופתע כאשר האנגלי ממוצא טרינידדי ביצע את הפריצה הגדולה בעונה שעברה במדי בורוסיה דורטמונד, אליה עבר ממנצ'סטר סיטי.

הרצון לזכות בדקות משחק גרם לו לעזוב את מולדתו, על אף שבתווך כמעט חתם בריאל מדריד. הנער הסכים לשחק בקבוצת המילואים של המועדון, הקסטילייה, אך דרש להתאמן באופן קבוע עם הקבוצה הבוגרת. בריאל, שפחדו שהתקדמותו תפגע, כפי שקרה במקרה מרטין אודגור, החליטו לסגת מהעסקה ודורטמונד זכתה מההפקר.

אחרי עונת הסתגלות בגרמניה, בה נע בין הבוגרים לנוער, הפך במהירות לאחד מכוכבי הקבוצה תחת המאמן החדש לוסיאן פאברה. תחילה כמחליף, בעיקר כקיצוני שמאלי שפורץ עם רגל ימין לכיוון המרכז. שער ו-5 בישולים ב-124 דקות - מעורבות בשער בכל 20 דקות - לא הותירו לפאברה ברירה אלא לתת לו צ'אנס ובסופו של דבר הוא זכה למקום בהרכב דווקא בכנף הימנית, על חשבון מי שנחשב דאז לכוכב העתיד של השוורצגלבן  - כריסטיאן פוליסיק. מכאן, הנסיקה של סאנצ'ו החלה.

שיטת המשחק של פאברה, שדוגל בהנעת כדור סבלנית עוד מההגנה – בין אם קבוצתו נלחצת על ידי היריבה ובין אם לא – זקוקה לשחקנים היצירתיים שידעו לפרוץ את החומות המוצבות מולם. סאנצ'ו, שבילדותו הוא וחבריו שיחקו במגרשי כדורגל קטנים בלונדון המכונים "כלובי כדורגל", רכש ברחוב מיומנות כדרור מרשימה – ובכך הפך ליהלום שבכתר של המאמן השווייצרי.

פריצתו לתודעה העולמית הגיעה הרבה בזכות מסירותיו המסוכנות (3.5 מסירות בממוצע למשחק לשליש האחרון של המגרש בדיוק של 79.7 אחוז), הלחץ שהוא מפעיל על הגנת היריבה – מה שבא לידי ביטוי ב-2.27 חטיפות למשחק – ובעקבות יכולותיו הטכניות, המתבטאות בסגנון כדרור מרהיב (8.52 דריבלים בממוצע למשחק). "כשאתה רואה אותו מכדרר.... שחקני הגנת היריבות עושים במכנסיים", צחק חברו לקבוצה, תומאס דילייני. "כך גם אני מרגיש כשאני מולו באימונים".

"יש לו הכול. את המהירות, את הטכניקה, עין טובה כדי לסדר מצבים לחבריו", החמיא אגדת הכדורגל הגרמני, לותר מתיאוס, "מבחינתי, הוא שחקן מושלם. היכולת שיש לו היא אינסטינקטיבית, טבעית. אתה לא יכול ללמד את הברק הזה". את העונה הוא סיים עם 12 שערי ליגה ו-14 בישולים, ויחד עם רויס הוביל את דורטמונד במירוץ על המקום הראשון מול האלופה הניצחית, באיירן מינכן - שבמחזורי הסיום ניצלה את הנאיביות של יריבתה, ביצעה את המהפך וזכתה שוב באליפות.

אולם את סאנצ'ו זה לא הרתיע, ולמרות שאת העונה הנוכחית קבוצתו פתחה בצורה מעט מגומגמת, הוא המשיך באותו הקו ורשם כבר שני שערים ושלושה בישולים. לא רע עבור שחקן שלא התחיל את העשור השלישי לחייו.

הדרך לפסגה עוברת במדים הלאומיים
יחד עם זאת, אם סאנצ'ו רוצה להוכיח שמקומו בין הגדולים ביותר, שהוא יכול להיות זה שיירש את כס השחקן הטוב ביותר בעידן שאחרי מסי ורונאלדו, הוא צריך לנפק מספרים גם במדים הלאומיים. מימדי ההתלהבות סביב אואן, למשל, התנפחו במיוחד לאחר הסלאלום המדהים בשמינית גמר גביע העולם מול ארגנטינה, שער שהזכיר את הגול של מראדונה מול אנגליה במונדיאל 1986. אואן היה אז בן 18, ילד שערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת רק 4 חודשים לפני כן.

על אף שסאנצ'ו היה בורג מרכזי בנבחרת האנגלית שזכתה באליפות אירופה עד גיל 17, מאז אוקטובר 2018,  אז זכה לבכורה בנבחרת הבוגרת כמחליף במשחק ליגת האומות, שחקנים כסטרלינג או ראשפורד מועדפים על פניו בהרכב. לא שמדובר באסון עבור נער בן 19, אך בכדי לעלות שלב ולהוכיח שמקומו ברמה הגבוהה ביותר, הוא יצטרך להוכיח את עצמו בזירה הבינלאומית. להיות הפנים של הדור האנגלי המוכשר, להוביל את נבחרתו למצב בו יוכלו להביא את הגביע הביתה. הערב (שלישי, 21:45) מול נבחרת חלשה באופן יחסי כמו קוסובו תהיה לו הזדמנות לקנות את ליבם של האוהדים האנגלים.