במונדיאל 2018 ברוסיה היתה אנגליה טובה יותר מקרואטיה, שהגיעה על חשבונה לגמר. בלגיה וצרפת היו הנבחרות הטובות בטורניר, לטעמי בסדר הזה, ואנגליה היתה ראויה למדליית הארד.
זה לא קרה בין השאר גם משום שהמהפכה של המנג'ר גארת סאות'גייט היתה בחיתוליה. השלד שבא עם סאות'גייט לעבודה היה אמנם הרבה יותר צעיר וחיוני מחבורת הפאדיחות של יורו 2016 - הדחה על ידי איסלנד בשמינית - אבל עמוד השדרה של ממשלת השינוי נזקק עדיין לזמן התהוות.
הצעירים פביאן דלף, רובן לופטוס צ'יק, דלה עלי, ג'סי לינגארד, דני רוז ואריק דאייר, התחרו אז על מקום בהרכב, לא הותירו רושם של גיים צ'יינגרס, וסיימו בטורניר ברוסיה את תרומתם לדגל. טרנט אלכסנדר ארנולד כבר הרשים, לא שיחק, וחבל שההתקדמות העצומה שלו מאז נבלמה עכשיו עם פציעה.
בנוסף לשוער ג'ורדן פיקפורד - ברירת מחדל, אנגליה לא הציגה שוער מדרגה ראשונה מאז ג'ו הארט - נשארו כיום מהסגל של אנגליה 2018 רק שמונה: קייל ווקר, ג'ון סטונס, הארי מגווייר, הארי קיין, מרקוס ראשפורד, ג'ורדן הנדרסון, רחים סטרלינג וקיראן טריפייר. לזכות כל השמונה בעקבות אחד הללו עומדת האיכות והיציבות שלהם, שגם ב-2021 הופכות כל אחד ואחד מהם למועמד בכיר להרכב הראשון.
אבל מה שעושה את ההבדל בטורניר אותו מתחילים שלושת האריות היום בוומבלי מול קרואטיה, איננו הטקטיקה החדשה של המנג'ר שהתאהב בשלושה בלמים, אלא היבול המבורך של עולי ימים שעשה את דרכו לסגל, ומעניק למנג'ר ולנבחרת שלל אופציות חדשות, יחסי ציבור מעולים, ואופטימיות גדושה בקרב האוהדים. האמת היא שרציתי לכתוב אופטימיות חסרת תקדים, אבל אז נזכרתי שמדובר באנגליה, נבחרת שאוהדיה תמיד רואים רק את חצי הכוס המלאה, וסבורים שהנה, הפעם, ללא ספק קל שבקלים, נבחרתם תלמד עולם ומלואו איך עושים מה.
אחד שאין לו תחליף. קיין (getty)
יכול להעמיד שני הרכבים חזקים, סאותגייט (getty)
ובכל זאת, הפעם לפחות ניתן להבין את החולמים בהקיץ. כאשר לשלד המנוסה והממולח של קרית השמונה מרוסיה 18', מצטרפים תוספי תזונה חזקים, רובם צעירים וברוכי כישרון. סאות'גייט הוכיח שהוא מאמן ראוי, אבל גם מזלו שפר עליו. את שלל הינוקות שעלו ופרחו בגן האנגלי מאז המונדיאל לפני 3 שנים, וזכו אף להתבשלות והתאקלמות מבורכת בגלל דחיית היורו בשנה – אי אפשר להזמין או לתכנן מראש. ולמרות השנה אקסטרה של המתנה שנכפתה על הטורניר – הגיל הממוצע של נבחרת אנגליה צנח מ-26.4 ברוסיה 2018, ל-24.8 לפני בעיטת הפתיחה נגד קרואטיה בוומבלי היום.
אבל בפראפרזה על האמרה הידועה, הגיל ייבחן רק בעדשת התרגיל: שהרי מצד אחד האבולוציה המהירה של שחקנים חדשים בזירה האנגלית העניקה לסאות'גייט דם חדש ואפשרות לשידוד מערכות מהפכני, אבל מאידך גיסא היא עלולה ליצור לו כאב ראש מסוים בהתלבטות כיצד לשלב בין הישן, האמין והטוב (סטרלינג, ווקר, סטונס, מגווייר, הנדרסון, טריפייר, ראשפורד. להארי קיין אין תחליף) לבין המתחרים הנפלאים שצמחו להם בן לילה: הצעירים מייסון מאונט, פיל פודן, ג'יידון סאנצ'ו, ג'וד בלינגהאם, ריס ג'יימס, בן צ'ילוול, לוק שואו, דקלאן רייס, בוקאיו סאקה וג'ק גריליש (25), והמבוגרים יותר במרכז ההגנה – קונור קואדי וטיירון מינגס (בני 28).
על פניו זהו סגל זוהר, רב גוני ומבטיח. זו הפעם הראשונה שאנגליה מופיעה לטורניר בינלאומי כאשר ביכולתה להעלות אל כר הדשא שתי נבחרות שונות לחלוטין שיוכלו לקרוא תיגר על התואר. זהו לוקסוס פנטסטי שאף מנג'ר אנגלי לא חלם עליו, וסאות'גייט צריך עתה לתמרן עימו וללהטט בין ההרכבים והחילופים, על מנת להוציא ממנו את המקסימום.
יש הרואים עדיין במנג'ר האנגלי הנוכחי דמות יותר שמרנית מהרפתקנית, כזה שאתמול במסיבת העיתונאים לפני קרואטיה אמר ש"נשים דגש על איזון ולא על פנטזיה". הפרשנים תוהים אם סאות'גייט מסוגל לתת את המושכות בקישור ובחוד גם ליותר משלושה מתוך פודן, סאנצ'ו, מאונט, רייס, סאקה, בלינגהאם, ג'יימס וגריליש ביחד. דווקא בהגנה (2-5-3) הבחירות הרבה יותר פשוטות: צ'ילוול (כנראה) או שואו משמאל, ווקר (כנראה) או ג'יימס מימין – כולם פחות או יותר שווים ברמתם הגבוהה – ובמרכז סטונס, קואדי ומינגס (מגווייר לא כשיר במאה אחוז).
פודן. אחד הכישרונות של הנבחרת (getty)
האופציות מגוונות והפוטנציאל באמת נותן כר מרעה לפינטוזים. אבל יש גם מהמורות ואמצעי זהירות החייבים להילקח בחשבון:
1. זוהי אנגליה. נבחרת אנגליה. יחידה הידועה פחות בבעיטותיה למסגרת ויותר בבעיטותיה בדלי. מי שסבור שברוסיה היא גירשה את השדים שלה (ניצחון בפנדלים על קולומביה בשמינית), עלול לגלות שה-DNA פחות מצולק אך לא נמחק.
2. אנגליה ספגה שער אחד בששה המשחקים האחרונים שלה, כולם ניצחונות. היא בכושר מצוין. אז הבית המוקדם אמור להיות טיול? הנה אזעקת אמת: קרואטיה וצ'כיה הן שתיים משלוש היריבות בבית ד', ואם מתעלמים מליגת האומות הזניחה יותר, הן שתיים משלוש נבחרות בלבד (בלגיה השלישית) שגברו על אנגליה ב-30 המשחקים מאז חצי הגמר במוסקבה.
3. אם תדלג אנגליה על משוכת הבית המוקדם, היא עלולה למצוא עצמה בפני חציית הרוביקון. הנבחרת המסיימת ראשונה בבית 4, תפגוש בשמינית הגמר את נציגת המקום השני בבית 6 – צרפת, גרמניה או פורטוגל. אם וכאשר, זה עשוי להיות הגמר הראשון של יורו 2020. אם וכאשר, זו תהיה הנפקת תעודת הזהות של אנגליה 2021.
האזינו לימי היורו: פודקאסט חדש בהגשת נדב יעקבי על כל מה שקורה בטורניר הגדול. והפעם: הסיפור המצמרר של כריסטיאן אריקסן והתגובות מדנמרק ->