$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הקיץ הגדול: האופטימיות סביב נבחרת גרמניה

עד לפני מספר חודשים, נבחרת גרמניה עוררה אדישות רבה בקרב הציבור. אך מאז השינוי על הקווים, נגלסמן החזיר שוב את האופטימיות בזכות ההחזרה של קרוס והאמונה בשחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר. רגע לפני פתיחת הטורניר הבאז סביב המארחת שוב עלה. הגביע בהישג יד

דני פורת
דני פורת  14.06.24 - 16:13

18 שנה חלפו מאז ה- Sommermärchen. הביטוי הגרמני שכל חובב כדורגל מכיר ופרושו: "קיץ מהאגדות". רבות נחקר, נכתב ותוסרט על קיץ 2006, אז מאות אלפי תיירים גדשו את גרמניה והשתתפו בחגיגת הכדורגל הגדולה של גביע העולם. הצלחת הנבחרת המקומית, שהגיעה ללא ציפיות מיוחדות אחרי הכישלון ביורו הקודם, רק העצימה את תחושת הפטריוטיות הגרמנית שהיתה ספונה בארון מאז סיום מלחמת העולם השניה. הדגלים הגרמנים שוב נתלו על חלונות הבתים ולמרות ההדחה בחצי הגמר מול איטליה, השחקנים של יורגן קלינסמן התקבלו כגיבורים. 

בחלוף כמעט שני עשורים מלאים, גרמניה מודל 2024 מקווה נמצאת בתחושת דז`ה וו, אף שהדברים לא היו נראים כל כך מלבבים עד לפני מספר חודשים. בקיץ הקודם, בעיצומו של משבר תוצאות נוראי אליה נקלעה הנבחרת של האנזי פליק ועם הזכרון הטרי מההדחה המביכה בבתי המונדיאל, בסקר שנערך במגזין הקיקר, 90 אחוז מהנשאלים ענו כי הם אינם מאמינים בסיכוייה של גרמניה לזכות בטורניר. היום, ככול שהטורניר מתקדם, גם הבאז של היותה מארחת היורו נותן את אותותיו. 70 אחוז מהנשאלים בסקר האחרון מאמינים שגרמניה יכולה וצריכה לשחק בגמר בברלין ב-14 ביולי. פתאום הביטחון העצמי חזר למימדיו הטבעיים.

אחד ההסברים לשינוי שחל בקרב הקהל הגרמני הוא יוליאן נגלסמן. המאמן הצעיר, שרבים מרגישים שנעשה לו עוול כשפוטר בעונה שעברה מבאיירן מינכן, נתפס כדמות כריזמטית, חדשנית, ומלאת רעיונות טקטיים על מנת לסחוף את גרמניה לטורניר ביתי מוצלח. שני הניצחונות על צרפת והולנד בחודש מארס האחרון, חידדו את התובנה שנגלסמן הוא האיש הנכון בזמן הנכון. אף שגם הנבחרת תחתיו לא חפה מבעיות או כשלים במשחקים המעטים אותם ניהל (וגרמניה לא נראתה טוב מול אוקראינה ויוון בהכנה), נגלסמן מתחיל לסגל למנשאפט צורה עם כדורגל מהיר, אגרסיבי ויצירתי.

הצעד החשוב ביותר של נגלסמן היה לשכנע את טוני קרוס לחזור ללבוש את המדים הלאומים לטורניר היורו ולאחר מכן לפרוש. הקשר של ריאל מדריד, הזוכה הטרי בליגת האלופות, סיפק עונה אישית יוצאת דופן ובגרמניה מאמינים שהוא מקור היציבות במשחק של הנבחרת. בקרוס לא דבק הכישלון במונדיאל 2022 (שלב בתים) והוא פרש למעשה אחרי היורו הקודם, כך שמעבר למנהיגות, ליכולת הדיוק והסדר במשחק, הוא מגיע כסוג של מושיע כדי להחדיר ווינריות (אלוף עולם מ-2014 להזכירכם) בשחקנים שאולי הביטחון שלהם התערער בשנים האחרונות לאחר המפלות הלאומיות הרבות.  

נגלסמן גם פתר את בעיית המגן הימני בגרמניה עם הזזתו של יושוע קימיך לעמדה זו אחרי שנים של ויכוח לאומי במדינה. הכוכב של באיירן מינכן מרגיש בנוח בעמדה הזו (בה שיחק בזכיה של באיירן באלופות ב-2020) ונכנס המון לאמצע כדי לייצר יתרון בהנעת הכדור של הגרמנים. בצד שמאל אנחנו צפויים לראות את אחת מתגליות העונה, מקסימיליאן מיטלשטאט משטוטגארט, שמצטיין גם כן בכניסות לאמצע וסיכון השער בבעיטות מרחוק. אנטוניו רודיגר וג`ונתן טה, שנתנו עונה פנטסית בריאל מדריד ולברקוזן, הם שני הבלמים שאמורים לתת מענה לרכות הגרמנית שהתגלתה בשנים האחרונות.

עוד מהלך מעניין שנראה אצל מארחת היורו הוא ההחלטה של נגלסמן לשחק עם שני מספרי 10. פלוריאן וירץ, השחקן הטוב בעונה החולפת בבונדסליגה, וג`מאל מוסיאלה. שני הכישרונות הכי גדולים של הכדורגל הגרמני, כך יעידו רבים, משחקים לכאורה על אותה משבצת אבל שונים באופי שלהםף כך שחלוקת התפקידים ביניהם אמורה להיות ברורה. וירץ, שהצעיד את לברקוזן לדאבל היסטורי, הוא יותר מנהל משחק קלאסי ומנווט את ההתקפות במסירות קצרות או ארוכות. מוסיאלה אוהב את הכדור דבוק אליו לרגל ומעדיף ללכת אחד על אחד כדי לשחרר את הלחץ ועושה את הכניסות לעומק ללא כדור. השילוב של השניים ב-11 של המנשאפט מצית את הדימיון בקרב הגרמנים.
נגלסמן קיבל לא מעט החלטות קשות כאשר החליט שלא לזמן את מאטס הומלס, לאון גורצקה, יוליאן ברנדט ועוד רבים אחרים שכן הרגישו שמקומם בנבחרת הלאומית. חרף העובדה שדורטמונד הגיעה לגמר האלופות, רק שלושה נציגים שלה (ניקו שלוטרבק, ניקלאס פולקרוג ואמרה ג`אן שהוזנק ברגע האחרון) ילבשו את המדים הלבנים ביורו. לעומת זאת הפתיע המאמן הצעיר עם בחירה בארבעה שחקני שטוטגארט שסיימו את העונה במקום השני. במובן הזה, נגלסמן לא הסתכל רק על "שמות", אלא בחר סגל של שחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר לאורך עונה שלמה וכאלה שהוא מאמין שיכולים להתאים לפילוסופית המשחק שלו.

הדוגמא המובהקת היא לירוי סאנה, שאומנם נכלל בסגל של המארחת, אך ככול הנראה יקבל הזדמנויות מהספסל. אין לגרמניה בסגל שחקן עם מהירות מתפרצת כמו סאנה, אך העונה האחרונה וכן ההופעות בנבחרת לא היו מספקות וכן גם התנהגותו בשביל שיצדיק את המקום הקבוע בהרכב ובטורניר הקרוב גם בשל כישרותו, הוא עשוי להיות האס שיעלה מהספסל. המקרה ההפוך הוא של קאי האברץ. החלוץ המדומה של ארסנל נתן חצי עונה מצויינת במאבק האליפות באנגליה וככול הנראה יועדף בהתקפה של נגלסמן, על אף שאיננו חלוץ טהור. הבנת המשחק שלו עם וירץ ומוסיאלה נותנים לו עדיפות על פני פולקרוג, שנחשב יותר לחלוץ רחבה קלאסי.

בכל ההיסטוריה זכתה גרמניה פעם אחת בטורניר בו אירחה, זה קרה במונדיאל 1974 אי שם בימי המלחמה הקרה עם נבחרת מערב גרמניה. 14 שנים לאחר מכן היא נכשלה והודחה בחצי גמר היורו הביתי להולנד האלופה שבדרך, וב-2006 כאמור הצליחה לסחוף מיליונים עד שנעצרה בחומה האיטלקית בחצי הגמר. הפעם הציבור שצמא מאוד לתארים כבר לא יסתפק רק בהופעה מכובדת וכדורגל הרפתקני. העובדה שגרמניה לא תפגוש את אנגליה וצרפת (אם השלוש יסיימו כראש בית) עד לשלב חצי הגמר, מרימה את רף הציפיות שלב אחד קדימה. אחרי שנים של כישלונות, לגרמניה יש את הכלים ללכת עד הסוף ולכתוב פרק נוסף מהאגדות.