$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הגיעה לפואנטה: קווים לדמות ספרד החדשה

משחק הבכורה של המאמן על הקווים הבטיח וקיים בגדול. הבלמים שלחו כדורי עומק, קוקורייה הציל שער בטוח והנבחרת הרוויחה כמה שחקנים להמשך הדרך. סיכום ה-0:3 על קרואטיה, מתפיסת המשחק ועד לאמין ימאל

דני פורת
דני פורת  16.06.24 - 09:53

תגיות: יורו 2024ספרד

לפני פתיחת היורו, כתבתי פה על השינוי בסגנון המשחק של ספרד. על כך שהטיקי-טאקה הטוב, הישן והמוכר הוא נחלת העבר. בנבחרת של לואיס דה לה פואנטה אין שרידים של DNA למשחק המסירות המפורסם. להיפך, הכדורגל של 2024 הוא יותר ישיר ותכליתי והניצחון המרשים - 0:3 על קרואטיה בפתיחת הטורניר הוא למעשה הדוגמא החיה הראשונה, למה שאנחנו צריכים לצפות מספרד. כבר בדקות הראשונות באצטדיון האולימפי בברלין אפשר היה לראות שמדובר במשהו אחר לגמרי.

השעון לא הראה יותר מ-10 דקות וכבר ראינו את נאצ`ו ורובין לה נורמן, שני הבלמים שולחים כדורים ארוכים לעבר שחקני ההתקפה. תופעה שכמעט ולא ראינו בשנים האחרונות. בהמשך, ספרד ניצלה את היכולת שלה במעברים, בכניסות של הקשרים שלה (פדרי וכמובן פביאן רואיס עם משחק נדיר) לעבר הרחבה ובהכנסת הכדורים מהאגפים לתוך הרחבה. כך הובקעו כל שלושת השערים.

אולי הנתון שמדגיש יותר מכל את השינוי בתפיסת המשחק הספרדית הוא ממד החזקת הכדור. בקטגוריה זו החזיקה ספרד רק 47 אחוז מהזמן, כלומר פחות מהיריבה שלה. אירוע כזה כבר 10 שנים, בשום משחק של ספרד. בפעם האחרונה שזה קרה בטורניר גדול, צריך ללכת לקיץ 2008, במשחק הגמר בו ניצחה לה רוחה את גרמניה והניפה את היורו הראשון מבין שניים רצופים, והמשיכה כמובן לזכייה המשולשת בתארים הגדולים ביותר.

מעבר לסגנון המשחק השונה, דה לה פואנטה הרוויח כמה וכמה שחקנים. נתחיל עם אלה שלא היו אמורים להיות בכלל בהרכב. מארק קוקורייה, שנקרא לסגל רק בגלל הפציעה של חוסה גאיה, עמד על המשמר ואפילו הציל שער בטוח במחצית השניה. המגן של צ`לסי הועדף על פני אלחנדרו גרימאלדו בעיקר בזכות היכולת ההגנתית שלו, ולמעשה הצדיק את ההחלטה של דה לה פואנטה. גם נאצ`ו שנכנס ל-11 בגלל הפציעה של אמריק לאפורט עשה את שלו בצורה מופתית ושקטה וספרד שמרה על רשת נקיה.

שחקן נוסף שיכול להיות מאוד מרוצה מעצמו הוא אלברו מוראטה. החלוץ שכולם אוהבים להשמיץ כבש את השער הראשון והוריד את הקוף מהגב. זה אומנם השער השביעי של חלוץ אתלטיקו מדריד ביורו - רק כריסטאינו רונאלדו ומישל פלאטיני כבשו יותר ממנו בתולדות המפעל - אבל תמיד יש הרגשה כאילו הוא לא צריך להיות שם, כאילו יש מישהו טוב יותר שמחכה להזדמנות. נזכיר כי מוראטה גם הגיע אחרי חצי שנה רעה מאוד באתלטיקו, ונדמה שהשער הזה יכול להוסיף המון לביטחון שלו.

לאמין ימאל. מה עוד אפשר לומר על הילד הזה? הכוכב של ברצלונה הוא הצעיר ביותר אי פעם לשחק באליפות אירופה ועם קצת יותר מזל נדמה שהיה יכול גם להפוך לכובש הצעיר ביותר. לימאל שעוד לא מלאו לו 17 יש תפקיד סופר חשוב בנבחרת הזו. הערב הוא התעלה על ניקו וויליאמס, הקיצוני השמאלי, עם כמה מהלכים גדולים, בישול לשער של דני קרבחאל ואפילו הראה ליושקו גברדיול הגדול את הגב. אם ככה נראית הבכורה שלו בטורניר גדול, מפחיד לחשוב מה יהיה ממנו בעוד כמה שנים.

אפשר וצריך לצנן כמובן את ההתלהבות ולומר שהתוצאה מעט משקרת, שכן קרואטיה הגיעה לכמה וכמה מצבים טובים והיתה ראויה להבקיע לפחות שער אחד, או אפילו 2.5 לפי מדד ה-XG (שבהפסדים נשמע מגוחך). אונאי סימון היה ביום מצויין, לא רק בעצירת הפנדל, וקרואטיה כמעט תמיד שמגיעה ליורו זו לא אותה נבחרת של המונדיאלים. בעיקר נראה שהיא מבוגרת מדי, עייפה מדי ונקלעה לבית קשה מדי.

בפעם האחרונה שספרד פתחה טורניר עם ניצחון גדול, זה קרה ביורו 2008 אחרי 1:4 על רוסיה. כמובן, שאנחנו לא משווים, כי אסור להשוות. כמובן שמדובר רק במשחק ראשון, גדולה קרואטיה ככול שתהיה, ולטורנירים יש דינמיקה שאי אפשר לצפות אותה לפעמים. אבל במבחן הגדול הראשון של לואיס דה לה פואנטה ספרד יכולה לרשום וי ירוק גדול, ובטח אופטימית לקראת ההמשך. היא יכולה להיות משב הרוח המרענן של הטורניר.