רק רוצה לרקוד: על עוד ערב קסום של העתודה

עם סיום המשחק אמש (רביעי), אלפי האוהדים יצאו החוצה וקיוו להקדים את יוצאי ההופעה של עומר אדם בפארק הירקון. הקונצרט של הנבחרת הסתיים, אבל ההופעה של אדם עדיין לא, ומי שעצר לרגע, שמע את עשרות האלפים בפארק שרים "אין מה לעשות איתה, היא רק רוצה לרקוד". הם אולי לא יודעים, אבל לפחות על פי אתמול, השיר של דורון מדלי נכתב על נבחרת העתודה של ישראל.

הקארמה האירה פנים לאוהדים ואכן לא נרשמו פקקי ענק ביציאה, ולמרבה הפלא גם לא בתחילת הערב, למרות הסמיכות של שני האירועים. ובכלל, אדם כיכב אתמול. לא עומר, רז אדם: גם השחקן הכי מצחיק בנבחרת וגם לוחם מדופלם, שאתמול נכנס במונטנגרים ההמומים ב-200 קמ"ש ולא נתן לגארדים להרים זריקה, עשה להם צ'יקי צ'יקי דם דם ככה כל היום.

אבל לצד ההתלהבות והטירוף בעיניים, היינו יכולים לראות גם אחריות. שישה איבודים בלבד רשמו השחקנים של אריאל בית הלחמי, ובזמן שלא הצלחנו לבדוק מה השיא בטורניר, כנראה שמדובר בנתון מהנמוכים בהיסטוריה. בכלל, ישראל מאבדת הכי מעט כדורים באליפות הזאת, עם 11.8 למשחק. מדובר בנתון מדהים עוד יותר לנוכח סגנון המשחק של הנבחרת: לרוץ בכל מצב, לחתוך את ההגנות עם מסירות עומק, ולמסור הרבה מאוד אסיסטים - 23.5 למשחק, הכי הרבה בטורניר. אז כשיש לך את יחס האסיסטים/איבודים הטוב ביותר, פלא שכל הלילה מסיבה וכולם משוגעים?

בדרך חזרה מהמשחק, שוחחתי עם עודד הלפרין וניסינו לשים את האצבע על הדרך ועל ה-DNA של נבחרת העתודה בשלוש השנים האחרונות, סוג של תור זהב קטן שהתפתח לנו כמעט בלי שנרגיש. עודד הסביר שברשתות החברתיות טוענים שישראל היא היחידה שלוקחת "ברצינות תהומית" את הטורניר הזה, והציע הסבר מעניין: "השחקנים האלו, שלפני האליפות נאבקים על הכרה ואחרי האליפות סביר להניח שייאבקו על מקום בליגה הלאומית - עבורם הטורניר הזה הוא הכל". הוא צודק, מכיוון שעבור רוב שחקני העתודה לדורותיה, אליפות אירופה עד גיל 20 היתה אחד מרגעי השיא בקריירה, שממנו הם יצאו לקריירות יפות או שאותה הם זוכרים כתקופה שבה, ולו לשבוע אחד, כל המדינה הייתה מאחוריהם. אז כן, טוב מאוד שישראל לוקחת את הטורניר הזה ברצינות תהומית.

ואם אנחנו מדברים על DNA ודרך, צריך לחזור קצת אחורה לינואר 2015, אז פיני גרשון מונה למנהל המקצועי של נבחרות ישראל. חלק משחקני העתודה של היום, כמו יאיר קרביץ, תומר פורת, תומר לוינסון ועמית זיס היו ב-2015 בנבחרת הקדטים, כך שלמעשה הנבחרת הנוכחית מהווה את המחזור הראשון שמיישם את הדרך והשיטה שגרשון התחיל לפני 4 שנים. מהקדטים, דרך נבחרת הנוער ועד העתודה, השחקנים הללו שיחקו, לרוב, באותה שיטה, על פי אותם יסודות, ובאותה תוכנית אימונים. לכן הקרדיט על הצלחת הנבחרת הנוכחית מגיע במידה רבה גם לגרשון.

העבודה הנכונה של איגוד הכדורסל לא מסתכמת רק בתוכנית המקצועית של גרשון. ארבעה משחקים קיימה עד כה הנבחרת בטורניר, ובכולם הצליח האיגוד למלא את האולם עד אפס מקום, בזכות מחירים נוחים, שעות נוחות, שיווק נכון ואווירה משפחתית שפשוט כיף לראות ולחוות, וזה ממש לא מובן מאליו. רק מילה אחת לכרוז ניב זהבי: אפשר להדליק את אלפי הצופים בהיכל שלמה גם בחצי מכמות הצרחות והווליום, או כמו שאחת הסבתות שהתיישבה מעל יציע העיתונאים אמרה באחד המשחקים: "הוא בחור נורא חמוד, אבל למה הוא מבהיל את הילדים?".

אף אחד מאיתנו לא רוצה שמסע הקסם של העתודה ייגמר הערב (חמישי) נגד ליטא. רגע לפני החזרה לשגרת הליגה הלאומית, והיעדר הקרדיט בליגת העל, מגיע לבחורים האלו עוד ערב של תמיכה לאומית, עוד משחק של לחימה והתלהבות, עוד סיכוי לחלום ליל קיץ. גם עומר אדם שר אתמול: "רק אל תשברי לי ת'לב, כי בניתי עלייך, בניתי עלייך".