התחלה

אלעד סוף סוף קיבל את מה שהוא רצה אבל מפגש מן העבר גרם לו להרהר: האם מדובר רק בחלום?

עידן עמיאל  05.11.10 - 18:00
עכשיו אלעד ונעה כבר ביחד, אבל לאן זה הולך?
עכשיו אלעד ונעה כבר ביחד, אבל לאן זה הולך?
תחילת כתבה

"הלו. מתן? מתן אבנרי? כן, מ... גן שושנה בכפר סבא, נכון? כן, זה אלעד, אלעד בסר, היינו ביחד בטרום חובה, אני לא יודע אם אתה זוכר... כן, אלעד הגבוה, כן. אז מה שלומך? לא, לא קרה כלום, אני סתם, ככה, מנסה ליצור קשר עם כל מיני אנשים מהעבר, לראות מה קורה איתם. אז מה איתך, אתה נשוי? כן? וואלה, איזה יופי. אני? אני לא, עדיין רווק אבל האמת היא שלאחרונה פגשתי מישהי, כן... היא מאוד... יש לך פייסבוק? תראה קצת תמונות".

יש שמועות שבר רפאלי מתרגמת את הפרקים לדי קאפריו. ואתם לא קוראים?

כן, חברים, זה רשמי. אני אלעד בסר ויש לי חברה כוסית בשם נעה. נכון, היא גם בחורה מקסימה עם חוש הומור מפותח וחיבה עזה לדיאט ספרייט, אבל מה לעשות שבעולם שבו אנו חיים התכונות הללו נדחקות לקרן זווית, או לכל הפחות נראות הרבה פחות מרשימות בתמונת פרופיל. ועכשיו הגיעה שעתי להתרברב. 27 שנים חייתי באנדרסטייטמנט, עכשיו הגיע הזמן להיות בוטה. שבועיים חלפו מאז אותו ערב גורלי בגלזנקירשן. את הראשון העברתי בהתחמקות מקרן ובחרדות עזות בעודי מצפה לשובה של נעה מהטיול המשפחתי. במוחי כבר צמצמתי את מה שקרה בינינו לאירוע שולי וחסר חשיבות בעיניה, מסוג הדברים שמתרחשים בזמן שאתה בהלך רוח של חו"ל ואחר כך נראים לך מטומטמים לגמרי. על הלך הרוח הזה, דרך אגב, בנויה תעשיית המזכרות לדורותיה.

ביום בו היא נחתה התלבטתי אם לחכות לה בשדה התעופה אבל בסוף החלטתי על אקט אחרון של פאסון. התקשרתי אליה במקום ומאז, כפי שנהוג לומר, הכול היסטוריה. יצאנו ארבע פעמים, יום אחר יום, העניינים הלכו והתקדמו ואם להשאיל ביטוי, אפשר לברך על המוגמר. אם גם זה לא יעשה אותי מאושר, כנראה שמשהו באמת דפוק במערכת. עכשיו זה עוד השלב של ירח הדבש. הכול חיוכים והסכמות, שלב הביניים שבין המבוכה הראשונית בה אתה עדיין מודע מדי לעצמך לבין השלב שבו מרגישים מספיק בנוח על מנת להתחיל להוציא את כל השלדים מהארון. אנשים יודעי דבר כבר העמידו את קו פרשת המים על הרגע שבו מתחילים להפליץ אחד ליד השני. אני מניח שגם לזה עוד נגיע.

ביום שישי הלכנו לראות את 'Inception' ביחד (אני יודע שתירגמו את זה ל-'התחלה' אבל זה מפגר לחלוטין. Inception זה הפריה ובכל מקרה ל-'התחלה' אין שום קשר לסרט). האמת היא שראיתי את הסרט בשבוע שהוא יצא אבל היא עדיין לא ראתה אז שהיא הציעה שיקרתי ואמרתי שלא ראיתי. לא יודע למה. תנו לי להגיד לכם, עם כל האהבה לכריסטופר נולאן, לא פשוט לשבת שעתיים וארבעים דקות פעמיים תוך חודש וחצי וגם להעמיד פנים שהכול חדש לך. לרוע המזל, היא גם אהבה את הסרט אז הניסיונות שלי ליזום התמזמזות נדחו על הסף. כמובן שביציאה, כמו כולם, גם אנחנו דיברנו על הסביבון ואם זה הכול אמיתי או חלום. היא טענה בתוקף שהסביבון התחיל ליפול וזה אמיתי, אני דווקא חושב שזה חלום אבל הסכמתי איתה כדי שנוכל לסגור עניין ולהתנשק באוטו.

ביום שלישי הפתעתי אותה עם כרטיס למשחק נגד שאלקה. אמרתי שזו תהיה סגירת מעגל שכזאת אחרי מה שקרה אחרי המשחק הקודם. אני די בטוח שזה הקונטקסט הכי רומנטי שבו הוצג משחק כדורגל אי פעם. ישבנו בשער 13, היה מאוד נחמד וכבונוס, קיבלתי את הזכות להציג אותה בפני כל מכריי השונים מבלומפילד. חלק בכניסה, חלק ביציאה, כולם עם אותו מבט של תדהמה שלמדתי כבר לזהות ולאהוב – היה תענוג. גם המשחק היה לא רע. ממש לפני שיצאנו נתקלנו בעוד מכר – אמיר (בלה, בלה, בלה. לא שם אמיתי וכו'). האמת היא שפעם אני ואמיר היינו חברים די טובים. היינו משחקים כדורסל ביחד בימי שישי אבל הוא התחיל לעבוד בימי שישי ואני סתם נהייתי פדלאה אז העסק התמסמס ויחד איתו גם הקשר בינינו.

אמיר אוהד רציני, מאלה שלא יכולים לדבר על שום דבר אחר במהלך המשחק, גם אם המשחק יבש לחלוטין. הוא יושב בשקט מוחלט בדרך כלל ומפר אותו רק על מנת לקום ולצרוח על השופט או הקוון. מי שלא מכיר אותו נבהל בפעמים הראשונות אבל אחר כך מתרגלים. בכל מקרה, אמרנו לו שלום, הצגתי את נעה, החלפנו איחולים לבביים אבל היה לו מבט מוזר כזה. הוא הסתכל עלי במקום להסתכל עליה, כמו רוב האנשים. לא בדיוק קלטתי מה קורה אבל התקדמנו ולא ממש חשבתי על זה. השארתי את נעה בדירה שלה (עדיין לא בילינו לילה שלם ביחד) וחזרתי לשלי. בדרך קיבלתי SMS די מפתיע מאמיר. הוא טען שהוא רוצה לשבת לדבר ושזה די חשוב. אני יודע מה אתם חושבים, גם אני חשבתי את אותו הדבר: הוא רוצה לספר לי שנעה היא בעצם חלק ממבצע עוקץ מתוחכם שנועד לרוקן אותי מכספי הירושה שאותם נוכלים מניחים שיש לי משום שהייתי בחו"ל עם אבא שלי ועשינו רושם עשיר כי חברת השכרת הרכב התבלבלה ונתנה לנו BMW. טוב, כנראה שאתם לא חשבתם את זה אבל אני כן אז כמובן שמיהרתי לקבוע איתו באיזה בית קפה שנמצא בין הדירות של שנינו. הוא הרגיע אותי ונשבע שהוא בחיים לא פגש את נעה ושעד כמה שידוע לו, אין אף ארגון פשע שסימן אותי כמטרה להונאה מכל סוג שהוא, מה שהשאיר באוויר את השאלה: מה לעזאזל הוא כן רצה?

"אל תיעלב", הוא פתח, "אבל אתה והנעה הזאת, יש משהו... צורם בקטע הזה". שילמתי 18 ₪ על אייס קפה לא טעים כדי שיעליבו אותי? "אל תבין אותי לא נכון, שיהיה לבריאות, מותק, באמת, אבל חשוב לי שתלמד מניסיון כי הדברים האלה תמיד מסתיימים לא טוב". ניסיתי לערער, אבל הוא החזיק את האצבע שלו, ככה כמו שעושים כשרוצים שהבנאדם שמולך ישתוק. אני לא יודע למה, אבל זה תמיד עובד. האמת היא שבדיעבד, בער לו כנראה לספר אז נתתי לו לרוץ. "אתה לא יודע כי לא היינו כל כך בקשר בתקופה הזאת, אבל גם לי היתה פעם חברה כוסית בטירוף. סטודנטית למשחק. יצאנו כל השנה האחרונה שלה בניסן נתיב ואיך שקיבלה את התפקיד הראשון שלה, זרקה אותי. היום אתה יודע על מה אני מתחרט? לא על זה שהיא זרקה אותי. זה היה בלתי נמנע. אני מתחרט על זה שבכלל התחלנו לצאת. שבכלל ניסיתי להשיג אותה. אתה מכיר את זה שאומרים 'עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל?' אם יום אחד אני תופס את הבן זונה שהמציא את זה, אני מולק לו את הצוואר במקום".

המחאה הראשונית שלי, כפי שאתם יכולים לתאר, היתה עזה. באופן ראציונלי, טענתי שזה שהסיפור שלו נגמר רע לא אומר שגם שלי ייגמר כך. שמדובר באנשים שונים, בנסיבות שונות וכל זה, אבל הוא בא עם התשובות מוכנות. "בולשיט. הכול אותו דבר. אני זוכר איך זה. עכשיו אתה מרגיש כאילו זכית בלוטו והזין גדל לך ב-15 סנטימטרים באותו יום, נכון? הולך איתה ברחוב, מעלה תמונות לפייסבוק, מתקשר לכל מיני אנשים עאלק כדי לדבר סתם. תאמין לי, אני מכיר את הכול. אבל יש לזה גם צד שני. תהיה כנה, יצא לך כבר להסכים למשהו שהיא ביקשה למרות שלא באמת רצית?", מלמלתי שפשרה זה חלק מכל זוגיות או משהו כזה, "כן, אבל זה לא היה משהו רציני. לא משהו שבאמת היה חשוב לה, נכון? סתם משהו שהיא ביקשה וחייכה ואתה אפילו לא יודע למה לא אמרת משהו, נכון?", אין מה להגיד, הבן זונה בא מוכן, "אנשים יפים לא מקבלים אותו יחס כמו כולם ובטח לא בחורות יפות כמו שלך ובטח ובטח לא בחורות יפות שהם גם לא סנוביות או כלבות. בחורות כמו שלך זה הזן הכי מסוכן שיש. היא לא תלחץ עליך, היא לא תעשה לך סרטים, היא לא תצטרך. אתה תעשה כל מה שהיא תרצה כי זה הטבע האנושי. כולם מגיבים כך לאנשים יפים, לא יעזור בית דין".

אני מחליף פסקה סתם בשביל שזה לא ייצא בלוק, הוא לא עצר לשניה: "הדפוס של מערכת היחסים שלכם כבר קבוע. הכול יילך לפי איך שהיא רוצה ולאט לאט אתה תתחיל לפתח עוינות. בשלב מסוים היא תשים לב לזה וגם תפתח עוינות כי מה היא אשמה? היא לא מסוגלת להבין אותך כי היא לא מסוגלת לראות את הדברים מהצד שלך. בסופו של דבר, אתה לא בליגה שלה (נשבע לכם שהוא אמר את זה!). זה כמו הפועל היום, אחי, תקפו, היו יותר טובים, נראו עאלק שייכים לרמה אבל לשים גול לא שמו, לנצח לא ניצחו וזה לא סתם חוסר מזל, זה חוסר התאמה ואי אפשר לברוח מזה. ככה זה יהיה גם ביניכם. אני בטוח שיהיו רגעים שבו תחשוב שאתם שווים אבל אתם לא ולעולם לא תהיו ולכן הפיצוץ בלתי נמנע כמו היום שבו כולנו ניכנס לקבר. אתה חי בחלום, אחי, אבל בסוף תתעורר וזה יהיה אכזרי ברמה שאתה לא מבין". ניסיתי קרב מאסף, טענתי שאין שום סיכוי שאני אפתח טינה כלפיה, שאני לא בנאדם כזה וכשאני מסתכל עליה מחייכת אני לא מסוגל להרגיש שום דבר שלילי אבל הוא נפנף אותי בקלות: "תקשיב לי ותקשיב לי טוב: אין כזה דבר יפה ומכוער – יש רק ישן וחדש (כריס רוק אמר את זה ראשון א.ב). אני יודע שזה לא נראה לך ככה עכשיו אבל בסוף מתרגלים להכול והרבה אחרי שההתלהבות שלך נעלמת, הטינה שנבנית בתקופה הזאת נשארת. תאמין לי, הלוואי והייתי יכול להגיד לך משהו אחר אבל זה הניסיון שלי והוא מייצג. תאמין לי שהוא מייצג".

חזרתי הביתה ולא הצלחתי להירדם. מה אם הוא צודק? מה אם הסוף כבר ידוע מראש והוא לא טוב? מה אם באמת יש בינינו פער שאי אפשר לגשר עליו? שלחתי לה ס.מ.ס: "חשבתי על הסביבון. את לא צודקת, הכול חלום, זה לא אמיתי". היא לא חזרה אלי. כנראה הלכה לישון.

* אלעד יוצא לפגרה קצרה על מנת לטפל בחרדות. הוא ישוב כשמשחקי האלופות ישובו גם כן.