צר לי, באמת, אבל אני חייב להתוודות סוף סוף, לפרוק, לספר. אתרי, עיתוני ומדורי הספורט הישראלים ביצעו שגיאה חמורה בשבוע שעבר. כולם שותפים למחדל, ידי כולם הייתה במעל, אף אחד לא יצא נקי. קשה לי לומר זאת, בתור בשר מבשרה של התעשייה, שסמוך על שולחן הפלסטיק המתפורר שלה, אבל הטעות שלהם היא בכייה לדורות, שגיאה של חובבנים.
ושלא תבינו אותי לא נכון, הרכישה של בית"ר ירושלים על ידי יזם ההיי-טק משה (A.K.A מושיקו) חוגג היא סיפור ענק, עצום. אחת הקבוצות הכי פופולאריות בישראל יוצאת לדרך חדשה תחת מולטי מיליונר צעיר שמבטיח להצעיד אותה קדימה אל המאה ה-21 עם ניהול מודרני ומוטיבים אירופיים. על הדרך, אלי טביב, אחד האנשים המושמצים על הגלובוס, מפנה את הבמה באופן סופי (טפו טפו טפו, אם ירצה השם).
אבל מה שבקושי קיבל בולטות בכותרות העיתונים הוא העובדה שחוגג, הבעלים החדש של בית"ר שרכש אותה ב-18 מיליון שקלים, התחיל את הקריירה שלו באכסניה המקצועית שלי, ערוץ הספורט. הידיעה הזאת הכתה אותי בתדהמה. לחשוב שהאיש הזה, שעל פי הערכות שווה כמה מאות מיליונים, הגיע כל בוקר לאותה מערכת שבה גם אני מבלה את ימיי, זו מחשבה הזויה.
כמוני, גם הוא ביכה על כך שהרשתות החברתיות מחסלות את העיתונות המסורתית, התלונן בכל עשירי לחודש על המשכורת, הסתער על הסנדוויצ'ים כשאלה הגיעו ל-Open Space והתפלל שכשיירד לחדר האוכל עדיין יישאר שניצל תירס אחד לרפואה, ישב ככל הנראה על הכיסא שעליו גם אני יושב, תקתק על המחשבים שמולם העברתי שעות על גבי שעות.
חוגג, לשעבר עובד ערוץ הספורט
אבל כל זה שייך כמובן לעבר. כל מי שמעיין מדי פעם במדורי הכלכלה יודע שגם אני, ממש לא מזמן, עשיתי את האקזיט הקטן שלי (Congrats!). לא משהו בסדר גודל של חוגג, לא משהו שמתקרב לאורי אלון, אבל הון קטן וממונף שיכול לסגור לי כמה פינות בחיים. לא שאני גאון או משהו, חלילה. זה הכל היה צירוף מקרים והתערבות קוסמית, שכללו את הסנקציות האמריקאיות על איראן, ההנפקה של נטפליקס, עונת המונסונים בהודו, הפיצול בערוץ 2 והתפוצצות בועת הנדל"ן בצפון ונקובר.
כל אלה גרמו לכך שלכמה רגעים האלגוריתם שלי, הגאדג'ט הקטן שאותו הגיתי, הפך ללהיט שכל מחלקות הרכש של ברוני האינטרנט רצו שיהיה רק שלהן. קיבלתי הצעות מגוגל, נכנסתי למו"מ עם אמזון, אילון מאסק גישש, אבל בסוף מכרתי אותו לחברת גידור, השקעות ופינוי פסולת סינית. יש מתעשרים חדשים שקונים אי קטן, אחרים הולכים על יאכטה גדולה, אני חשקתי בקבוצת כדורגל.
בניגוד לחוגג, אני רציתי לרכוש מותג צעיר ומרענן, כזה שלא מחויב לאידיאולוגיה נוקשה ויכול להגיע לקהלים חדשים ומטרוסקסואלים יותר, ללא הבדלי דת גזע ומין. הפור נפל על המצטרפת החדשה לליגת העל - הפועל חדרה. זאת לא הייתה החלטה שהתקבלה בשליפה חלילה. עשיתי בדיקות, סקרים, מחקרי עומק ורוחב, אפילו העסקתי מחלקה שלמה של עתידנים ממכון ויצמן שבדקו את מידת החיבור שתהיה לילדי העתיד לקבוצה כמו חדרה (משום מה הם השתמשו בשליות של סוסים כדי להגיע למידת ודאות מספקת).
הרכישה עצמה הלכה חלק, עניין של רבע שעה לכל היותר במסעדת סמי בכיכר. למלצרים לקח יותר זמן להוציא את השווארמה והסלטים (המלצה חמה על קבבוני הטלה עם הצ'יפוטלה אגסים). הדבר הראשון שעשיתי בתור בעלים היה למנות נציג בעלים (רבאק, איך הסתדרו הבעלים של פעם ללא נציג בעלים, איך?!). אחר כך גייסתי אשת יחסי ציבור, אחראי דוברות וקהילה, בקר מצבים נייחים, מאבחן תזונתי, רכזת סייבר וטכנולוגיות, ארבעה מקורבים, שני מדליפים, סקאוט הולנדי, מאמן כושר ספרדי, איש משק אריתראי ונהג אוטובוס. שיסיע את השחקנים למשחקים.
הפועל חדרה, צריכה בעלים אמיתי (אלן שיבר)
ולמי שחשב אחרת, לא הכל הלך חלק. בשלב די מוקדם של ההתחברות נאלצתי להיפטר מג'ני העז, הקמע של הקבוצה. אתם יודעים איך זה - כשחוטבים עצים, עפים שבבים. אבל מה בעצם שווה קבוצת כדורגל אם אי אפשר לפטר את הקמע שלה מהיום להיום בלי פיצויי פיטורים ובלי זכויות סוציאליות בסיסיות. ולכל יפי הנפש השמאלנים שיושבים עכשיו בבית ומצקצקים בלשונם, אני יכול להרגיע אתכם. ג'ני כבר הספיקה לחתום על חוזה תלת שנתי עם מ.ס גבעת אולגה באמצעות סוכנה דוד (דודו) חביב.
מי שייכנס לנעליים שלה הוא רמי הג'ירפה, שבזמן קצר כבר הספיק להפוך לבן בית בקבוצה ול-BFF של אסי גומה. מבקרים חדי אבחנה הצביעו על הבחירה בג'ירפה כמחווה למונומנט שחדרה הכי מזוהה איתו, הארובות, שיופיעו כמובן גם על חולצות השחקנים.
אז נכון, ההחלטה הניהולית הראשונה התגלתה כפיאסקו. לקחת את השחקנים ליום כיף באחד מנחלי רמת הגולן, כשבחוץ משתוללת מגפת העכברת, הייתה טעות קולוסאלית. למרבה המזל, רוב השחקנים לא נכנסו למים, אבל למחזור הפתיחה של העונה לא נגיע עם ההרכב הכי חזק שלנו, כי חלק מהסגל עדיין שוהה בבידוד. אבל גם מזה הסקנו את המסקנות. מש"ק הטיולים שילם על כך בראשו, מקורב אחד פוטר, עוד מדליף זומן לשיחת בירור.
מפה לשם, ובלי ששמנו לב, המרקאטו כבר נסגר, ולא הספקנו להתחזק בשחקנים שרצינו. אפילו לא הספקנו לפנות לסוכן של סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ'. הקבוצה מתבססת על הסגל של העונה שעברה, ככה שיש הרבה שחושבים שניאבק על הישארות בליגה, אבל כל זה ממש לא משנה. אירופה, תתחילי להתרגל ולשנן את השם, הפועל חדרה עוד מעט מגיעה.
הכתוב הינו סאטירה בלבד.