הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הצלחה זה לא: על עוד ערב אירופי של חיפה

בכדורגל סופרים את מה שנכנס, בזה כשלנו. מהמחסור בהיררכיה בחוד, דרך הקושי מול הפיזיות הגרמנית ועד לטעות הקשה בהגנה. ולמרות זאת, ישנן לא מעט סיבות לאופטימיות. טור של אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  26.11.21 - 09:00

אין באנקר גדול יותר בעולם, מסתבר, מהפסד של מכבי חיפה מול קבוצה גרמנית. אין לנו בט מולם, זה לא משנה איך, כמה ומתי. בדרך כלל, התוצאה הידועה מראש מגיעה עם התבטלות מייאשת, סטייל מה שהיה במשחק הראשון מול אוניון ברלין.

אתמול (חמישי), לעומת זאת, בהחלט לא הייתה התבטלות. הכנה טובה, עבודה טקטית באמת מצויינת של הקבוצה, לחץ חכם ומתיחה עד קצה גבול היכולת של המאבקים הפיזיים מול היחמורים המגודלים יוצאי מרתפי הבירה של אוניון. זה לא היה דומה לרגע אחד למשחק הנפל בברלין. אממה? בכדורגל סופרים מה שנכנס, וזה הדבר היחיד שמשנה, בסופו של דבר. ומה לעשות שהכדור היחיד שנכנס היה של אוניון, עם טעות הזויה וחוסר ריכוז בהגנה. צ'יפ ואיזה רולה שם ראש עם כל הכוח, ולך תדבר ללמפה עד השריקה.

כל כך מאכזב, באמת שובר לב, הסיום העגום למשחק טוב שלנו. בהחלט לא הגיע לנו להפסיד אתמול. הגענו למצבים, לא רבים, אבל לא הייתה לנו האיכות לשים את הכדור ברשת. בכללי, לא מספיק כדורים הגיעו לחולייה הקדמית, וזה בדיוק כל העניין במשחקים כאלו, מול יריבות כל כך איכותיות - אין לך יותר מדי הזדמנויות, אז אתה צריך להיות חד וחלק בפעולה האחרונה. ולא היינו לא חדים ולא חלקים בשום שלב.

הנטייה כרגע, כמובן, בקרב קהלנו נטול הסבלנות, היא להרוג את כל חברי חוליית החוד, דוניו, דין דוד ובן שהר, ולשלוח את כולם במעלה היאור. אין ספק - הם כרגע עדיין לא מספקים את הסחורה בעקביות, והמספרים שלנו לא מגיעים מהם. העובדה שאין היררכיה ברורה ומוביל מתוך השלישייה פוגעת בהם וגם בנו. אף אחד מהם לא מקבל מאסה, גב ועקביות של דקות, וקשה מאוד בצורה הזו לפרוץ ולצבור מומנטום וביטחון. בטח לא כשהקהל הביתי שלך מתחיל עם הרחש שלו כשאתה עם הכדור. בוא נאמר את האמת, גם לשפוט אותם על משחק מול קבוצות בסדר גודל הזה זה לא מאוד הוגן, הם לא שם ברמה הפיזית, הטכנית ובשום אספקט. וגם ביחס לעצמם, כל אחד מהם פשוט לא מספיק טוב, פשוט כך.

לסיכומו של עניין - עם כל הנסיבות המקלות, אין ספק שבמידה ובאמת אחד מהם לא ייטול את ההובלה ויצבור מומנטום, ואולי אפילו גם אם כן, נראה שהעמדה הראשונה שיש לגבש עבורה רשימות בינואר היא עמדת החלוץ.

אם נניח לרגע לעניין זה - בהחלט אפשר לציין לשבח את מרבית שחקני מכבי חיפה על המשחק היום. הקרבה יוצאת דופן, ללא מורא ומשוא פנים. לצד הציון לשבח הקבוע של בוגדן פלאניץ' האגדי, אפשר גם לשאוב המון עידוד מהמשחק של חוסה רודריגס, בייחוד במחצית השניה. המשך ישיר למשחק הטוב שלו בפראג, אחרי כמה וכמה משחקים של פיזור דעת ורכות בכל המסגרות נראה שהוא מתאפס ומגיע לעונה. לצידו, דולב חזיזה וצ'ארון שרי במשחק טקטי מאוד, מלא באחריות והקרבה בכל מה שנוגע לסגירה. לא מספיק יוזמה ואסרטיביות בחלק הקדמי, חסרי דיוק בצורה דיי קיצונית, אבל ירידה אחורה, חוסר פשרות בתאקל ולחץ חכם ברוב שלבי המשחק של השניים האלו. עבדו חכם מאוד, בהתאם לתוכנית המשחק.

שון גולדברג הוא הבלם השני בהיררכיה אחרי פלאניץ'. אפשר כבר לומר את זה באופן ברור וניכר. התצוגה שלו היום, פיזית וטקטית, הייתה ברמה גבוהה ביותר. מול שחקנים שעושים דבר או שניים בליגה השניה הכי פיזית באירופה, שון גולדברג לא נפל, בשום מובן.

מוחמד אבו פאני... אחחח כמה שהוא היה חסר לנו. כמו תמיד, הבחור לא יודע מה זה חצי קלאץ'. תמיד נותן הכל, דינמו קטן ומסוכן. רק לחשוב אם גם נטע לא היה מתפחלץ לנו ככה על שריקת הפתיחה של העונה, ושני אלו היו משחקים ביחד עם עלי מוחמד ורודריגס לסירוגין. נו טוב, החלב הזה נשפך, אבל העתיד עוד לפנינו בהקשר הזה.

אתם יודעים מה, אפילו רמי גרשון, עם הטעות ההזויה הזו, נתן משחק באמת טוב מאוד. טעויות קורות, מה לעשות, והן קרו ויקרו גם לטובים ממנו, אבל את תפקידו בקמפיין האירופי, רמי גרשון מילא בצורה טובה מאוד, גם לצד הטעויות. אפשר להרגיע עם ההשמצות וההספדים, ולהבין שמדובר בחלק אינטגרלי מהרוטציה שלנו.

אז באופן צפוי למדי, הקמפיין האירופי שלנו הגיע לסיומו. בהחלט אי אפשר להכתיר אותו כהצלחה, גם בהתחשב בהגרלה הקשה. הפציעות המרובות, היעדרו של נטע ושאר הפקטורים שכביכול מקלים. לא כבשנו מספיק, לא הצלחנו לקחת נקודות בבית מכל הקבוצות, ועל החוץ בכלל אין מה לדבר. הצלחה זה לא, נקודה.

אבל כל זה לא אומר שלא יצאנו בכל זאת עם נכס חשוב מאוד מהקמפיין הזה: ניסיון. יותר מאשר סדרת מפגשים עם יריבות נחותות שהיתה מסדרת לנו אולי כרטיס לשלב הבא, דווקא הקרבות העקובים מדם מול קבוצות צמרת מהולנד, צ'כיה וגרמניה נתנו ערך מוסף רב מאוד לשחקנים הלא מנוסים שלנו.

מכבי חיפה, יש לזכור, איפסה לחלוטין את מד הניסיון האירופי שלה תודות לשנים של התבזות במסגרת המקומית וחרפות במסגרת האירופית. כל הרגעים היפים שצברנו בעבר כבר שייכים להיסטוריה, גם ברמה הפרסונלית וגם ברמת ה-DNA של המועדון. משחקים כמו זה שהיה אתמול, גם אם הם לא מסתיימים בתוצאה טובה, מראים עקומת למידה ואפילו התבגרות קבוצתית. העובדה שמהתבטלות מוחלטת במפגש הקודם, הגענו למצב שבו הגרמנים גונבים שער מהתקפה אחת מהשתיים שהיו להם במשחק, היא אולי לא מפוצצת באקסטזה וסופר מרשימה, אבל היא כן מראה על איזשהו, מחילה מכבודכם על השימוש במושג - תהליך בריא, מנטלי, פיזי וטקטי.

זה לא עזר לנו הפעם, וזה בסדר. ציפיותיי, כידוע וככתוב, היו נמוכות מאוד מלכתחילה. אבל את הניסיון היקר שצברנו בקמפיין הזה, במשחקים באמת טובים מול יריבות קשות וקשוחות, שלא שייכות ללבל שלנו, אנחנו נדע לנצל בעתיד גם לנצחונות של ממש במסגרת האירופית. גם העובדה ששותפו לא מעט שחקנים שלא נספרו ונכנסו, הלכה למעשה, לרוטציה, בהחלט תועיל לנו, בטווח הארוך והקצר. היום, בכל מקרה, אני מצדיע לקבוצה ולצוות על המאמץ וההקרבה המטורפת שהם נתנו במהלך הקמפיין הזה, גיב אור טייק התבזות אחת בברלין.

ומהקצפת - ללחם וחמאה, הליגה סוף סוף חוזרת אחרי פגרת השיזרוע ומשחקי הפרוטוקול של מוקדמות המונדיאל. הפועל תל אביב בבלומפילד, מה בדיוק יש לדבר. אני רק יכול לקוות שנגיע למשחק הזה באותו הקצב והאינטנסיביות של אתמול, כפי שעשינו מול קרית שמונה. עם כל הכבוד להפועל תל אביב, שלל צרותיה ועופותיה המפוזרים (וואט דה פאק...), זו כבר אופרה אחרת לגמרי.

שבת ירוקה ומתוקה לכולם.

נ.ב.
מכאן, אני שולח את תנחומיי לאגדה ירוקה, ברוך ממן, לחנן ממן ולמשפחתו כולה, על פטירתה המצערת של בתו, אורית ז"ל, ממחלת הסרטן. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.