פראיירים לא מתים, רק מתחלפים. וכמה שהיינו קרובים, זה רק כואב עוד יותר. נבחרת ישראל אירחה הערב (שישי) את כריסטיאנו רונאלדו ופורטוגל, ועד הדקה ה-92 היא הייתה בדרך הבטוחה לניצחון חלומי וסנסציוני כשהובילה 2:3, אבל כולם ידעו שזה פשוט היה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. 3 דקות בתוך תוספת הזמן, טעות איומה של דודו אוואט איפשרה לאורחים לאזן ל-3:3, ואנחנו נשארנו עם הכאב בלב. אה, ואת המונדיאל נראה מהבית, אם יש בכלל צורך לציין.
אחרי פסטיבל רונאלדו שפקד אותנו במשך שבוע שלם, הגיע רגע האמת: ישראל ופורטוגל עלו אל הדשא, כשחניכיו של אלי גוטמן יודעים שהפסד יחסל להם קמפיין נוסף כבר אחרי 5 משחקים ויסדר להם עוד מונדיאל בצפייה מהספה. 40 אלף צופים, מזג אוויר בעייתי לאורחים, רק דבר אחד קטן היה חסר - ניצחון.
אולי אוהדי הנבחרת הוותיקים כבר רגילים וידעו לא לפתח ציפיות, אבל כמה קרוב, ככה כואב. עד הדקה ה-92 ישראל הייתה על המסלול המהיר לשינוי נרטיב היסטורי. לפתע הקבוצה של גוטמן הופיעה למאני טיים, הוכיחה אופי כשמחקה פיגור ואילצה את כולם לפשפש עמוק במחסנים כדי להוציא כל סופרלטיב אפשרי. זה היה אמור להיות ניצחון לפנתיאון - כזה שעבור אלו שנולדו כמה עשורים אחרי מקסיקו 70' ובעת ה-0:5 על אוסטריה עוד היו בעריסה - הוא אולי הגדול בכל הזמנים. ואז הגיע חץ ישר ללב.
בואו נתחיל מההתחלה, כדי להבין איזה משחק הפכפך ולעיתים משכר זה היה: כבר אחרי 2 דקות ישראל ספגה שער מקרן, כשברונו אלבש נגח פנימה והשתיק את כל האצטדיון. 40 אלף הצופים נכנסו להלם, וצריך להודות - גם אצלנו השחיזו עפרונות והיו מוכנים לחתוך לחתיכות את כל מה שזז. אבל אז חל בלכלוכלית מהפך מדהים והיא הפכה לסינדרלה שתמיד חלמנו עליה:
פתאום ישראל היתה ראשונה לכל כדור, המתפרצות שגוטמן דיבר עליהם החלו לעורר תקווה, ואפילו רונאלדו - הכוכב הגדול שמפרק כל הגנה - תפס משחק חלש ולא הצליח להוביל את האורחים לשום התקפה. בדקה ה-24 הישראלים קיבלו סיבה לחייך - שפונגין העביר רוחב, בן בסט פתח רגליים וחמד בעט בסיבוב - שער ענק שעשה 1:1. 5 דקות לפני המחצית, האצטדיון התפקע - טיבי שלח כדור ארוך, חמד הסיט עם העקב ובן בסט שיגר טיל לחיבור מול פטריסיו, מהפך סנסציוני ל-1:2.
החצי השני נפתח עם בטחון מסוים של ישראל, ואנחנו חשבנו שהמהפך הושלם. לא זה של התוצאה, אלא המהפך באופי. כזה שיעשה מהחבורה הזאת נבחרת אמיתית שסוף סוף מפסיקה לעשות במכנסיים ברגע האמת. בדקה ה-70 האצטדיון כבר רעד, ובפנתיאון פינו מקום לניצחון היסטורי: נאתכו הגביה קרן וגרשון ניצל חור בהגנת האורחים בדרך ל-1:3 חלומי. ברגעים האלו היינו גאים בכדורגל הישראלי, וכמה אופייני שמשם החלום הפך לסיוט.
מאותו רגע הכל הדרדר: 2 דקות אחרי השער של גרשון רונאלדו התעורר, חתך את ההגנה ובישל לפושטיגה שער קל, רק 3:2. כמו שהיא עשתה כל כך הרבה פעמים בעבר, הנבחרת שלנו הלכה לאחור, פורטוגל החלה ללחוץ והכדורים החלו לשרוק סביב המסגרת של אוואט, שהראה הסננות ביציאות לכדורי גובה, אם כי הוא לא באמת עמד בשום מבחן רציני. ההגנה של גוטמן נראתה יציבה בדקות הללו, כולם נלחמו והראו שאכפת להם, ונותר רק להעביר את הזמן עד הסיום.
כבר אמרנו שפראיירים לא מתים? בדקה ה-93 הכדור הוגבה לרחבת ה-5, דודו אוואט יצא אליו בצורה מעוררת רחמים, פספס וקונטראו הצליח לדחוק פנימה. 3:3 קורע לב. אפשר להתחיל להתעסק בלמה זה קורה לנו כל פעם מחדש, ואפשר לנתח את הטעויות שהובילו לשמיטת יתרון 2 שערים, אבל כבר אין טעם. ישראל תצא לצפון אירלנד ביום שלישי למשחק שכבר לא ישנה לאיש, כי הסיכוי לעשות משהו בבית ו' של מוקדמות המונדיאל היה תלוי במשחק הערב. זה ששמטנו באופן פאתטי.
מהלך המשחק
המשחק עוד לא החל, וכבר ישראל נקלעה לפיגור: קרן בדקה ה-2 הגיעה לראש של אלבש, שלא כוסה כמו שצריך ונגח בקלות פנימה, אוואט אפילו לא הגיב, 0:1 לפורטוגל. ישראל בקושי התקיפה, אבל בפעם הראשונה שהיא עשתה זאת בצורה מסודרת, היא גם איזנה: שפונגין העביר רוחב, בן בסט פתח רגליים, וחמד בעט בסיבוב ומצא את הרשת, 1:1 נהדר. בדקה ה-32 רונאלדו שיגר מסירה שעברה את כל ההגנה, פושטיגה כבר עבר את אוואט, אבל בעט לקורה.
בדקה ה-40 לשמקח, 40 אלף צופים תפסו את הראש, טיבי הגיע ראשון לכדור תועה ושלח אותו קדימה, חמד הסיט בעקב לבן בסט, שמול פטריסיו הפציץ טיל לחיבור, 1:2 ישראל. רגע לפני השריקה למחצית פושטיגה עמד לכבוש, בן חיים גלש מאחור והציל שער בטוח.
החצי השני נפתח בבטחון של ישראל, מבצע אישי של חמד הוביל להזדמנות של בן בסט, אך הבעיטה לא היתה מדוייקת (49). בדקה ה-56 מיירלש ניסה מרחקו, רק קצת מעל המשקוף. בדקה ה-70 האצטדיון כבר רעד: נאתכו הרים קרן, פטריסיו חלם, ורמי גרשון נגח פנימה 1:3 סנסציוני לישראל. אבל רונאלדו לא נכנע, וכעבור 3 דקות חתך את ההגנה ובישל לפושטיגה שער קל, רק 3:2.
הרכבים
ישראל: דודו אוואט; יובל שפונגין, איתן טיבי, טל בן חיים, רמי גרשון; שרן ייני, ביבראס נאתכו, בירם כיאל, מאור מליקסון (ליאור רפאלוב/74); עדן בן בסט (יוסי בניון/80), תומר חמד (אלירן עטר/64).
פורטוגל: רוי פטריסיו; ז'ואאו פריירה, פפה, ברונו אלבש (הוגו אלמיידה/74), פאביו קונטראו; מיגל ולוסו (קרלוס מרטינס63), ז'ואאו מוטיניו, ראול מיירלש; סילבסטרה וארלה (וייריניה/60), כריסטיאנו רונאלדו, הלדר פושטיגה.
שופט: סטפן לנואה (צרפת)