הצערת כוונות: על התהליך של ריאל מדריד

בעוד שבארסה איבדה את הדרך בה התגאתה בעבר, ריאל בונה את עצמה כאימפריה בזכות קונספציה דומה. הבלאנקוס שמו יד על הצעירים המוכשרים ואיתם בנו יחידה מאוזנת ושלמה. על התהליך שאלופת אירופה מובילה, שממחיש את הבעיות של היריבה

דני פורת
דני פורת  13.09.17 - 15:30

תגיות: ריאל מדריד

תחילת כתבה

לפני שלושה חודשים פלורנטינו פרס כינס מסיבת עיתונאים דחופה בסנטיאגו ברנבאו. אנשי המדיה הרבים שהתאספו במתחם התקשורת ציפו להתייחסות ברורה של הנשיא לגבי האיום שהשמיע כריסטיאנו רונאלדו יומיים קודם לכן בנוגע לרצון לעזוב מיידית את ריאל מדריד. הנשיא החזק של האלופה, שהקיץ נבחר לקדנציה של ארבע שנים נוספת, לא הזכיר את השם של הכוכב הפורטוגלי הגדול, אפילו לא פעם אחת.

מה שכן היה חיוני לקחת מהמסע"ת הוא משפט אחד שנבלע בתחתית העיתונים, אך לו משמעות רבה: "בנינו את הקבוצה הטובה ביותר בספרד ובעולם ועשינו את זה דרך שיתוף של שחקנים צעירים רבים שחלקם גדלו במועדון. זה המודל עליו נבסס את הפילוסופיה שלנו גם בעתיד". פרס נחשב לאדם של מילה והפעולות שהבלאנקוס ביצעו בקיץ האחרון הוכיחו שריאל באמת שינתה את פניה בכל הקשור לפילוסופיית הרכש.

לפני המסע השנתי לארצות הברית, מדריד כבר הציגה את תאו הרננדס שנקנה מאלאבס, את דני סבאיוס שנרכש מבטיס ואת מרקוס יורנטה, בורחה מאיורל וחסוס ואייחו שחזרו מהשאלות. המבוגר ביותר שברשימה (יורנטה) הוא בן 22 בלבד. אליהם יהיה אפשר להוסיף את את הברזילאי הצעיר, ויניסיוס ג'וניור (שיהיה בן 17) שיצטרף בינואר.

בסגל של ריאל פתחו את העונה 13 שחקנים שהם בני 26 או פחות. אם מנתחים את הקדנציה השנייה לשלטונו של פלורנטינו פרס במספרים, מזהים שינוי ברור במגמה: פחות דגש על גלאקטיקוס, יותר צעירים מבטיחים. 21.2 שנים בלבד - זה גיל הממוצע של שחקני הרכש של ריאל בארבע העונות האחרונות. לשם השוואה, בקדנציה הראשונה של הנשיא הדומיננטי (2001-2006) עמד גיל הממוצע על 26.

מדריד נשענת כעת על הרכב שחקנים צעיר (גיל ממוצע שעומד על 25.7) שמאפשר לה חופש פעולה מוגבר יותר בהיבט הכלכלי של ניהול הסגל. סבאיוס, קשר מרכזי סופר טכני, עלה לקבוצה כ-18 מיליון יורו בלבד ועל תאו הרננדס, אחד מתגליות העונה שעברה באלאבס, שילם המועדון קרוב ל-30 מיליון יורו.

אלופת אירופה יכולה להיות מרוצה מעצמה שגם ביצעה עסקאות שעל פניו נראות משתלמות ועל הדרך גם "גנבה" שני טאלנטים מהידיים של ברצלונה ואתלטיקו מדריד. שאר המצטרפים הם כמובן שחקני בית שהשתפשפו בקבוצה אחרת (ואייחו בפרנקפורט, מאיורל בוולפסבורג ויורנטה באלאבס) ואמורים לקבל הזדמנות להראות מה הם יודעים על הבמה הגדולה מכולן.

במשך שנים רבות נחשבה הקפיצה מהקנטרה של מדריד (קבוצות הנוער) לבוגרת כמשימה כמעט בלתי אפשרית. גלריה של שמות מכובדת עברה בסנטיאגו ברנבאו שפוספסה מבלי ממש להגיע לקבוצה הבוגרת: סמואל אטו, רוברטו סולדאדו, חואן מאטה, אלברו נגרדו ובורחה ואלרו הם רק חלק מהשחקנים שיכלו לתרום במידה כזאת או אחרת למדריד. ב-2012 השתנתה המגמה הזאת עם ההחלטה להוציא את דני קרבחאל לשנת השאלה בלברקוזן, כשב-2015 גם אסנסיו יצא לתקופתה התחשלות באספניול.

המגן הימני חזר חזק יותר, בשל יותר וחווה את שנת השיא שלו בעונה הקודמת. מדריד עשתה זאת עוד תשעה שחקנים נוספים, כולל מרקו אסנסיו שהושאל לאספניול וכעת הולך ומתפתח לאחד הכוכבים הכי גדולים של הכדורגל הספרדי. גם בזכות השיטה הזאת הגיעה מדריד לעונת 2017/18 עם שבעה שחקני בית, נתון מרשים מאוד למי שנחשבה עד לא מזמן לקבוצה שרוכשת רק שחקנים מוכחים.

בעקבות ההחתמות הטריות ריאל עקפה את היריבה המושבעת שלה ברצלונה בתחום השחקנים המיוצגים בנבחרות הבוגרת והצעירה של ספרד. בעונה הקרובה, המאמן זינדין זידאן יחזיק בסגל שלו 8 שחקנים שמגיעים מהלה רוחה ומהנבחרת שסיימה הקיץ כסגנית אלופת אירופה עד גיל 21. לקטאלונים, לעומת זאת, יש "רק" 5 נציגים. מהפך עליו היה קשה מאוד לחשוב בשנים 2008-2012 כשהנבחרת המצליחה בתולדות הכדורגל הספרדי נהנתה מהפירות של ברצלונה הגדולה תחת פפ גווארדיולה.

על רקע הפריחה הספרדית בסנטיאגו ברנבאו, נראה שבארסה הולכת ומאבדת את הדרך בה התגאתה בעבר. ביורו הצעירות האחרון, רק שחקן אחד, דניס סוארס, פתח את הטורניר כשחקן ברצלונה. במהלך האליפות הצטרף אליו ג'רארד דאולופאו. לעומת זאת, סגנית אלופת אירופה פתחה את קמפיין מוקדמות 2019 ללא אף נציג של הבלאוגרנה בסגל.

הקטור ביירין (שעזב לארסנל בגיל 16), אלחנדרו גרימאלדו (נמכר לבנפיקה) וסנדרו ראמירס (עבר בחינם למלאגה) הם שלושה השייכים לסגל של לה רוחיטה שעזבו בשלב כזה או אחר את הקן, למרות שהיו חלק מלה מאסיה. אם זה לא מספיק הרי שהקיץ איבדו הקטאלונים את שני הצעירים המבטיחים אריק גארסיה (מנצ'סטר סיטי) וג'ורדי אמבולה (מונאקו) יוצאי האקדמיה המפורסמת.

"ברצלונה מאבדת את הפילוסופיה שעליה נבנתה", טען לא מזמן האקס פדרו, "בתקופה שלי שיחקו 11 שחקנים שעלו מקבוצת הנוער לקבוצה הבוגרת. כיום הרבה מאוד שחקנים נאלצים לעזוב את מחלקת הנוער וזה כואב לי מאוד". הבעיה של ברצלונה גדולה יותר גם משום שהיא חדלה להיות אבן שואבת לשחקנים צעירים מבחוץ, לפחות לא כפי שחשבנו עד לפני שנתיים. 

מרקו אסנסיו, הרננדס וסבאיוס הם שלושה שחקני מריבה שהעדיפו את הלבן של מדריד על פני הבלאוגראנה. ההתבטאויות האחרונות של הרננדס ("אני מאמין שאוכל לגדול ולהתפתח לאט לאט כשחקן בריאל מדריד") ו-ואייחו ("מצאה חן בעיניי פילוסופית הרוטציות של זידאן") אולי מסבירות חלק מהשינוי שחל בתפיסות העולם אצל שתי הענקיות של לה ליגה. במדריד נותנים צ'אנסים, בברצלונה מאבדים סבלנות מהר מדי.

במהלך עידן פלורנטינו פרס זכתה ריאל מדריד ב-20 תארים ושפכה 1.3 מיליארד יורו על שחקני רכש. היא לא תחדל בשאיפתה הניצחית להמשיך להיות השליטה של הכדורגל העולמי בכל מחיר, אבל אחרי עידן "הזידאנס והפאבונס" של ראשית שנות ה-2000 ועידן ה-BBC של השנים האחרונות, נראה שריאל מצויה בפתחו של שחר חדש.

מקבוצת כוכבי על והיררכיה ברורה היא הולכת והופכת אט אט ליחידה הרבה יותר מאוזנת ושלמה, ששמה דגש אמיתי על הצעירים הטובים מבית ובחוץ. ניתן היה לחוש את זה בסוף העונה שעברה עם ההצלחה של זידאן בהרחבת הרוטציה שמנתה את איסקו, אסנסיו ואפילו נאצ'ו. כבר מתחילת העונה, אפשר לראות שמגמת ההצערה המשיכה הלכה למעשה גם העונה.

הדפס