בארצות הברית אין כמעט התנגשויות בין אירועי ספורט גדולים. זה מתחיל בעובדה שאין כמעט התנגשות בין ליגות פופולאריות. לכל ליגה העונה שלה וגם אם הליגות משוחקות לעתים במקביל, השיא שלהן מגיע בזמנים שונים, וזה נכון גם אם מוסיפים את ליגות המכללות הפופולאריות - בפוטבול ובכדורסל. אירופה, כיאה להיותה היבשת הישנה, עדיין מתנהלת בצורה אנכרוניסטית להכעיס. לכן, אין תקרות שכר בליגות הכדורגל והכדורסל (או בכל ליגה אחרת), ולכן קיימת עדיין השיטה המעמדית, שלמעשה מועתקת מהחיים האמיתיים. באירופה בארסה, ריאל, יונייטד ובאיירן לעולם יהיו גדולות ואין כמעט סיכוי שקבוצות מערים קטנות יחסית, כמו שטוטגרט ומידלסברו, יתחילו להתנהג כמו המקבילות האמריקאיות שלהן, סן אנטוניו ספרס וגרין ביי פאקרס, ויככבו בליגת האלופות. אלו החיים באירופה.

• הערב ב-21:45, שידור ישיר כאן באתר: ארסנל - פורטו
• קחו צ'אנס! המשחק שייקח אתכם לליגת האלופות

אולם, במשך שנים רבות הוכיחה אופ"א שהיא מסוגלת להיות אפילו יותר אנכרוניסטית ופחות מתחשבת בציבור לקוחותיה מהמקובל ביבשת. היא עשתה זאת כאשר כפתה על מאות מיליוני חובבי כדורגל באירופה ובכל בעולם לוותר על אינספור משחקים כבירים. בשלב הבתים של ליגת האלופות יש שמונה משחקים מדי ערב (כלומר, חובב הכדורגל השפוי שרוצה להעמיק במשחק ולראות את כולו חייב לוותר על שבעה).

בשמינית הגמר הצופה נאלץ לוותר על שלושה משחקים בכל ערב. תגידו, זה פחות גרוע. נאמר, זה יותר: כי בשלב 16 האחרונות כמעט כל הקבוצות מאד חזקות, אז ויתור על שלושה משחקים קריטיים בין קבוצות חזקות זה כואב הרבה יותר מאשר לוותר על שבעה משחקים חשובים הרבה פחות בשלב הבתים, ובין קבוצות שרובן בינוניות. גם בשלב רבע גמר כפתה אופ"א על ציבור לקוחותיה לוותר על משחק אחד מדי ערב (שערוריה בלתי תיאמן).

ובכן, העונה אופ"א החליטה מעט לתקן. היא פיצלה את שלב שמינית הגמר ובמקום ארבעה משחקים בערב אחד יהיו רק שניים, ואז עוד שניים בערב שאחרי. בכך לא רק איפשרה לחובבי המשחק לראות כמות כפולה של משחקים בזמן אמת, אלא גם הכפילה את ערבי ליגת האלופות בשלב שמינית הגמר. זהו כמובן אקט מבורך, אלא שלמרבה הפליאה יש אנשים (והם לא מעטים) שזועמים על כך שכעת הצטמצמה אפשרות הבחירה שלהם: מארבעה משחקים בערב לשנייים בלבד. אני מבין את הזעם שלהם, אך לדעתי הוא פשוט פרי הרגל ובעיקר מעיד על אנשים שאוהבים קצת פחות כדורגל. כלומר, לא מעניין אותם לראות כמה שיותר משחקים. הם מעדיפים שבכל ערב תהיה להם אפשרות לצפות במשחק אחד ענק, ולעזאזל השאר.

ההצעה שלי: אופ"א צריכה לערוך פיצול נוסף. מדוע ששני המשחקים המעולים והמותחים הערב - ארסנל מול פורטו ופיורנטינה נגד באיירן מינכן - ייערכו באותה שעה וכך מאות מיליונים ייאלצו לבצע הכרעה שלגמרי אינה מחויבת. מדוע לא לערוך את המשחק הראשון ברבע לשמונה בערב ואת השני ברבע לעשר, וכך באמת יהיה ניתן לראות הכל?

האמת, אין לי מושג. זה פשוט מחרפן את המוח. באופ"א יושבים חבורת פוליטרוקים אנכרוניסטים שפשוט לא שמים קצוץ על קהל הלקוחות שלהם. חבל שדייויד שטרן לא נולד באנגליה או גרמניה ובמקום לנהל את ה-NBA היה מנהל את הכדורגל באירופה. [יואב בורוביץ']

איפה המשבץ ובשביל מה הפסקה?!

גילוי נאות: קראתי את הקטע של יואב לפני שכתבתי את שלי. ככה שלי, בניגוד אליו, יש את האופציה להגיב ספציפית לכמה מהטיעונים שהוא העלה.
 
למשל, לגבי הטיעון שלו שצופה המעוניין להתעמק במשחק אחד בערב של משחקי שלב הבתים נאלץ לוותר על שבעה משחקים. הרי המצב בליגת האלופות מהבחינה הזו אינו שונה מבכל מפעל אחר – ככל שהשלב נמוך יותר, כך יש יותר משחקים במקביל. האם בערב של מחזור פוטבול (להוציא מאנדיי נייט) המצב טוב יותר? הוא עוד פחות טוב. האם בלילה ממוצע ב-NBA ההיצע מצומק יותר? ודאי שלא. אבל זה באמת בסדר. גם כי בשלבים הללו אחוז המשחקים מעולים באמת לא מאוד גבוה. וגם כי יש לזה יתרון בפני עצמו – אווירת השירים ושערים שהצופה יכול ליהנות ממנה, בין אם בשידורים דוגמת "ערוץ הקיבוץ", או אפילו בבית באינטרנט, עם אתר תוצאות ושידור לייב פתוחים במקביל.
 
אבל זו לא הנקודה העיקרית, כי לא מדובר כאן במשחקי שלב הבתים. מדובר על שלב שמינית הגמר. וכאן אני נאלץ להסכים עם הטיעון האחרון שיואב מעלה, באופ"א יושבים חבורת מטומטמים.
 
זה לא שיש לי משהו עקרוני נגד הפיצול הנוכחי. אני מסכים לגמרי שזה שהצופה יכול ליהנות מיותר שידורים חיים זה נהדר. ואני אפילו מסכים לחלוטין עם פיצול שני המשחקים בכל ערב לשתי שעות שידור שונות. יש לי משהו חמור נגד האופן בו חילקו באופ"א את הערבים האלה. האופן הזה הוא, בשלוש מלים: נמתח כמו מסטיק.

ראשית, מדוע נקבע שבוע הפסקה בין המפגשים הראשונים לגומלין? ואל תגידו לי משחקי נבחרת, אלה היו כולם משחקי ידידות שאפשר לערוך בכל זמן אחר. התוצאה היא שלב שמינית גמר שנמרח על פני חודש שלם!
 
שנית, קשה לי להאמין שלאופ"א אין את המנדט לבחור כיצד לחלק את המשחקים הללו. משום מה, מיאנו שם להשתמש בו, והתוצאה היא ערבי שמינית גמר מאוד לא מאוזנים. יואב מדבר על הצופה, על הלקוח, כאילו ש-100% מהם מעוניין רק במשחקים מותחים ואיכותיים. ממש לא. הצופה רוצה לראות כמה שיותר משחקים של קבוצות גדולות.
 
בשלב הנוכחי של שמינית הגמר הוגרלו ארבעה מפגשים כאלה (כל מפגש של בארסה וריאל הוא כזה, והפעם יש גם את מנצ'סטר-מילאן ואת צ'לסי-אינטר). אז במקום לקבל בערב אחד את ריאל (מול ליון), בערב הבא את בארסה (מול שטוטגרט) ולקינוח איזה ארסנל (עם פורטו), ובשבוע שלאחר מכן את מנצ'סטר יונייטד (נגד מילאן) ו-24 שעות אח"כ את צ'לסי (נגד אינטר), המצב הוא שבערב אחד עלינו לבחור בין בקהאם באולד טראפורד לבין ריאל עם הגב לקיר בברנבאו, בעוד בערב האחר האלטרנטיבה לבארסה (שכנראה תפרק את שטוטגרט וזה עלול לשעמם קצת בשלב מסוים) היא בורדו ואולימפיאקוס. כמו כן, ערב של באיירן-פיורנטינה ושל ארסנל-פורטו הוא באמת נפלא לחובבי הכדורגל, אבל לא בדיוק פצצת רייטינג עבור הקהל הרחב.
 
לפיכך, בצורה הנוכחית, בה אופ"א גם לא מפצלת את שעות השידור וגם לא דואגת לשבץ את המשחקים המעניינים ביותר בערבים נפרדים, וגם דוחפת באמצע שבוע הפסקה מיותר לחלוטין – תנו לי את המתכונת הקודמת. לפחות עד שבאופ"א יתפסו שכל. אבל לא הייתי בונה על זה. [ניצן פלד]