ספסול מסוכן: הייבוש של איתי שכטר בעייתי

בית"ר ירושלים ניצחה וחזרה לנשוף בעורפה של הפועל באר שבע, אבל בזבזה הזדמנות להחזיר את איתי שכטר לעניינים. הפועל תל אביב חזרה למקומה הטבעי, מכבי תל אביב מתעקשת לשמור על חוסר יציבות והפועל חיפה קיבלה בטרנר שיעור חשוב לעתיד הקרוב

אלי גוטמן
אלי גוטמן  17.04.18 - 09:45
תחילת כתבה

עם תוצאת התיקו בטרנר והשמטת שתי הנקודות של באר שבע, עלתה אתמול (שני) בית"ר ירושלים במטרה לצמצם את הפער מהאלופה. במחצית הראשונה ראינו בית"ר שמשחקת כדורגל בוגר, אחראי, מתובל ביכולת אישית וטונות של כישרון.

השלישייה הקטלנית - עזרא, ורד וסילבסטר - קיבלה גיבוי מקלאודמיר וסאבו, וירדה למחצית עם 1:3 מבטיח ומלהיב. למחצית השנייה היא עלתה הססנית יותר.

זה בדיוק היה הזמן להחזיר את איתי שכטר לעניינים, השחקן שכל כך מזוהה עם הצלחת בית"ר העונה (עם 9 שערים ו-7 בישולים), ולתת לקהל להתלכד סביב הקבוצה לקראת המשך המאבק בליגה ובגביע.

בית"ר ידעה לשמור על שלוש הנקודות היקרות, הרבה בזכות אוזלת רגלם של שחקני מכבי ת"א שלא נהנים מיציבות במשחק קבוצתם, לא מיציבות בהרכב, לא בשיטת משחק ולא בסגנון המשחק. חוסר היציבות הזה מביא את מכבי לארבעה הפסדים רצופים בפלייאוף העליון.

24 שעות קודם לכן, הטבעת שוב התהדקה באצטדיון טרנר. ככל שמחוגי השעון עוברים, כך החשמל שעובר בין היציעים יורד למגרש וגורם לכך שכל מי שנמצא בו מרגיש שכלום לא נגמר והשער שירעיד את האצטדיון יגיע. אותה אווירה בטרנר דומה לאווירה שהייתה בבלומפילד הישן (ואני לא בטוח שתחזור בגרסה המשופצת שלו).

כמאמן הפועל ת"א בעונת הדאבל, אני זוכר משחק נגד מכבי נתניה שהוליכה נגדנו 0:3. דווקא באותו רגע, הקהל נתן את הדחיפה והרגשתי גם על הקווים את החשמל הזה שמגיע מהיציעים ומתגבר ככל שהזמן חולף. ואכן, זה נגמר ב-3:3 (כשוואליד באדיר עוד החמיץ פנדל בתווך).

אני זוכר שישבתי ביציע כמאמן הנבחרת כשמכבי ת"א הייתה בפיגור 3:0 מול באזל במוקדמות האלופות ב-2013, ושוב אותה הרגשה נגעה גם בשווייצרים הכל כך קרים, והצהובים חזרו ל-3:3. כמו שבלומפילד היה, כך זהו טרנר. מגרש שאתה מרגיש בו את החשמל ושבו שום דבר לעולם לא גמור. מבצר.

בגמר גביע המדינה ב-9 במאי שייערך בטדי, אין בכלל ספק שהאצטדיון ייצבע ברובו בצהוב-שחור. המשחק ביום ראשון הוא דוגמא מוחשית לאיך האדומים מהכרמל צריכים לשחק בגמר.

למרות שהפועל חיפה יצאה מאוכזבת ומתוסכלת עם שער השוויון של עדן בן בסט (אליו עוד נגיע בהמשך), היא חייבת לקחת מהמשחק הזה את העיקר והוא זה שהיא עמדה במבחן מקצועי של בגרות ואופי לקראת גמר הגביע.

גם במעמד הכל כך מיוחד הזה, הבחורים של ניר קלינגר ייתקלו באצטדיון מרעיש ועוין מבחינתם. הפועל חיפה חייבת לקחת את המשחק בטרנר ולחזור על אותה הופעה של משמעת טקטית: קומפקטיות קבוצותית, אגרסיביות, שקט נפשי ויצירת מצבי הבקעה (שהיו יכולים להכריע את המשחק ולמנוע מצב של התהדקות הטבעת של טרנר עליהם).

אותו עדן בן בסט, שבחוסר מזל, נגח לשערו הוא את שער השוויון, היה הסמן הימני למשחקה של הפועל חיפה בטרנר - לאורך כל 90 הדקות, ראינו מהחלוץ ספרינטים מחוף לחוף ושילוב של משחק הגנה והתקפה. בן בסט הציג משחק מחוייב, בוגר ומלא בשקט נפשי.

גם בשער השוויון, עדן היה שם בשביל לעזור לקבוצה שלו במשחק ההגנה וניסה לסייע לקבוצתו לצאת עם מלוא הקופה. בן בסט אמנם הבקיע עם הראש את השער העצמי, אבל הוא יכול בהחלט לצאת מטרנר עם ראש מורם על ההופעה הנהדרת שלו.

וולקאם בק, הפועל תל אביב
עם האדומים חוויתי כמה מהרגעים הכי יפים בקריירה שלי. וידעתי גם תקופות פחות טובות, אבל בשורה התחתונה לראות את הפועל שוב בליגת העל זה מרגש מאוד עבורי.

כוחו של המועדון המפואר הזה גדול מכל קבוצה, משבר או קושי, והוא הוכיח את זה העונה כשהצליח להתגבר על התלאות (והיו כאלה) ולהשלים את המשימה בתוך עונה אחת. תחבבו אותם יותר או פחות, אין עוררין על כך שמקומם הוא בליגת העל.

בגלל הקהל ובזכות המסורת, האדומים הם עדיין קבוצה גדולה לכל דבר בנוף הכדורגל שלנו. ליגת העל צריכה את הפועל ת"א והפועל ת"א צריכה את ליגת העל. מברוק, אני שמח בשבילכם.

הדפס