לפני שנתיים, כשנגמר יורו 2016, נבחרת ספרד נשארה במצב לא ברור. מצד אחד, הכישרון היה שם בבירור והסגנון עדיין הספיק לקבוצות הליגה המקומית לשלוט בכדורגל האירופי, עד היום. מצד שני, זה היה הטורניר השני ברציפות בו לה רוחה כושלת לחלוטין ולא מזכירה את ימיה הגדולים. משהו היה חייב להשתנות ולמשהו הזה קראו ג'ולן לופטגי, שייצב את הנבחרת, הגיע עד לבאר ולא זכה לשתות ממנה.
לפני שנתיים, כשנגמר יורו 2016, כריסטיאנו רונאלדו נשאר במצב לא ברור. מצד אחד, הוא זכה בתואר בינלאומי, סנסציוני ומדהים, כזה שאף אחד לא ציפה ממנו לזכות בו, כזה שאין לנמסיס הגדול ליאו מסי. מצד שני, למרות שרונאלדו סחב את הנבחרת שלו עד לגמר בצרפת, הרי ששם, ברגע הכי זכור של הטורניר, הוא נפצע כבר בפתיחה פלוס חרק על הפרצוף והחבר'ה השיגו את הניצחון הגדול בתולדות המדינה בלעדיו.
הלילה, ברוסיה, אחרי מסע ארוך גם של נבחרת ספרד וגם של רונאלדו, כל אחד משני הצדדים זרק את כל מה שיש לו וכמו בסרטי הסופר הירוז הכי טובים, כששני הצדדים מפציצים בכל הכוח נוצר לנו מפץ אחד ענק, שמשאיר אותנו המומים ועם זיכרון שלא ייעלם אף פעם.
מבחינת תוצאות במונדיאלים, היו ויהיו יותר בלתי נשכחות מה-3:3 הזה. ה-1:7 של גרמניה וה-1:5 של הולנד על ספרד, אלופת העולם המכהנת, הן שתי דוגמאות רק מהמונדיאל הקודם. אבל מבחינת רמה, איפה תכניסו את המשחק הזה בתולדות המונדיאלים? טופ 10 נשמע סביר. זה באמת היה הכי קרוב שאפשר לבקש למשחק מושלם ברמת הנבחרות, במעמד הכי חשוב שיש.
כיוון ששתיהן התייצבו למשחק הראשון שלהן בטורניר, והגיעו אליו בידיעה ששתי היריבות האחרות בבית לא אמורות לעשות להן יותר מדי צרות, גם ספרד וגם פורטוגל באו בשביל לנצח את המשחק הזה ולא בשביל להסתגר ולעקוץ.
זה השתלם לסלסאו כבר בפתיחה, עם בליץ שהוביל לפנדל, גם אם גבולי משהו, אבל מאותו רגע, מינוס פאשלה אדירה של דה חאה (נראה שהוא הסתגל היטב לכדורגל האנגלי, לא?), רק ספרד הייתה על המגרש.
לספרדים, אחרי כל מה שעבר עליהם ועם היירו חסר הניסיון על הקווים, היה כל תירוץ הגיוני כדי להישבר פעמיים במשחק הזה. גם אחרי שספגו שער מהיר וגם אחרי שספגו שער אומלל ברגע האחרון של המחצית הראשונה, שהתנהלה בשליטתם.
אלא שספרד הנוכחית, בניגוד להיא שחטפה חמישייה מהולנד לפני שנתיים בלבד, פשוט לא בנויה להישבר. מיד אחרי השער הראשון של רונאלדו, היא החלה לשחק את המשחק שלה, כמו שהיא אוהבת ורוצה. בדקה ה-31, הספרדים השלימו (עם דגש על השלימו), מול פורטוגל החזקה, את אותה כמות מסירות שאיראן ניסתה להעביר (בדגש על ניסתה) במשחק שלם מול מרוקו.
אז נכון, להשוות בין הכישרון והסגנון של ספרד לזה של איראן זה כמו להשוות בין 3:3 מטורף בשלב הבתים של המונדיאל ל-3:3 בשלב הבתים של גביע הטוטו, אבל הפערים הכל כך עצומים הללו, ועוד מול יריבה הרבה יותר קשה מזו שעמדה מול האיראנים, מלמדים בעיקר על ספרד ועל האופי שאפשר לה להמשיך בשלה, בלי להתרגש.
עמודי התווך בנבחרת ספרד, פיקה וראמוס בהגנה, בוסקטס ואינייסטה במרכז הקישור, סילבה בחלק הקדמי, כבר היו בכל מעמד ושיחקו כל סוג של משחק, כך שגם שני השערים האכזריים שספרד ספגה לא הפריעו להם להמשיך בשלהם, כל הדרך אל הקאמבק.
מי שכן הפריע לספרד היה היירו, שדי כצפוי נתקע עם החילופים עד לדקה ה-70 וגם כשעשה אותם, התעקש ללכת אחורה והזמין את פורטוגל לתקוף בדקות הסיום. עוד לפני השוויון הדרמטי של רונאלדו (ממתי הוא לא בועט כדורים חופשיים לתוך החומה?), הכדור החל לטייל ברחבה של ספרד יותר מדי והאגפים הפכו לטיילת ואחרי ה-3:3, לקווארסמה הייתה גם הזדמנות להכריע כשהוא מצא את עצמו מול אין-מגן ונכנס לרחבה מצד שמאל, אך התמהמה.
לשתי הנבחרות יש חמישה ימים להתאושש מהמאמץ הפיזי המשוגע שהן השקיעו כבר במשחק הראשון. כאמור, שתיהן אמורות לסיים את הבית הזה עם 7 נקודות ואם זה אכן יקרה, הרי שהן צריכות לכבוש כמה שאפשר במפגשים נגד מרוקו ואיראן, בתקווה שדייגו קוסטה ורונאלדו לא ירו את כל הצרור שלהם כבר במשחק הראשון.
קוסטה הגיע למונדיאל הזה בסיטואציה מוזרה, אחרי עונה שהחלה בפיצוץ עם אנטוניו קונטה בצ'לסי ונמשכה בחצי שנה ביציע של אתלטיקו מדריד. כושר המשחק שלו לא מושלם והראש גם ככה לא תמיד היה מרוכז, אבל אם מישהו שכח, הוא הזכיר כמה קטלני הוא יכול להיות ליד השער (בגול השני) ובעיקר, כמה כוח יש לו כאשר ניער את פפה והתמודד עם ארבעה שחקני ספרד בשער ענק, שקצת נשכח בסיום.
לפני סיום, חייבים כמה מילים על רונאלדו. הוויכוח בינו לבין מסי לא ייגמר לעולם וכבר מזמן נהיה חסר משמעות, כי אף צד לא ישתכנע לשנות את דעתו, אבל לפחות עבור הקייס שלו, רונאלדו עושה בדיוק את מה שצריך.
בגיל 33, הוא איכשהו מצליח להמשיך להשתפר ממשחק למשחק. אמרו עליו שהוא בירידה ולקראת הסוף, אז הוא ענה עם 44 שערים ב-44 משחקים העונה בריאל, ועל הדרך נח מספיק כדי להגיע חד למונדיאל. בניגוד לנבחרות הגדולות האחרות, לפורטוגל יש רק אותו, והרבה שחקנים משלימים מסביב. כמה מוכשרים יותר, כמה פחות, אבל אף לא אחד מהם כוכב אמיתי חוץ ממנו.
השלושער היום (השחקן המבוגר אי פעם עם שלושער במונדיאל) הקפיץ אותו לשוויון במקום השני בטבלת כובשי הנבחרות בכל הזמנים, לצד פרנץ פושקאש ומתחת לעלי דהאי האיראני בלבד. אם הוא יצליח לגרור את פורטוגל לעוד טורניר גדול, לפחות ברמת ההישגים והיכולת בנבחרת יהיה קשה שלא להציב אותו קצת מעל מסי.