מקום לדמיון: קרואטיה בעקבות דור שנות התשעים

הצלחה של דור אחד לפעמים יכולה לשמש כאבן ריחיים על צווארו של הדור הבא. מאז ה-11 ביולי 1998, היום בו גברה קרואטיה 1:2 על הולנד והבטיחה את המקום השלישי במונדיאל, השתנה הכדורגל הקרואטי לנצח. אף נבחרת לאומית לא העיזה לדגדג מאז את ההישג הגדול ביותר של המדינה הצעירה, למרות שהציפיות רק הלכו וגברו עם הזמן. והנה בחלוף 20 שנה, שוב יש תחושה בזאגרב ובספליט, שדור 2018 מסוגל לכל הפחות להשוות הרקורד של דור הארד מצרפת.

מעולם לא הגיעה נבחרת קרואטית לשלב הנוקאאוט של גביע העולם במצב כל כך טוב. הבלקנים ניצחו בכל שלושת משחקי השלב הראשון, כולל 0:3 מרשים על ארגנטינה, וסיימו בפעם הראשונה בתולדותיהם את שלב הבתים במאזן מושלם. אפילו גיבורי צרפת 1998 לא נראו כל כך חזקים ובטוחים בעצמם, באותה נקודת זמן. הנבחרת ההיא, למי ששכח, נוצחה 1:0 ע"י ארגנטינה, אבל גברה על יפן וג'מייקה בדרך להיסטוריה.

ההשוואה לנבחרת של הניינטיז מתבקשת כמובן. בקרואטיה לא מפסיקים לדבר על כך. "אני בהחלט מסכים שהדור הזה הוא ברמה של 1998 מכל הבחינות, למרות שלפני 20 שנה היתה לנו קבוצה מאוד מיוחדת ברמה הקבוצתית. הם יכולים להגיע רחוק, אבל זה תלוי גם במזל", טען גוראן יוריץ', שהגיע לחצי גמר המונדיאל בצרפת. "אנחנו יכולים להצליח יותר מאשר דור 1998", סיפר בלם ליברפול והנבחרת דיאן לוברן לעיתונאים מקומיים אחרי השלישייה לארגנטינה. "יש לנו שחקנים יותר טובים. אבל אנחנו צריכים להיזהר. אין משחקים קלים. ספרד וצרפת עדיין כאן. אנחנו עדיין נחשבים לאנדרדוג וזה יכול לעזור לנו".

האומנם שחקנים יותר טובים? מבחינת הסגל של 1998, היו לקרואטיה רק 11 שחקנים ששיחקו מחוץ לגבולות המדינה, 10 מהם בחמש הליגות החזקות. לעומת זאת, הסגל הנוכחי מורכב מ-21 לגיונרים ורק שניים המשתייכים לליגה הצנועה בקרואטיה. 14 מתוך חברי הקאדר גם מופיעים בקבוצות מחמש הליגות הבכירות. האם ההשוואה הזאת הוגנת? לא, מכיוון שצריך לזכור שהאקלים הפוליטי באירופה היה שונה בסוף שנות התשעים וחוק בוסמן עדיין היה בחיתוליו. סביר להניח שהמאזן היה דומה מאוד, אם אותם כוכבי 1998 היו גדלים לתוך הכדורגל של המאה ה-21.

ברמה האישית יש דמיון גדול מאוד בין הנבחרות. שכן, הכוכבים של היום לוקה מודריץ' (בן 32), מריו מנדז'וקיץ' (32), איבן ראקיטיץ' (30), איבן פרישיץ' (29), דיאן לוברן (28) נמצאים בשיאם ומודעים לכך שמדובר בצ'אנס שכנראה לא יחזור מעולם. בנבחרת של מירוסלב בלאזביץ' היו אלה אליושה אסאנוביץ' (33), דאבור שוקר (30) שהיה מלך השערים ב-1998, זבונימיר בובאן (30) המוח במרכז השדה, סלאבן ביליץ' (30) המנהיג מאחור ורוברט יארני (30) שהובילו את קרואטיה להצלחה אחרי שהגיעו לבשלות מבחינה ביולוגית.

לא רק הגיל משחק כאן תפקיד, אלא הרזומה המקצועי של אותם שחקני מפתח בשני הדורות. מודריץ' (ריאל מדריד), ראקיטיץ' (ברצלונה) ומנדז'וקיץ' (באיירן מינכן) הניפו את ליגת האלופות, לוברן (ליברפול) כבר טעם מגמר המפעל היוקרתי ומשחקים ברמות הגבוהות ביותר מדי שבוע. בדומה לשוקר, בובאן ופרונסינצ'קי שזכו בגביע האלופות עם ריאל מדריד, מילאן והכוכב האדום בהתאמה והגיעו לטורניר בצרפת עטורי ניסיון וברמת המוכנות הגבוהה ביותר.

דור המילניום של קרואטיה כבר היה בסרט הזה בעבר. ביורו 2008 הבלקנים הדהימו את גרמניה בשלב הבתים וסומנו כמועמדים ללכת עד הסוף. אך לצערם זה הסתיים במפח נפש אחרי הפסד בפנדלים לטורקיה ברבע הגמר. סיפור דומה התרחש לפני שנתיים, עם השחקנים הנוכחיים, כאשר קרואטיה הרשימה בשלב הבתים והפתיעה את ספרד (1:2) בדרך לצד "הנוח" של הנוקאאוט. אז הגיעה פורטוגל בשמינית ועצרה את הקרואטים עם ניצחון דחוק בהארכה. למה שזה ישתנה הפעם?

קרואטיה של 2018 לא רק משופעת בכוכבים, אלא גם בסגל עמוק. אחרי שהעלייה כמעט הובטחה, זלטקו דאליץ' בחר לעלות הרכב משני שהצליח לגבור גם על איסלנד. מודריץ' אגב קיבל מקום ב-11, רק כדי "להקנות ביטחון ליתר השחקנים", לפי דברי המאמן. אי אפשר לזלזל בזה. עוד ניצחון, עוד שלוש נקודות למאזן הביטחון והמורל. לא פחות חשוב הוא תחושת השייכות והחיבור בין כל השחקנים - תמונה שלא ראינו בקרואטיה ב-2017, אז הפסידה לאותה נבחרת ולאחריה פוטר המאמן אנטה צ'אצ'יץ'. בניגוד למאמן הקודם, דאליץ' הצליח לאחד את השחקנים סביבו, וזה לא דבר של מה בכך בנבחרת רווית אגו. עכשיו אף אחד לא זוכר שקרואטיה כמעט ולא העפילו לטורניר ברוסיה.

כל דור זהב, כסף או ארד צבר לפחות ניצחון אחד שנחקק בזיכרון הקולקטיבי. ב-1998 הקרואטים הגיעו לשיא ב-0:3 המטורף על גרמניה בליון שהעלה אותם לחצי הגמר. בינתיים, הדור הנוכחי עשה שרירים בתוצאה דומה מול הנבחרת השברירית של ארגנטינה. נכון, לשיא צריך להגיע מאוחר יותר, אבל הביצועים בשלב הבתים יכולים להשאיר מקום לאופטימיות. קרואטיה הנוכחית מנצלת את היתרונות שלה בקישור בצורה מובהקת, לא בהנעת הכדור בהכרח, כי אם בהמתנה לטעויות של היריבה ויציאה מהירה להתקפות מעבר. זה בלט במיוחד בניצחון על ארגנטינה ויכול לעבוד מול נבחרת כמו ספרד, המאוהבת בכדור אך חשופה מאחור, ונראית כמו המשוכה הכי קשה שלה עד לגמר.

לעת עתה, השוער דניאל סובאשיץ' משרה ביטחון, מרכז ההגנה מגלה יציבות,מודריץ' וראקיטיץ' מנהלים את החלק שלהם בצורה נפלאה בקישור ומסתירים את העובדה שמנדז'וקיץ' ואנדריי קראמריץ' עדיין לא פוגעים, למרות ההשקעה ביצירת לחץ על הבלמים והמשחק עם הגב לשער. במובן הזה לקרואטיה 2018 עדיין אין סקורר כמו שוקר, אבל שני הכוכבים של ריאל ובארסה מספיקים כדי ליצור את מרכז השדה החזק ביותר בטורניר עד כה. זכרו שהאלופות האחרונות - איטליה 2006, ספרד 2010 וגרמניה 2014, התבססו על אמצע סופר דומיננטי. בעמדה הזאת באמת שקרואטיה בורכה בכל טוב. יספיק כדי ללכת עד הסוף? בטורניר כזה נדמה שזה אפשרי מאי פעם.