$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מלחמת הכוכבים: על פרשת קבאני - ניימאר

אחרי שסוף סוף הפך לשחקן המוביל ולא הגיע עם פ.ס.ז' לכלום מלבד הגביע, קבאני שוב נדחק הצידה וניסה להוכיח שכולם טעו. מנגד, ניימאר הוא אמנם מספר 1, אבל כשל במבחן המנהיגות הראשון שלו. על התסכול של האורוגוואי והלקחים שהברזילאי עדיין לא למד

ניר בן יליד
ניר בן יליד  27.09.17 - 14:30

פברואר 2016, העיירה האורוגוואית סאלטו, על גדות נהר האורגוואי. ארבל עשת וצוות ערוץ הספורט פוגשים את לואיס קבאני - שוער עבר, מאמן כדורגל ואבא של אחד, אדינסון קבאני שמו. בחווה מרווחת, מוקף במגוון רחב של חיות בר, עם גופיה לבנה ומכנסי דגמ"ח קצרים, מספר קבאני האב בגאווה ששמורה רק להורים שמדברים על הצלחת ילדיהם על הילד שהתחיל את דרכו במגרש של נסיונאל המקומית, שאמרו עליו שהוא משחק רק כי אבא שלו המאמן, ושהגיע עד לקבוצה העשירה בעולם ולמעמד של כוכב-על במדינתו.

אך כשהשם 'זלאטן' (אז עוד חברו לקבוצה של קבאני) עולה לאוויר, הגאווה מתחלפת במתקפה לא צפויה: "הבעיה היא שזלאטן הוא מספר 9 שמסוגל לשחק רק בעמדה הזו. הוא לא מסוגל לשחק באגפים", יורה לואיס, "כל עוד הוא בקבוצה, יקריבו את אדי שישחק שם וזו בעיה כי הוא יעיל יותר במרכז, הוא מבקיע מלידה. כרגע הוא סובל, הוא לא נהנה בתפקיד הנוכחי".

צוות ערוץ הספורט שהגיע לאורגוואי לא היה הראשון לשמוע את הביקורת הזו על ההצבה של קבאני במערך של פ.ס.ז', אבל השינוי היה בהתייחסות הישירה לזלאטן. בין השורות לא היה קשה להבין שקבאני האב מאשים את הענק השבדי בחוסר ההצלחה ובחוסר ההנאה של בנו.

וזה לא היה הכל. לואיס קבאני עלה על הגל ולא עצר כשהמשיך להפנות אצבע ביקורתית, הפעם כלפי כל הקבוצה: "פריז זו קבוצה שיכולה לזכות באליפויות בצרפת, אבל אין לה רטט, חסרה לה מהירות וזריזות. צריך להשלים עם זה שיהיה לה קשה מאוד לזכות בליגת האלופות".

מצד אחד, רצה האב שהכוכב הגדול של הקבוצה באותה תקופה יזוז הצידה לטובת בנו. מצד שני, הסביר שהקבוצה לא מספיק טובה כדי סוף סוף להגיע ליעד המרכזי שלה בשנים האחרונות. אבל כשבעונה שלאחר מכן קבאני הפך לשחקן המרכזי, פתאום הקבוצה אפילו לא יכלה לזכות באליפות צרפת.

איברהימוביץ' כידוע עזב למנצ'סטר יונייטד וקבאני כאמור קיבל את המושכות ואת העמדה במרכז ההתקפה. איך זה נגמר? פ.ס.ז' הפסידה את האליפות למונאקו, הודחה בשמינית גמר ליגת האלופות אחרי הרמונטאדה הבלתי נשכחת של ברצלונה וזכתה בגביע הצרפתי כפרס ניחומים, אחרי 0:1 משמים בגמר משער עצמי בתוספת הזמן מול אנז'ה הצנועה.

וקבאני עצמו? הוא אמנם הוכיח שמקומו במרכז הרחבה עם 35 שערים ב-36 הופעות בליגה ו-49 שערים בכל המסגרות (העונה הפורייה ביותר שלו בקריירה), אך בו בזמן הוכיח שהוא לא יכול להוביל את הקבוצה לבדו.

בקיץ עשו קברניטי הקבוצה חושבים ופנו לפיתרון שהם מכירים הכי טוב - כסף. ניימאר הגיע ב-222 מיליון יורו, הביא איתו גם מהירות, גם זריזות ובעיקר רטט וברגע אחד נישל את אדי מהמקום הראשון בהיררכיה. ולא רק שקבאני מצא עצמו שוב במעמד סגן לכוכב הראשי, עברו כמה ימים והוא ירד עוד מקום למעמד סגן שני אחרי קיליאן אמבפה, החלוץ הצעיר הכי חם בעולם הכדורגל, שהגיע תמורת 180 מיליון יורו.

כשהמנהלים במקום העבודה שלך מוציאים 400 מיליון יורו כי אתה לא מספיק טוב להם, יש לך שתי אפשרויות - להוכיח להם שהם טעו או לנבול. אדי בחר להוכיח, רק הבעיה שזה לא עובד כשבמקום העבודה שלך קבוצתיות היא שם המשחק.

ומה עם ניימאר? הוא מצידו, כיאה לשחקן הכי טוב בעולם אחרי צמד החייזרים מסי את רונאלדו, הגיע כדי להיות מספר אחת. לא מעניין אותו זלאטן ולא מעניין אותו קבאני, ניימאר עזב את ברצלונה אך ורק כדי להוביל קבוצה. זו הדרך היחידה שלו לנסות ולהיכתב בספרי ההיסטוריה במעמד דומה לחברו הארגנטינאי ויריבו הפורטוגלי. הוא גם מקבל את כל התמיכה לכך, תג המחיר שלו זועק עד ברזיל וחזרה שניימאר הוא מספר אחת. רק שעם הציפיות מגיעה גם האחריות וזה הזמן לקחת את המטוס הפרטי, לנחות באחוזה הפרטית של ליאו מסי ולקבל שיעור במנהיגות.

מסי כבר יותר מעשור מוביל את ברצלונה לשלל הישגים, שעם כל הכישרון שבעולם לא היו מגיעים בלי חדר הלבשה בריא ויחסים טובים במועדון. הנה, רק הקיץ ראינו את ריאל משפילה את ברצלונה שוב ושוב על כר הדשא כשברקע רעשים בנוגע להנהלה הקטאלונית, עזיבת ניימאר והחוזה החדש של מסי שסוכם אך לא נחתם.

בקיץ 2009 זלאטן איברהימוביץ' (שוב הוא, הפעם בתפקיד מספר 2) הגיע לברצלונה בקול תרועה. מסי ראה, שמע והחליט לתת לציוות צ'אנס. אך זלאטן, כמו זלאטן, לא הסתפק בתפקיד הסגן ורצה להיות מספר אחת. בסוף העונה מסי הראה בנימוס לשבדי את דלת היציאה והאחרון חזר לאיטליה. מה יפה בסיפור הזה? שהוא לא פגע בקבוצה. ברצלונה, זלאטן ומסי זכו יחד באליפות ספרד, בסופר קאפ הספרדי (פעמיים), בסופר קאפ האירופי ובאליפות העולם לקבוצות. כל זה בשנה אחת בלבד של השבדי בקאמפ נואו.

זה בדיוק מה שניימאר צריך ללמוד. אתה רוצה להיות מספר אחת? לא מספיק לעשות את זה על המגרש. תדע לנהל את היחסים שלך עם חברי הקבוצה ותזכור שהמטרה הסופית היא הצלחה קבוצתית. מי שלא יתיישר איתך כבר ימצא עצמו מחוץ למועדון במוקדם או במאוחר (הדיווחים על עסקת קבאני לריאל מדריד הולכים וגוברים).

למשל, מה לא כדאי לעשות? להפסיק לעקוב אחרי קבאני באינסטגרם. אקט פומבי שכזה רק מלבה את האש, שופך עוד שמן למדורת התקשורת הבוערת ובעיקר מוציא אותך קטן יותר. הנה, בתקשורת הצרפתית כבר מדברים על "מאפיה ברזילאית". שמועות כאלה מחלחלות, וזה בדיוק הדרך ההפוכה מהמטרה ליצור קבוצתיות.

בעוד דרך הפעולה צורמת, הרצון של ניימאר להוביל את פ.ס.ז' על חשבון קבאני הוא טבעי ונובע מכורח המציאות. אבל גם עם זה לא כולם מסכימים כמובן. השבוע יצא להגנתו של קבאני בן ארצו והחלוץ הוותיק, דייגו פורלאן: "הוא ראוי לכבוד. הוא כובש שערים במשך שנים ובועט פנדלים, חייב להיות פה כבוד. ניימאר בחיים לא היה עושה דבר דומה לליאו מסי. הוא לא רצה שקבאני יבעט את הפנדל והציק לו כמו ילד קטן".

הדברים של פורלאן אולי קצת מוטים, אבל גם מהם יש לניימאר מה לקחת. כמי ששיחק לצד מסי 4 עונות, הברזילאי צריך לנסות ולהיזכר אם הוא ראה פעם את הפרעוש מתווכח או לא מכבד חבר לקבוצה. הוא צריך גם לזכור כמה פעמים מסי נתן לו לבעוט פנדלים. וזה הדבר החשוב ביותר בכל הסאגה הזו - כמות השערים שאתה מבקיע איננה בבואה לגדולתך. לעומת זאת, כמות המעשים האציליים שאתה עושה הם הדבר עצמו, הם אלו שיביאו אותך לספרי ההיסטוריה.