משחקי הרעב: הלחימה של ב"ש תביא אליפות

נפתח עם נתון. העונה הסדירה בליגת העל נגמרה, ובהשוואה לשנה שעברה, כמות הנקודות של הפועל ב"ש כרגע הייתה מספיקה לה למקום השני בסיום העונה (מכבי ת"א הייתה עם 61, ב"ש כרגע עם 59). האדומים נמצאים בעונה פחות טובה, לפחות מאז הסיבוב השני בליגה וההדחה באירופה, אבל הדברים החלו לחזור לעצמם בזמן האחרון. הניצחון 1:2 על בית"ר אמש (שני) הראה שוב את האופי ממנו האלופה נבנתה.

באר שבע עלתה למשחק מול הירושלמים עם מערך של 4:3:3, כשמאור מליקסון הוסט לעמדת הקשר 50-50, ולעיתים שיחק כפליימייקר. ניב זריהן וטוני וואקמה פתחו בשני צידי הקיצון, ואליניב ברדה עלה בחוד. בצד השני, בית"ר עלתה ב-4:5:1, כשדוד קלטינס וקלאודמיר פריירה נמצאים בקו אחד בקישור, ואריק סאבו מתחת לחלוץ.

החצי הראשון היה מאוד טקטי והמשחק לא התפתח לרמה גבוהה מדי. ראו את שתי הקבוצות מאורגנות בצורה מאוד מסודרת, כזאת שבקושי איפשרה להן לסטות מתוכנית המשחק. בכר ניסה שינויים במחצית הראשונה והפך את המערך שלו ל-4:5:1, שלא ממש הצליח לו, והוא חזר ל-4-3-3 הרגיל במחצית השניה.

סאבו לחץ נורא גבוה את הבלמים של ב"ש וסגר קווי מסירה לג'ון אוגו, שכמעט לא ראה את הכדור. בצד השני היה אותו הדבר, כשמליקסון לחץ את בלמי בית"ר, שגם התקשו להעביר את הכדור דרך הקישור. היה ברור לכולם שזה לא יכול להמשיך ככה עד הסיום. אי אפשר ליישם סוג כזה של משחק אינטנסיבי במשך 90 דקות.

בחצי השני המשחק נפתח בלחץ נורא גדול של ב"ש. האלופה לא נתנה לבית"ר לפתח משחק מסודר וככה גם הגיע הגול הראשון. אמנם המסירה של מליקסון הגיעה בטעות, אבל הטעות הייתה של חן דילמוני, שסגר בצורה רעה מאוד את קו המסירה לניב זריהן, שבקור רוח גדול עשה את ה-0:1.

ב"ש לא הורידה רגל מהגז. גם בגול השני דילמוני חלם לרגע וזריהן הבקיע עם טיל אדיר מחוץ לרחבה. החלוץ לא בזבז שניה והעניש את היריבה. בית"ר לא הורידה את הראש וניסתה לחזור למשחק. שני השחקנים הכי טובים שלה על המגרש, אנטואן קונט ואיתי שכטר, היו גם אחראים על השער המצמק אחרי שב"ש הורידה הילוך ואיפשרה לבית"ר להתקרב לשער.

מבחינה אינדיבידואלית, ניב זריהן, שראו את הכישרון שלו מהשניה הראשונה שעלה לבוגרים באשדוד, הגיע למקום הכי נכון מבחינתו כדי להתקדם ולעשות את הפריצה בכדורגל הישראלי. בב"ש הוא יוכל להיכנס לתודעה והוא לוקח את ההזדמנות שניתנה לו. אפשר היה לראות את הרצון שלו, היה לו משחק כמעט מושלם. גם בחצי הראשון הוא היה השחקן הטוב ביותר בב"ש, וכמובן זה בא לידי ביטוי ב-2 שערים אדירים בחצי השני, כשהפינאלה היה בדמות בעיטה חזקה ונקייה שלא הותירה שום סיכוי לקליימן.

חשוב לציין את שיר צדק, שהוא העוגן של ב"ש. ההגנה שלו מנצחת משחקים לאלופה, ואי אפשר להתווכח עם זה. ההגנה בב"ש זה הצד החזק כרגע. בצד הפחות חיובי נמצא מאור מליקסון, שהוא כרגע בתקופה פחות טובה. אם הוא ייכנס לעניינים בפלייאוף העליון אז יהיה קשה לעצור את ב"ש. אם ככה היא משחקת כשהוא לא טוב, קשה לחשוב שהיא תיעצר כשהוא יחזור לעצמו.

בצד של בית"ר, סאבו עשה עבודה טקטית נהדרת, אבל בסופו של דבר הוא עדיין עם אפס שערים מתחילת שנה. הקשר עשה פעולה מאוד טובה לקראת הסיום והיה יכול לאזן, אבל הכדור פגע בעמוד. עדיין שחקן כמוהו, שמשחק מתחת לחלוץ, צריך להביא יותר מספרים, במיוחד כדי לנצח בטרנר. גם קונט וקלאודמיר ראויים לציון. רואים שהצרפתי רמה מעל הליגה. הברזילאי של הירושלמים שהיה אדיר ובזכותו לא הרגישו בחסרונו של אייבינדר, הרוויח את המקום בהרכב.

נכנסים למאני טיים
בכניסה שלנו לפלייאוף העליון, יש נתון שצריך לדבר עליו. ב"ש התחילה את העונה בצורה מדהימה והיה נראה שבינואר האליפות תוכרע. למרות זאת, הגיעה העייפות ובסיבוב השני האלופה איבדה כמעט את כל היתרון שצברה, בעיקר בגלל שברון מנטלי ושובע של השחקנים. לב"ש יש הרבה שחקנים מנוסים והם חייבים להחזיר את הרצון והרעב לקבוצה. מול בית"ר ראינו בחצי השני את הניצוץ הזה, ואם זה ימשיך ככה, היא ללא ספק תהיה האלופה.

אצל היריבה לאליפות, מכבי ת"א, השינוי שג'ורדי עשה הוא מדהים. מקבוצה כבויה הוא הפך אותה לתוססת, שמזכירה את מכבי של לפני שנתיים ושלוש. יחד עם זאת, עדיין האיכות של ב"ש היא מה שיכריע בסוף. יש לה יותר שחקני מאני טיים, וכלים התקפיים, יחד עם גיוון גדול. לב"ש יש יתרון במהירות, בכישרון ובמצבים נייחים. עדיין ה-DNA של מכבי ת"א זה משהו שיגרום לה לא לוותר עד השנייה האחרונה, אבל הדברים תלויים בב"ש בעיקר בגלל האיכות והעומק שיש לה על פני הצהובים.

בב"ש זה תקופות. לא מרגישים ששחקנים חסרים כי האחרים מחפים על זה. השחקן היותר משמעותי הוא מיגל ויטור שעוד רגע חוזר, ואם הוא יחזור לכושר אז למכבי ת"א לא יהיה סיכוי.