נטל ההוכחה עליהם: על מכבי חיפה לשקם את האמון

תקשיבו, זה היה ארוך. עונה מסוייטת, נוראית, משפילה, עמוסת טרגדיות גם מחוץ למגרש, שנראה היה שלא תסתיים אף פעם. אך ממש כמו הדברים הטובים, גם הדברים הרעים באים לסיומם וסיומה של עונת 24-25 הגיע, תודה לאל, אתמול, עם ניצחון נוסף וסוויפ עונתי על מכבי נתניה. אפילו בגביע. לפחות זה, מה אגיד לכם.

אין יותר מדי מה להרחיב במילים על המשחק עצמו, שנפתח בטקס סוחט דמעות לזכרו של גדי קינדה ז"ל, ובשרשרת הטקסים שלמרבה האימה התרגלנו אליהם, לזכר קורבנות המלחמה ולמען השבת החטופים. לאחר שריקת הפתיחה, האווירה באצטדיון הוקללה משמעותית עם שער מבית היוצר של תומר צרפתי בהדיפה מפוקפקת לבעיטה של סברינה. משם, התגלגלנו למשחק התקפי, פתוח, באווירת גארבג' טיים, נדנדת שערים שהסתיימה כשאנחנו למעלה. מה שכן, אם מסתכלים על המשחקים האחרים ששוחקו במחזור הנעילה, יוצא שאיכשהו המשחק בין שתי קבוצות שאין להם באמת על מה לשחק היה הספורטיבי ביותר באותו המחזור. 

זו הייתה חוויה מייסרת, לכתוב מדי שבוע על הפיאסקו המתגלגל הזה. לראות איך חתיכה אחר חתיכה, כל המגדל שבנינו בעמל רב במשך שנים של הצלחה מתפרק - עד לקריסה הגדולה של המחזורים האחרונים. כל תסריט בלהות של אוהד ירוק התגשם בשנה המקוללת והמקולקלת הזאת, כל מה שבנינו עליו נחרב וכל תחושת הגאווה שנשאנו עמנו לכל מקום התפוגגה. הקבוצה והקהל התפרקו, כל אחד בתורו, כל אחד השפיע במצבו על האחר, והביאו אותנו אל פי פחת.

העונה הזו הגיעה לסיומה, והיא מביאה עמה הקלה מיידית בדמות הזכות לא לראות את הקבוצה הזו משחקת בחודשיים הקרובים. עם זאת, מנקודת מבטנו נכון להיום, ובהתחשב במצב העניינים בתוך ומסביב לקבוצה, קשה לחוש הקלה או תקווה.

יותר מדי דברים מרחפים, האופק המקצועי הניהולי לוט בערפל, חזרנו במעגל עגום במיוחד לנקודה שבה היינו לפני שמרקו בלבול הגיע והכניס קצת אור בחרכים. לתוך הבלאגן המוחלט הזה הוצנח ליאור רפאלוב בכדי להיות הסמכות הניהולית העליונה - לפחות עד שימונה מאמן חדש. יש יותר מדי מסתורין וסימני שאלה ומעט מדי צעדים אופרטיביים, אפילו בשלב מוקדם שכזה. בסופו של דבר, אם נציץ ימין ושמאל, נראה שאף אחת מהקבוצות בליגה לא ממש עומדת בנשימה עצורה וממתינה לנו, והן כבר עמוק בתוך העשייה והתכנון לעונה הבאה.