נראה שהעונה התחילה ממש אתמול, אבל כבר הגענו לנקודת מחצית הדרך. שזה זמן מצוין לערוך סיכומי ביניים ולבדוק למי מגיע לקבל כבוד. אז הערנו את עכברי ה-NBA של ערוץ הספורט מתנומת הצהריים, וביקשנו מהם לחלק פרסים למצטייני אמצע העונה. התוצאות לפניכם:
MVP: סטף קרי (גולדן סטייט)
לכאורה, מפתה לבחור באנתוני דייויס המפלצתי, שמדורג שלישי בנקודות, ראשון בחסימות ובהדרגה הופך לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה. אבל הקטגוריה הזאת היא "השחקן השווה ביותר". מבחינתי זה אומר מי שעושה את השחקנים סביבו טובים יותר ועל הקריטריון הזה עונה יותר מכולם סטף קרי. הרכז של הקבוצה בעלת המאזן הטוב ב-NBA נמצא בעשירייה הראשונה של הקלעים המובילים, בחמישיה הראשונה במוסרי האסיסטים וראשון בחטיפות. כיף לראות אותו, או כמו שאומרים בשכונה "שחקן שמוכר כרטיסים". הוא גם מבטל את האקסיומה שסופרסטארים לא יכולים להיות בחורים נחמדים. האם ייתכן ששנתיים ברציפות ה-MVP יהיה נייס גאי?
שחקן ההגנה: ג'ימי באטלר (שיקגו)
אתם יודעים כמה זמן חלף מאז הפעם האחרונה שגארד נבחר לשחקן ההגנה של השנה? נסו שני עשורים (גארי פייטון). אני כאן כדי לתקן עוול היסטורי, כי עם כל הכבוד לנואה, מארק גאסול, צ'נדלר והאחרים, לא רק פורוורדים וסנטרים יודעים לשמור. הגארד ממרקט הוא אחד השחקנים הקשוחים בליגה ועוד לא נולדה החסימה שתתקע אותו במיס-מאץ'. בשנתיים האחרונות ראינו אותו שם גוף אפילו על לברון, מה שהקפיץ אותו עד לחמישיית ההגנה השניה בעונה החולפת. העונה הגיע הזמן לשדרוג נוסף.
הרוקי: ניקולה מירוטיץ' (שיקגו)
כולנו, אני מניח, היינו שמחים לבחור בג'בארי פארקר, אבל אז התפרקה לו הברך. אז מה לגבי אנדרו וויגינס? הקנדי שנבחר ראשון בדראפט 2014 בהחלט עושה דברים יפים, אבל הקבוצה שלו מסריחה את המגרש. לכן, אבחר הפעם בניקולה מירוטיץ'. אמנם אני סולד מבחירת שחקן שכבר הוכיח את עצמו בצמרת הכדורסל האירופי, אבל היות שהוא בסה"כ בן 23, זה נסלח. המונטנגרי שהתאזרח בספרד נראה על המגרש כאילו הוא רץ עם שיקגו עוד מימי ג'ורדן-פיפן-קוקוץ'. מירוטיץ', שנבחר לרוקי החודש במזרח לחודש דצמבר, הוא גם חלק מקבוצה מנצחת וזה, לפחות מבחינתי, מוסיף לו מניות.
השחקן המשתפר: אנתוני דייויס (ניו אורלינס)
אני יודע מה אתם אומרים לעצמכם, זה פרס ניחומים. ובכן, אתם צודקים. אבל מה לעשות, שהכוכב של הפליקאנס שידרג את עצמו העונה בכל הקטגוריות החשובות: נקודות, חסימות, חטיפות, ריבאונדים, אחוז מהשדה, אחוז מהקו ואפילו דקות על הפרקט. אנשים שמכירים את דייויס אומרים שהמגמה הזאת היא גם תוצאה של הקיץ האחרון, שבו היה מעמודי התווך של נבחרת ארה"ב והקמפיין המושלם בגביע העולם בספרד. האמת? זה בדיוק מה שקרה לדמארקוס קאזינס, שמבחינתי מדורג שני בקטגוריה הזאת, בהפרש סלים...
השחקן השישי: וינס קרטר (ממפיס)
אמנם קצת מצחיק לבחור כאן שחקן שנבחר לרוקי השנה כשאנדרו וויגינס היה בן 4, שלקח את תחרות ההטבעות לפני 15 שנה ושנבחר לאולסטאר שמונה פעמים, אבל אין מנוס. וינס קרטר עושה בממפיס בדיוק את מה ששחקן שישי אמור לעשות. קרטר, שיחגוג בסוף החודש יומולדת 38 (עוד חוגגים בגיל הזה?) נותן דחיפה מהספסל, קולע שלשות ומביא עמו ניסיון, ביטחון עצמי ושקט נפשי. אלה דברים קריטיים, במיוחד כשהוא משחק הרבה פעמים בחמישיות חלשות יותר. אם זה יוביל אותו לטבעת ראשונה בדמדומי הקריירה בכלל הרווחנו.
המאמן: מייק בודנהולזר (אטלנטה)
לכתב קווים הרעיון של לעבוד עם גרג פופוביץ' 17 שנה נראה רעיון מפחיד. לעוזר מאמן, לעומת זאת, מדובר בחלום שרק מעטים זכו להגשים. מייק בודנהולזר הוא אחד כזה. מי שזכה עם פופ והספרס בארבע אליפויות מונה למאמן ראשי באטלנטה וכבר בעונתו הראשונה הגיע לפלייאוף. העונה הוא כבר מחזיק במושכות של אחת הקבוצות הטובות בליגה. בעת כתיבת שורות אלה, ההוקס עם 10 ניצחונות ברציפות ועם שני הפסדים בלבד ב-26 המשחקים האחרונים. פלא שהוא כבר נבחר למאמן המצטיין של דצמבר במזרח?
(דניאל זילברשטין)
דייויס .השתדרג בכל קטגוריה (getty)
MVP: סטף קרי (גולדן סטייט)
הקליעה, הפינס, האסיסטים, הכיף וההנאה מהמשחק, מוביל את הקבוצה שלו למאזן הטוב ביותר בליגה... והכל עם מימדי גוף שלי, שלך.
שחקן ההגנה: סרג' איבקה (אוקלהומה סיטי)
עושה את העבודה השחורה בשביל שהדוראנטים והווסטברוקים יוכלו לחגוג בהתקפה. הוא ארוך, חזק, אתלט, חכם, חוסם אדיר, יכול לשמור גם על פורוורדים. תחנה אחרונה, קיר בטון ושאר ירקות וקלישאות.
הרוקי: אנדרו וויגינס (מינסוטה)
הולך ומשתפר, יצא מההלם הראשוני, גארד/פורוורד שעושה סלים מול כל שומר. עומד בציפיות כשחקן הכי טוב בעונתו הראשונה בליגה מבחינת מספרים. במינסוטה יש על מי לבנות לשנים הקרובות.
השחקן המשתפר: ג'ימי באטלר (שיקגו)
משלים את דריק רוז בשיקגו לצמד גארדים מהטובים בליגה, אם לא הכי טוב. שיפר העונה באופן דרסטי את מספר הנקודות (ב-9 יותר מבעונה שעברה), את האחוזים מהשדה ומהקו, בריבאונדים ובחטיפות והכל בדקת משחק אחת יותר מאשר בעונה שעברה.
השחקן השישי: ג'מאל קרופורד (קליפרס)
כאחד הקלעים הגדולים בכל הזמנים הוא עולה מהספסל של הקליפרס על חשבון השוטינג גארד ג'יי.ג'יי רדיק או במקום מאט בארנס הפורוורד ותורם לא פחות משניהם גם בנקודות (בטח מחוץ לקשת), גם בהגנה, גם בהובלת הכדור. קלאץ', נכס.
המאמן: מייק בודנהולזר (אטלנטה)
לקבוצה שלו המאזן הכי טוב במזרח. הוא מצליח להפיק מחבורה אפורה, בלי אף סופרסטאר - חומר לאליפות! הוא בן 43, למד מגרג פופוביץ' במשך 17 שנה איך עושים את זה נכון, ומסתדר נהדר גם בקדמת הבמה.
(גיל ברק)
------------------
MVP: ג'יימס הארדן (יוסטון)
דווייט הווארד לא נעשה צעיר יותר, הסגל מסביב עדיין לא ממש הסתדר מבחינת היררכיה, אבל הארדן נותן גם ממוצעים אישיים יוצאים מהכלל, וגם סוחב את יוסטון למאזן הרביעי בטיבו במערב עד עכשיו. ליכולת האישית המבריקה נוספו העונה גם יציבות, יכולת להכריע משחקים לבד ואפילו עירנות מוגברת בהגנה, נקודת התורפה הבולטת שלו עד היום. ג'יימס הארדן הגיע.
שחקן ההגנה: דריימונד גרין (גולדן סטייט)
נכון שזה תואר שבדרך כלל הולך לסנטרים, אבל גרין מסוגל לשמור באותה יעילות על פורוורדים בגובה 2.10 מטר ועל גארדים. הווריירס קבוצתיים להדהים בהתקפה, ובהגנה העוגן שלהם מתחת לסל הוא אנדרו בוגוט. אבל הפיזיות, האתלטיות, הנחישות והוורסטיליות של דריי הצליחו להחזיק את המבצר גם כשבוגוט היה פצוע בשליש מהעונה עד עכשיו.
הרוקי: אנדרו וויגינס (מינסוטה)
ניקולה מירוטיץ' משפיע יותר על מירוץ הפלייאוף ויוסוף נורקיץ' עוד עשוי להתברר כסוס שחור, אבל בינתיים אנדרו וויגינס מקיים את רוב ההבטחות שתלו בו. הקבוצה שלו לא היתה אמורה להפסיד כל כך הרבה אלמלא פציעות או מכירה של 4 השחקנים הבכירים שלה, ובינתיים וויגינס מפתח כלי נשק התקפיים ושומר על השחקן הכי טוב של היריבה. פליפ סונדרס זורק אותו למים העמוקים אבל גם שומר עליו. הממוצעים שלו רק יילכו וישתפרו, וכשאתה מסיים עונה עם 16-17 נקודות לערב ואף רוקי אחר לא עובר את ה-10, קשה לא לבחור בך.
השחקן המשתפר: ג'ימי באטלר (שיקגו)
הוא התחיל את העונה כגארד השני הכי מפורסם של שיקגו, בימים אלה הוא אולי השחקן השני הכי טוב של הבולס, אבל הקפיצה שעשה ג'ימי באקטס העונה יוצאת דופן. משחקן שמצטיין בסיבולת ובעצירת היריבים בהגנה, הוא עבר להיות חיה התקפית עם ארסנל כמעט בלתי מוגבל. אם לא היה כל כך צנוע, היו מדברים עליו אפילו יותר.
השחקן השישי: לו וויליאמס (טורונטו)
האמת, לא עונה יוצאת דופן לשחקנים שישיים עד עכשיו. המועמדים התמידיים ג'מאל קרופורד ומאנו ג'ינובילי לא מביאים בשורה חדשה, בניו אורלינס מסתמן שטייריק אוואנס וראיין אנדרסון ידרכו אחד לשני על הבהונות. וויליאמס מוביל את חבורת הספסל של טורונטו ומספק דקות מטורפות בהן הוא בלתי ניתן לעצירה, ועושה גם את הקבוצה שלו לכזו.
מאמן: מייק בודנהולזר (אטלנטה)
אומרים ששינויים לוקחים זמן, ובעונה שעברה אטלנטה הגיעה לפלייאוף עם 45 אחוז הצלחה. השנה הם עומדים על 78 אחוז הצלחה, ועלולים בסוף השנה לגרוס את התיאוריה הגורסת שאי אפשר להעתיק נוסחה מצליחה מקבוצה אחת לאחרת. האיש שקיבל עירויי פופוביץ' לווריד במשך 17 שנים מצליח להעביר את המסר לשחקנים שלו, והתוצאה: כדורסל מרהיב ממש מקבוצה במזרח. מתי בפעם האחרונה היינו יכולים לומר דבר כזה?
(ערן סורוקה)
וויגינס. רק הולך ומשתפר (getty)
גרין. שומר על כולם (getty)
MVP: סטף קרי (גולדן סטייט)
חלוקת הפרס הזה לפני הפלייאוף חסרת כל היגיון, קל וחומר באמצע העונה. אם בכל זאת התכנסנו, אז אין מנוס מבחירה בסטף קרי. כשרון על, תעוזה של קרנף על ספידים, 23 נק' ו-8.1 אסיסטים למשחק ובעיקר 58.5% לשתיים מגובה 191 סנטימטרים תזזיתיים. אם כל זה הוביל למאזן הטוב בליגה בנקודת הזמן הזו, דיינו.
שחקן ההגנה: טוני אלן (ממפיס)
"באחד נגד אפס הוא היה מפסיד לעצמו, כי הוא לא מסוגל לעשות סל". ההגדרה הזו שסיפק שימי ריגר (יותר מפעם אחת) הולמת לחלוטין את טוני אלן. אלא שמול מפלצת ההגנה הזו של ממפיס קשה לכל אחד לקלוע. חוטף בחסד, פיזי ובורג חשוב מאוד בחבורה שרק שלוש קבוצות במערב ספגו פחות ממנה.
הרוקי: ניקולה מירוטיץ' (שיקגו)
המספרים אומרים אנדרו וויגינס, היכולות מצביעות על ג'בארי פארקר והבגרות מעניקה את התואר הזמני לניקולה מירוטיץ'. הפורוורד-סנטר המונטגרי בן ה-23 הגיע לשיקגו כגיבוי לקו הקדמי ומספק 8.1 נק' ו-5 ריב' בקצת יותר מ-18 דקות בממוצע על הפרקט. מעבר לכך, הוא מראה חוכמת משחק, אחריות ומחויבות אדירה - בדיוק מה שטום ת'יבודו תמיד מחפש.
השחקן המשתפר: פאו גאסול (שיקגו)
יאניס אנטטוקומפו הקפיץ את הממוצעים שלו ומציג ניצוצות, ג'ימי באטלר פורח, אנתוני דייויס ממשיך במגמת ההתעצמות. אומרים שהתואר הזה שייך לצעירים, אבל כנראה שגיל הוא סתם מספר. פאו גאסול כבר בן 34 (פלוס) ולאחרונה נראה כאילו השיל מעצמו חצי עשור. יותר דקות, יותר נקודות, יותר ריבאונדים, יותר חסימות והרבה יותר ניצחונות. ממש שור צעיר.
השחקן השישי: ג'מאל קרופורד (קליפרס)
גם הוא כבר בן 34 וקבוצתו עדיין טעונה הוכחה, אבל ג'מאל קרופורד הוא אחד הכלים הכי קטלניים שאפשר לשלוף מהספסל. כמעט 26 דקות למשחק, 15.5 נקודות ואיום מתמיד מכל טווח אפשרי.
המאמן: מייק בודנהולזר (אטלנטה)
זו העונה השניה של מייק בודנהולזר על הקווים באטלנטה ולפי המצב הנוכחי נראה שבפני המאמן בן ה-43 עומדות עוד שנים רבות ברמות הגבוהות ביותר. אחרי 17 שנים כעוזר מאמן בסן אנטוניו, הוא הביא כדורסל קבוצתי, שוטף ולוחמני לג'ורג'יה והעמיד קבוצה עם הגנה אגרסיבית, התקפה זורמת והמאזן הטוב ביותר במזרח.
(דניאל שחק)
בודנהולזר. באנקר בין המאמנים (getty)
MVP: סטף קרי (גולדן סטייט)
שישי בנקודות, חמישי באסיסטים, שלישי בכמות שלשות, שני בחטיפות, ראשון באחוזים מהקו והקבוצה שלו במקום הראשון בליגה. הסטייל הכי מגניב שנראה על פרקט ה-NBA. מצייר על המגרש כמו פיקאסו, משחק בצורה דמיונית ומעוררת השראה. השנה הוא גם נהיה מנהיג. לא יודע מה אתכם אבל אני כבר מזמן במאן קראש עליו...
שחקן ההגנה: ג'ון וול (וושינגטון)
שלישי בחטיפות וראשון בין הרכזים בחסימות. שומר את האחד על האחד הטוב מבין כל הפוינט גארדים. וושינגטון עם ההגנה ה-6 בטיבה בליגה בזכותו. מדביק את כל השאר בנחישות שלו. עברו 19 שנה מאז שגארד זכה בתואר (גארי פייטון ב-96'), הגיע הזמן לפרגן גם לקו האחורי.
הרוקי: אלפריד פייטון (אורלנדו)
ראשון באסיסטים, שני בחטיפות ורביעי בדקות בין הרוקיז. אפרופו גארי פייטון, אלפריד יזכה בתואר שחקן ההגנה בעתיד. אחד מהשומרים המוכשרים שראינו בשנים האחרונות עם ידיים זריזות שגם עוזרות לו בניהול המשחק וזה שווה 5 אסיסטים ללילה. השיג 2 דאבל-דאבלים העונה, מאמין שעד סופה כבר נראה את הטריפל-דאבל הראשון שלו.
השחקן המשתפר: ג'ימי באטלר (שיקגו) / דריימונד גרין (גולדן סטייט)
חייב לבחור כאן שניים. הדבר הכי מרשים בג'ימי באטלר - הוא משחק רק דקה יותר בממוצע למשחק אבל קולע 8 נק' יותר, זורק 4 פעמים יותר ומשפר את האחוזים מכל טווח באופן משמעותי. גרין, לעומת זאת, השתפר דרמטית בכל קטגוריה. הכפיל ממוצעים בנק', באסיסטים ובחסימות. משחק 11 דק' יותר מבעונה שעברה. הרוויח את מקומו בחמישייה של גולדן סטייט על חשבונו של דייויד לי ביושר. שחקן פנטזי מושלם שתורם ב-7 קטגוריות שונות.
השחקן השישי: אייזיאה תומאס (פיניקס)
14.5 נק' למשחק, 3.7 אסיסטים, 2.3 ריב' וחטיפה. תוסיפו 86% מהקו וכל זה ב-25 דק' לערב. אחרי ששרף את הפרקט כרכז הפותח של סקרמנטו ב-2 העונות האחרונות, תומאס ירד לספסל וקיבל את התפקיד באהבה. תכלס, הוא עושה את זה הכי טוב בליגה כרגע והוא גם מקבל את הדקות בקלאץ' אז מה אכפת לו? בחירה 60 ואחרונה בדראפט 2011 למי ששכח.
המאמן: מייק בודנהולזר (אטלנטה)
שמתם לב שלא בחרתי אף שחקן של אטלנטה באף קטגוריה? זה למה! יש שיבחרו בסטיב קר, אבל ההבדל בין השניים הוא שלמאמן הרוקי של גולדן סטייט יש את הקו האחורי הכי גדול במשחק כרגע ואולי גם הטוב בהיסטוריה. לבודנהולזר לא בטוח שיש אולסטאר בקבוצה (טיג לא מספיק סקסי, כנ"ל קורבר). ההוקס בעונת שיא והמאמן שלה - בעונתו ה-2 בלבד כמאמן ראשי - לקח את כל מה שלמד ב-17 העונות הקודמות כעוזרו של פופ ויישם את זה באטלנטה: כולם זזים, ניהנים ומחוייבים. כל החמישייה קולעת בספרות כפולות ולהוקס יש את ההגנה השנייה הכי טובה ב-NBA.
(עידו גור)
קרי. הפך למנהיג (gtty)
MVP: סטף קרי (גולדן סטייט)
כשהוא הגיע לליגה, טענו שהוא לא יותר מעוד שחקן שיודע רק לקלוע שלשות, והטילו ספק ביכולתו לשמור על קרסוליים בריאות. טפו טפו טפו, הרכז של הווריירס בריא כמו שור, אבל רוקד כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה. לא רק שהוא יותר מסתם קלע, אלא הוא מנהיג, מוסר אנדר-רייטד ובעיקר ווינר. בעונה בה לברון מגמגם ודוראנט פצוע, אין מתאים יותר מהשחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר לקבל את תואר ה-MVP.
שחקן ההגנה: דריימונד גרין (גולדן סטייט)
כל קבוצה שרוצה להגיע להישגים, חייבת שחקן כמו דריימונד גרין. הוא מוביל את הליגה בכל המדדים ההגנתיים המתקדמים (רייטינג הגנתי, פלוס/מינוס הגנתי וכולי), אבל זה יותר מרק סטטיסטיקה שלא תמיד מציירת את כל התמונה. כדי להבין כמה גרין משמעותי וחשוב בהפיכתם של הווריירס לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, רק צריך להסתכל.
הרוקי: אנדרו וויגינס (מינסוטה)
עד לפני מספר שבועות, כל שם שהיה נזרק לאוויר היה יכול להתקבל בהבנה. אבל בזמן האחרון, וויגינס מתחיל להיראות כמו הסופרסטאר שכולם חוזים שיהיה. ב-10 המשחקים האחרונים שלו, הוא קולע בממוצע 21 נקודות ב-49 אחוזים מהשדה. מירוטיץ', נואל, פייטון ואחרים אולי משחקים טוב, אבל רק הקנדי של הוולבס נראה כמי שיכול לשלוט בליגה בעשור הקרוב.
השחקן המשתפר: ג'ימי באטלר (שיקגו)
הקטע הכי מגניב בג'ימי באטלר? הוא בכלל לא רוצה את כל זה. הוא לא רוצה להיות כוכב, הוא לא רוצה שידברו עליו. הוא רק רוצה לעבוד. ובחיי, כמה שהוא עובד. אין שחקן שמתקרב לקילומטרז' שלו, ודווקא בעונה בה הוא קיבל לצידו את דריק רוז מחדש ואת פאו גאסול (מה שהיה אמור לחסוך ממנו נטל התקפי) הוא הפך פתאום למכונת ייצור נקודות מפחידה. השמיים הם הגבול.
השחקן השישי: לו וויליאמס (טורונטו)
סוויט לו נהנה מעונת השיא בקריירה שלו, ומדורג שני בליגה בין שחקני הספסל ב-PER (מדד היעילות). לא בכדי הרפטורס הלכו על וויליאמס בתור החיזוק הכי משמעותי שלהם הקיץ - הוא שידרג את הספסל של דוויין קייסי ובמשחקים רבים סוחב על הגב את ההתקפה של טורונטו, במיוחד בתקופה בה דמאר דרוזאן נעדר. כבר הרבה שנים שוויליאמס שומר על רמה טובה ויציבה והגיע הזמן שהוא יקבל על כך הערכה.
המאמן: מייק בודנהולזר (אטלנטה)
בדרך כלל המאבק על תואר מאמן השנה הוא אחד הפתוחים ביותר, אבל נראה שהשנה יש קונצנזוס מוחלט סביב בודנהולזר. תוך שנה בלבד, קואץ' באד לקח את הנוסחה של מורו ורבו גרג פופוביץ', הוסיף לה גוון עדכני והפך את ההוקס לקבוצה הכי קבוצתית בליגה. מי שעדיין לא פינק את עצמו בצפייה במשחקים של אטלנטה, מפספס שירה בתנועה שלא נראתה מאז, ובכן, סדרת הגמר האחרונה.
(אור זיו)
באטלר. בכלל לא רוצה לככב (getty)