משחק שבע בסדרת פלייאוף NBA הוא הרבה מאוד דברים, ומעל כולם הוא טקס הבדלה כדורסלני. הפרדה בין מנצחת למפסידה, קודש לחול, משחק שיכול להגדיר תקופות. הוא יכול להיות קו פרשת המים של קבוצה אחת ועבור אחרת צעד גדול בדרך קדימה. זה נכון שבעתיים במקרה של המשחק האדיר שמחכה לנו הלילה (22:30, ישיר בערוץ הספורט) בין אוקלהומה סיטי ת'אנדר לדנבר נאגטס.
דנבר עם שישה שחקנים, פחות או יותר, כולל ארון גורדון שפצוע בשריר הירך. הקבוצה הולכת למנות ג'נרל מנג'ר ומאמן קבועים בקיץ הקרוב, כשדיוויד אדלמן עשה עבודה טובה מאוד בפלייאוף אך לא קיבל את הקבוצה באופן קבוע. זה עשוי להיות המשחק האחרון של ג'מאל מארי או מייקל פורטר ג'וניור אם הקבוצה תבחר ללכת על עומק ולנסות לשנות בצורה טובה יותר מסביב לניקולה יוקיץ', השחקן הטוב ביקום אבל מי שהגיע לגמר האזורי פעם אחת בלבד ב-5 העונות האחרונות.
במקרה של הת'אנדר, זה אף גדול שבעתיים. אוקלהומה סיטי סיימה עם המאזן הטוב בליגה, אך עלולה למצוא את עצמה שנה שנייה ברציפות בראשות המערב ומחוץ לגמר האזורי, כשזאת השנה השלישית בה גילג'ס אלכסנדר יהיה בחמישיית הליגה הראשונה ולא קרוב לאליפות. לכן האיש החשוב ביותר במשחק עשוי להיות דווקא ג'יילן "ג'יי-דאב" וויליאמס.
וויליאמס רגיל לשם "ג'יי-דאב", משום שכך קוראת לו אמו בהתאם לשמו האמצעי, ג'יילן דבון וויליאמס. הוא מעדיף את השם ג'יי דאב על ג'יילן, ג'יי או אפילו וויליאמס, כשהוא הפך לאחד השחקנים הכי טובים ב-NBA. ג'יי דאב התקדם משנה לשנה, נבחר השנה לראשונה לאול-סטאר וקלע 21.6 נקודות עם 5.3 ריבאונדים, 5.1 אסיסטים, 1.6 חטיפות, קליעה והגנה טובה.
על פניו, יש לג'יי דאב את כל הכלים כדי להפוך ל"פיפן" של גילג'ס אלכסנדר. הוא יודע לנהל משחק כשצריך, הוא יודע לשמור על הכוכבים של היריבה ולנצח משחקים, לפחות בעונה הסדירה. במשחק השלישי של הסדרה מול דנבר, למשל, הוא קלע 32 נקודות ב-11 מ-21 מהשדה. הוא שנתיים לפני החוזה הגדול הראשון בקריירה, והפסד כאן עלול לקרב אותו לסוף הדרך באוקלהומה סיטי.
עם החוקים הכלכליים החדשים יקר יותר מאי פעם לשמור על שחקנים, וגם החוזה של צ'ט הולמגרן (ושל אלכסנדר) אמורים להכנס בשנים הבאות. ג'יי-דאב אמנם אולסטאר בן 23 במגמת השתפרות ברורה, אבל יש אלטרנטיבות מפתות בחוץ: הבחירה השנייה או השלישית בדראפט שעשויות להיות שוות מספר 2 ברמה גבוהה על חוזה נמוך, דווין בוקר מפיניקס, יאניס אנטטוקומפו ואולי שמות שבכלל לא חשבנו עליהם, כשיש לת'אנדר המון בחירות דראפט וחוזים לצרף לקלחת.
לכן המשחק הזה עשוי להכריע את העתיד של ג'יידאב בת'אנדר. הוא קלע ב-10 מ-43 מהשדה בשלושת המשחקים האחרונים, כולל 2 מ-13 בניצחון במשחק הרביעי או 3 מ-16 במשחק השישי בו הת'אנדר הפסידה. תוסיפו לזה גמר גביע בו קלע ב-8 מ-20 או את סדרת הסיבוב השני בשנה שעברה בה קלע ב-42.4% מהשדה, וקיבלתם תמונה די מטרידה.
הסקוטי פיפן של אוקלהומה סיטי ת'אנדר לא מגיע לפלייאוף.
כמו כל חידה מורכבת בחיים, אין סיבה אחת לכך ששחקן "לא מגיע לפלייאוף". בהרבה מאוד מקרים זה עניין של סיטואציות, כמו שראינו בפלייאוף המפתיע של ג'וליוס רנדל או בזה של קייל לאורי ב-2019, אחרי שנים מאכזבות בעידן דווין קייסי ואליפות עם ניק נרס. יכול להיות שזאת בעיה של אימון, ושמאמן טוב יותר ממארק דאינגולט ישנה את הדברים.
אם הת'אנדר יודחו, לא מופרך שבשנה הבאה מייק מלון או ג'ף ואן גנדי ידריכו את OKC. ראינו שחקנים שונים מגיבים בצורה אחרת ומגיעים מוכנים יותר לפלייאוף, וראינו מספיק שחקנים שצריכים להבשיל כמה שנים. וויליאמס רק בן 23 ושיחק אצל מאמן אחד בקריירה, ובסיטואציות אחרות, אולי כשיש יותר משחקים צמודים ממה שהת'אנדר היו רגילים להם או פשוט אחרי יותר ריצות פלייאוף, הם יראו אחרת. רנדל למשל, בתפקיד בו נדרש ליזום פחות ולהגיב יותר, הפך לשחקן פלייאוף אדיר שיודע לנצל את היתרון היחסי שלו.
מצד שני, יכול להיות שהבעיה אצל וויליאמס עצמו. שהוא צריך לעשות את המעבר מג'יידאב לג'יילן. הגארד/פורוורד ספג לא מעט ביקורת על פעילות אגרסיבית ברשתות החברתיות, כולל חשבון "ספאם" באינסטגרם ושיתוף אובססיבי של דברים בטיקטוק. בשנה שעברה, כשהוא נשאל על כך, הוא אמר ש"אני בפלייאוף. אין שום ערך למה שקורה מאחורי המקלדת". מאז, גם עכשיו, הוא מתקשה בפוסט-סיזן.
לא חסרות תיאוריות על כך ששחקנים "צריכים להיעלם" מהרשתות החברתיות בזמן הפלייאוף כדי להתמקד רק בכדורסל. אוהדים ופרשנים כאחד טענו אחרי המשחק השישי שוויליאמס התעסק ב-memes ולא בכדורסל שעות לפני כן, שהוא לא נכנס כמו שצריך למגרש ושהוא חושב על דברים אחרים.
הביקורת הזאת, אם להשאיל את השפה המילניאלית של ג'יידאב, בומרית להחריד. בסופו של דבר המטרה של שחקן, כל שחקן, היא לעשות הכי טוב שאפשר. גם אם הוא גולל בפיד לפני המשחק כדי להוציא לחץ, זה לא אמור להשפיע עליו. זה נכון בטח במקרה של הת'אנדר, הקבוצה הכי צעירה ב-NBA ומי שתשחק משחק שבע ראשון בעידן גילג'ס אלכסנדר.
זה עניין של ניסיון. היו הרבה קבוצות שהיו צריכות להיכשל במשחק מספר שבע, ובכלל לא בטוח שאוקלהומה סיטי תכשל הערב כשהיא בבית, רעננה יותר והייתה אולי טובה יותר לאורך הסדרה הצמודה הזאת. תוסיפו לזה את הפציעה של ארון גורדון, השומר המרכזי על וויליאמס, וזאת הזדמנות מושלמת עבור ג'יידאב.
כל זריקה חשובה (GETTY)
למרות זאת, יש כאן בעיה. לא בהכרח בעיה מנטלית, כי ג'יידאב כן קטף שבעה ריבאונדים, מסר עשרה אסיסטים, חטף שלוש חטיפות וחסם בהפסד במשחק השישי (או 9 ריב', 4 אס' וחטיפה במשחק החמישי בו היה ב-12+), אבל הוא לא יכול לקלוע ככה. בתור מי שאמור להיות הסייד-קיק המרכזי של גילג'ס אלכסנדר, וויליאמס לא יכול לסיים ב-2 מ-13 או 3 מ-16 מהשדה.
וויליאמס החטיא את 10 הזריקות האחרונות שלו במשחק השישי מול דנבר. בחלק מהמקרים אלה זריקות רעות שלא נכנסות, בחלק אחר פשוט "קפץ לו הווסטברוק". למשל, אחרי שש החטאות רצופות, הוא בוחר לזרוק זריקת מיד-ריינג' כשנותרו 16 שניות על השעון.
במקרים אחרים הוא ניסה לסחוט עבירה ללא הצלחה במשחק קשה בדנבר, או פשוט זרק בשלב מוקדם מדי של השעון כשזאת לא הבחירה האידיאלית או כשהת'אנדר לא מספיקה לעשות עוד פעולה כמו שחרור שחקן מחסימה או תנועה פנימה. וויליאמס עצמו הודה בסיום ש"הגעתי למקומות שרציתי להגיע אליהם והכדור לא נכנסה. ככה כדורסל עובד. אני חושב שהבנתי מה אני עושה, אבל לא פגעתי".
בשלב מסוים, כנראה, הוא היה צריך להפסיק לזרוק. המסירה של וויליאמס הייתה טובה והיו לדנבר פתרונות אחרים, אבל בסופו של דבר זה משחק בו היא הובילה ב-12 והפסידה, הפסד שכפה עליה משחק 7. זה נראה כמו טעויות קטנות, אבל אי אפשר לסיים משחקים עם החלטות כאלה, בטח שכל כדור חשוב.
משחק שבע תמיד הרגיש כמו עניין מנטלי יותר מטקטי, אבל ההתאמות האלה יכולות להיות חשובות, בטח אם ארון גורדון לא ישחק והת'אנדר יקבלו הזדמנות לתקוף יותר את יוקיץ' בהגנה. היכולת שלהם לתת לוויליאמס את הכדור כדי לתקוף בפעולה השנייה או השלישית של ההתקפה, אחרי החסימה, או כדי להתיש את מי שיצטרך לתת משחק היסטורי כדי לעלות, יכולה להכריע את המשחק. גם אם צ'ט הולמגרן, קייסון וואלאס והשאר יתנו משחק טוב בקנה המידה שלהם, משחק מזעזע של ג'יידאב לא יספיק.
10 החטאות רצופות, כולל דאנק (Getty)
בשלב הזה, איך לא, אפשר לשחק במנג'ר. אם אוקלהומה סיטי מודחת היום יהיו שינויים, בטח אחרי שבשנה שעברה הגיעו לגמר שתי קבוצות שהחליפו 40% מהחמישייה. השנה, בסבירות לא רעה, מינסוטה וניו יורק שעשו טרייד ענק זו עם זו העפילו. החלון ב-NBA קטן והלחץ על הת'אנדר גדול.
שיי מסיים חוזה ב-2026/27 ואמור להמשיך כשהת'אנדר יכולים להציע לו סופרמקס, יותר מכל אחת אחרת. צ'ט וג'יי דאב אמורים לסיים חוזה רוקי בשנה הבאה, לו דורט מסיים את החוזה ב-2026/27 וזה אומר שארבעתם, שחקני חמישייה, יקבלו הון עתק בעוד שנתיים.
גם אם הקבוצה תצטרך לוותר על 20 מיליון הדולר של אלכס קרוסו או תרוויח מהחוזה הנוח של ארון וויגינס, יש לה מעט שחקנים שחתומים עד 2026/27 והלחץ רק יעלה עם כל מיסי המותרות של ה-apron השני. הבעלים קליי בנט ידוע כמי שלא מתלהב לשלם הון עתק, במה שבעצם פירק את הטריו של ווסטברוק-הארדן-דוראנט.
לכן, אם גם הפעם זה יסתיים בהדחה מוקדמת, הקבוצה לא תרצה לשלם כל כך הרבה כסף על משהו שלא עובד. יש מצב שהפתרון יהיה מאמן אחר במקום דיאנגולט כשיש מאמנים שזכו באליפות ויושבים בבית כמו מלון, מייק בודנהולצר או פרנק ווגל, יכול להיות שהפתרון יהיה טרייד כשיש לאוקלהומה סיטי כל כך הרבה בחירות.
האפשרויות מעניינות. ג'יי-דאב, הארטנשטיין, קנריץ' וויליאמס, איזייאה ג'ו ובחירות על יאניס שיכול להתאים לצד צ'ט וליצור את צמד הפיקנ'רול הטוב בליגה. חבילה דומה עם קרוסו ועוסמן ג'נג במקום הארטנשטיין על בוקר, או טרייד פשוט יותר על הבחירה השנייה בדראפט שיכולה להביא להם את דילן הארפר המוכשר ולחסוך כמה שנים של משכורות. גילג'ס אולי צטרך לשחק קצת יותר, אבל חוזה רוקי ל-4 שנים יהיה תרומה משמעותית לשאלת הכסף בהמשך הדרך, ואולי התשובה לעידן בו קבוצות מתקשות לייצר שושלות. גם אם זה יעלה בניצחונות בעונה הסדירה, זה יכול לשפר את החוסן של הקבוצה. אפילו שמות כמו פרנץ וגנר, דריוס גרלנד וקווין דוראנט הם לא שמות שבהכרח ניתן לשלול.
ה-NBA הופכת בהדרגה לליגה שבה מרווח הטעות אפס. כל שגיאה הופכת לגורלית, כל טעות בבחירת דראפט או המסטרינג עלולים להפוך למה שמפרק שושלת. לכן משחק 7 יהיה גדול עבור כולם, אבל שבעתיים עבור ג'יי-דאב. אם הלילה הוא יהפוך לג'יילן וישתלט על המשחק, בדומה למה שקרה במשחק השלישי, הוא עוד יכול לסיים עם אליפות NBA. אם לא? זה יהיה קיץ ארוך מאוד עבור אוקלהומה סיטי ועבור מר דאב.