כל מסיבה טובה מתחילה מהמארח. ברגע שאתם מגיעים לבית של מישהו אתם מרגישים את ההשפעה שלו בכל רגע. אם הוא לא נהנה, או לא מחובר, זה עלול לקלקל את החגיגה. פחות מחודש לגביע העולם למועדונים, זה בערך מה שקורה עם אינטר מיאמי, הקבוצה בבעלותו של דיוויד בקהאם בה משחק ליאו מסי.
לפני כחצי שנה, אינטר מיאמי הייתה על גג העולם. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה הטובה בתולדות ה-MLS עם 74 נקודות שהספיקו בשביל "מגן האוהדים", הפרס שמגיע לעונה הסדירה הטובה ביותר בליגה האמריקאית וכרטיס למונדיאל המועדונים. מסי וסוארס הבקיעו 20 שערים כל אחד ונראו כמו שני השחקנים הכי טובים על הדשא, כשבקבוצה של חרארדו מרטינו שיחקו גם ג'ורדי אלבה וסרחיו בוסקטס.
לפלייאוף, כמו הפלייאוף, היו תוכניות אחרות. אינטר מיאמי החזיקה ביתרון ביתיות לאורך כל הדרך, אבל פגשה בסיבוב הראשון את אטלנטה יונייטד התשיעית, שניצחה בפליי-אין. אחרי שניצחו במשחק הראשון 1:2, הם הפסידו 2:1 ו-3:2 בבית בסדרה של הטוב משלוש. אטלנטה, אגב, הודחה מיד לאחר מכן.
העונה הכי טובה בהיסטוריה הסתיימה בהדחה מוקדמת. מרטינו (מאמן ברצלונה לשעבר) פוטר והקבוצה המשיכה לחפש תואר משמעותי ראשון בעידן מסי, שזכה רק בגביע הליגות - המקבילה האמריקאית של גביע הטוטו - מאז שהגיע ל-MLS.
לשם כך, הקבוצה לא החתימה שמות נוצצים, אלא שחקנים מתוך הליגה או מהכדורגל הדרום אמריקאי כמו גונזאלו לויאן מסן לורנצו או מקסמיליאנו פלקון מקולו קולו הצ'יליאנית. השינוי המשמעותי ביותר היה על הקווים עם מינויו של חאבייר מסצ'ראנו. שחקן גדול, ענק, ומאמן שעשה עבודה לא רעה עם ארגנטינה הצעירה, שהודחה ברבע הגמר האולימפי. מסצ'ראנו היה אחד השחקנים החכמים ביותר שהכדורגל ידע בדור האחרון, ובעיקר חבר טוב מאוד של מסי.
מסצ'ראנו אמנם לא אימן קבוצה קודם לכן, אבל העבר בנבחרות והמבנה של ה-MLS, עונה סדירה ארוכה שמגיעה לשיא בפלייאוף, נראה מושלם עבורו. המטרה של אקס בארסה וליברפול הייתה לבנות קבוצה עם חוסן מנטלי חזק ככל האפשר כדי שהם לא יקרסו ברגע האמת או יאבדו יתרון בפלייאוף, גם אם זה יעלה ביתרון ביתיות וגם מבלי שהגיעו שמות משמעותיים לקבוצה.
מסצ`ראנו. לא מצליח להנחיל מנהיגות בשחקנים (Getty)
בתחילת הדרך, יש להודות, זה נראה טוב. אינטר מיאמי ניצחה בארבעה משחקים רצופים והייתה עם 13 נקודות מ-15 אפשריות כשהיא משחקת בשני מפעלים, לאחר שעלתה לגביע האלופות של קונקא"ף בזכות העונה הסדירה ההיסטורית בשנה הקודמת. גם שם היא ניצחה בכל משחקיה עד שהפסידה במשחק הראשון ברבע הגמר, אך צמד של מסי קבע 1:3 במשחק השני מול לוס אנג'לס FC, מהקבוצות החזקות ב-MLS.
עכשיו, כפי שכבר ניחשתם, מגיע ה"אבל". אינטר מיאמי הפסידה בשני המשחקים שלה בחצי גמר גביע האלופות של קונקא"ף וניצחה בשניים משמונת המשחקים הבאים שלה ב-MLS, תקופה שהגיעה לשיא לאחרונה עם הפסד 4:1 למינסוטה, חזרה מ-3:1 ל-3:3 מול סן חוזה ותבוסה 3:0 בדרבי הפלורידיאני מול אורלנדו סיטי. היא צנחה למקום השישי במזרח, מתחת לפילדלפיה של תאי בריבו, ששולטת בקונפרנס.
קבוצת הכוכבים נקלעה למשבר. ההגנה לא מספיק יציבה כדי לכסות על הקסם בהתקפה, במה שעשוי להזכיר לחלקכם את בארסה בשנים האחרונות של מסי. גם הוא, בראיון נדיר, הודה בזה. "המציאות כואבת. אנחנו צריכים להמשיך לעבוד עד סוף החודש, צריכים להיות בכושר הטוב ביותר לקראת גביע העולם למועדונים".
דיוויד בקהאם, לעומתו, היה מעט פחות עדין. לפני כשבועיים, מינסוטה יונייטד ניצחה 1:4 את אינטר מיאמי, ההפסד הגדול של הקבוצה בעידן מסי, אחריו מינסוטה העלתה לאינסטגרם תמונה של התוצאה, של שחקני אינטר לבושים בוורוד וכתבה Pink Phony Club, "מועדון ורוד ומזויף" בעברית. בהמשך הם העלו תמונה של שלט מהאצטדיון בו כתוב ש"יש לנו היסטוריה ולא הייפ, תרבות ולא כסף". גם בקשה של בקהאם לתת כבוד לא עזרה. מאימת הליגה, אינטר מיאמי הפכה לבדיחה. מגלקטיקוס, לעגלקטיקוס.
מה השתבש? מסי וסוארס אמנם הצליחו בעונה המלאה הראשונה בזכות כישרון טכני יוצא דופן. השנה, ברמה מסוימת, למדו אותם. מסי הבקיע חמישה שערים, רובם הגיעו בריצה המוצלחת בתחילת העונה, סוארס עם שניים. מסצ'ראנו מאמין בלחץ גבוה יותר, וגם האתלטיק טען ש"מיאמי עדיין יכולה להתחרות מול כל אחת כשהכדור אצלה ברגליים". אך מול יריבות שמסתגרות, חסר למיאמי מימד של מהירות או עבודה בלי כדור. היא רושמת ממוצע של 55 מסירות לפני בעיטה, מקום רביעי ב-MLS, כששלוש הקבוצות שמעליה אפילו לא בתמונת הפלייאוף.
ההתקפה מעט כבדה, באופן כמעט בלתי נמנע לקבוצה שמתבססת על שחקנים בגילם של מסי וסוארס. עזבו את המועדון בקיץ פועלים שחורים כמו דייגו גומס, חוליאן גראסל ורוברט טיילור. השילוב בין לחץ גבוה ובין העדר שחקנים שמסוגלים לפרק אותו בלי הכדור הופכת כל בונקר לאפקטיבי יותר, בטח בונקר שצריכים לפרוץ בני 37 ו-38.
הבעיה הגדולה, לעומת זאת, היא ההגנה. אותה הגנה שספגה עשרה שערים בשבוע ואמורה לעצור את פלמייראס, פורטו ואל אהלי בבית א' הנוח של גביע העולם למועדונים (כששתי הראשונות עולות). מסי בעצמו הודה ש"היריבות שלנו מבקיעות מטעויות קטנות".
אפשר להמשיך ולדבר על הטעויות במשחקים, אבל הבעיה כאן חוזרת למה שקרה בשנה שעברה ומלווה, חייבים להודות, קבוצות של מסי ב-7-8 השנים האחרונות - אין חוסן מנטלי. הפרעוש עצמו עדיין השחקן הטוב ב-MLS ועדיין יכול לשנות משחקים בנגיעה, אבל הקבוצות שלו מתפרקות. מיאמי הובילה 1:0 לפני שנקלעה ל-1:3 (וסחטה 3:3) מסן חוזה. היא הובילה 0:1 בבית בגומלין מול ונקובר ווייטקאפס והייתה צריכה שער, אבל ספגה שניים תוך שתי דקות. היא הובילה 1:3 על דאלאס והפסידה 4:3. וכל אלה דוגמאות מהחודש האחרון.
אם מסצ'ראנו היה על הדשא, הוא אולי היה המנהיג הזה. כקשר אחורי שהפך לבלם הוא ידע לזהות את הרגעים בהם ההגנה מאבדת ריכוז ומעורר אותה מחדש, מה שהוא לא מצליח לעשות באינטר מיאמי. קרלוס פויול גרסת סאות' ביץ'. מישהו שידע להרים את הקבוצה, בעיקר מנטלית, אחרי שהיא סופגת שער.
לא סביר שנראה את מיאמי מחליפה מאמן בהתחשב בקשר של מסצ'ראנו ומסי, אבל היא יכולה להחתים כמה שחקנים על חוזה זמני או קבוע לפני גביע העולם למועדונים. אנחל די מריה, ששוחרר מבנפיקה, יכול להפוך לצלע השלישית ויש מי שמפנטז על כריסטיאנו רונאלדו שמסיים חוזה באל-נאסר וקרוב יותר מאי פעם לחודש לצד מסי.
אין אוהד כדורגל, בטח ממי שהגיע עד לכאן בכתבה הזאת, שלא מתרגש מהמחשבה על הפורטוגלי והפרעוש זה לצד זה. גם הח"מ. למרות זאת, הגישה הזאת היא בדיוק מה שהוביל למשבר של אינטר מיאמי – המחשבה עליהם כ-MESSI FC, פרנצ'ייז שנועד למקסם את החברים של מסי ואת אבק הכוכבים, ולא קבוצה שנלחמת, רצה ומזיעה כשמסי בראש. קבוצה שרצה לקשור לעצמה כתרים, ומופתעת פעם אחר פעם כשהיא מגלה שמדובר בקלקר מקומט.