ברק, מה שלומך בימים אלה?
"הראש מלא בהמון דברים, ותוך כדי זה צריך לייצר שגרה ואופטימיות. תחושה מאוד מבלבלת, תקופה מבלבלת, מעורבת בעשייה, נתינה וגם בלשמור על שפיות, לא משהו שאנחנו רגילים. גויסתי, הראש חוזר כמה שנים אחורה. היחידה שלי חטפה אבידות, משהו שאנחנו לא מכירים. 10 לוחמים, וגם הרבה פצועים. זה הכה בנו קשה. גם אני חוויתי את זה, חבריי הטובים שאיבדתי. זה אירוע שתפס את כולנו בצורה אחרת. די מהר הבנו שצריך לבנות מערך שתומך גם לפצועים עצמם, גם למשפחות שלהם. מענה של חבר'ה וותיקים וגם עם צעירים. אני חושב שאנחנו עושים את זה מדהים".
מה קורה כרגע באזור הגליל?
"רוב היישובים הקרובים מפונים. אין לנו בית לבוא להתאמן בו. הרבה זמן לא ידענו למה מתאמנים. יש ניסיונות מטעם פיב"א לקיים את המפעל יורופקאפ. להתחיל אולי במשחקי חוץ ובועה בקפריסין. התחלנו להתאמן בשבוע שעבר לנסות לחבר בחזרה את החלקים, הזרים היו באתונה, אבל אז קיבלנו הודעה שהמשחקים נדחים שוב. ויש מדינות שצריך לטוס אליהן שאתה לא יודע מה רמת האבטחה, כאב ראש למשטרה המקומית. יש המון משתנים, אבל מצד שני הרצון לשמור כל הזמן על החיים של הקבוצה. אז כרגע אנחנו מתאמנים בעמק יזרעאל. עדיין הרבה חוסר וודאות, רב הנסתר על הגלוי".
עלתה המחשבה אולי לא לשחק העונה?
"אנחנו בנקודת האיזון העדין עכשיו. זה עבר בראש. תדמיינו אותנו, המשפחות שלנו בצפון, אני והצוות מהגליל. לנסוע עכשיו לכמה שבועות ולא להיות בבית נשמע לנו ברמת ההזוי. ועדיין, כולנו רוצים לשחק ולהיות חלק מהמפעל. מודעים לזה שזה המפעל הרביעי בחשיבותו. שום מדינה לא תצא מגדרה להביא כמות גדולה של שוטרים. אנחנו בנקודת החלטה. אם נמשיך ככה כבר לא יהיה טעם לקיים משחקים, הקבוצות התקדמו ואנחנו נגיע בלי כושר נורמלי. בשבוע הקרוב נצטרך להחליט אם כן יוצאים לאיזו בועה, או שלא, אולי פיב"א תוכל לעזור לנו עם זה. יכול להיות שצריך לוותר השנה על המפעל. בתקווה שהדברים יסתדרו. מניח שהשבוע יתקבלו ההחלטות".
עד כמה אתה בקשר עם השחקנים, הישראלים והזרים?
"הזרים היו באתונה, אנחנו בקשר איתם אחת לכמה ימים. מנסים לחבר אותם קצת, לא לחבר יותר מדי למה שקורה בארץ, כדי שזה לא יערער. זה אירוע שגם אנחנו לא מכירים. מניח שהם רואים חדשות. לגבי הישראלים, הם קצת יותר מחוברים. גם איתם צריך לראות שלא מייצרים בהלה או חרדה מיותרת. בסוף אנחנו מייצגים משהו, ויש ערך לשגרה, ננסה לחזור לאיזו שגרה אפילו בשביל האוהדים, שיראו אותנו משחקים, זה גם משהו".
"ככל שעובר הזמן אנחנו מבינים את עומק האירוע, לחזור לשגרה רגילה כנראה לא יהיה אפשר בתקופה הקרובה, גם ברמה של חודש. יש כמובן עניין של כושר, פציעות, מנטלי, צריך להתכונן. לא הייתי רוצה לוותר לגמרי על העונה עדיין, אולי אפשר למצוא תאריך יותר רחוק ולהחליט שאליו מכוונים, אולי ליגה יותר קצרה, מתכונת שונה. זה ענף שאנחנו מאוד אוהבים, יש משמעות לשגרה, משמעות לשחקנים גם, לא להיות במסגרת שנה שלמה זה הרסני. מנסים לייצר תקווה מסוימת בנושא, אנחנו פה בשביל הפנאי, אבל להגיד לכם שהראש יהיה בכדורסל - לא בטוח".
יש לך מסר אופטימי?
"האופטימי שלי זה שאנחנו נעשה ריסטרט למדינה. היא חייבת ריסטרט. משהו קרה ומשהו יקרה פה. זה אירוע שישפיע עלינו למשך הרבה שנים. אתה מגלה בסוף שהאנשים, האזרחים, הנוער, המבוגרים, החיילים והלוחמים, יש פה משהו שמייחד אותנו. ההתגייסות, הרצון להיות במקום הזה שנותן ותורם למדינה, זה כבר לא ברמת הילדים אלא ברמת המדינה. זה משהו חריג. להבין שאתה נלחם על זהות ועל בית וכל הקלישאות ששומעים, יש פה אשכרה חבורה של אנשים, נשים, ילדים וילדות, כולם מוכנים לשים הכל בצד ולייצר נורמה אחרת. צריך ברמת הנורמות לשנות הכל".