"על איזה לחץ אתם מדברים? אני משיקגו"- כך היה מגיב וויל ביינום בכל פעם שנשאל על ידי עיתונאי ישראלי על הלחץ שמגיע עם תפקיד הרכז במכבי תל אביב. ביינום, כביכול, דיבר לעניין. הרי איך ניתן להשוות קבוצת כדורסל, גם אם היא לחוצה ומלחיצה כמו מכבי, עם הלחץ של חיי היום-יום כמתבגר שחור באחת הערים המסוכנות בעולם - עם כנופיות, אקדחים וסוחרי סמים שמפטרלים מחוץ לבית העלוב שלך, כשבמרבית המקרים אמא שלך, אם היא במצב לעבוד, מנסה לפרנס את המשפחה מעבודות דחק בעבור משכורות זניחות, ואבא הוא מושג שמעולם לא הכרת?
למרות כל ההיגיון הצרוף הזה, ביינום דווקא כן שידר סוג של לחץ וחשש בשנתיים שלו במכבי. הוא הרגיש שהמשחק שלו נתפש כאן כשכונתי ופרוע, ולכן כל הזמן תחת ביקורת, ובקושי הצליח להפיק כאן משהו מיכולות שבסופו של דבר הביאו אותו ל-NBA.
ג'רמי פארגו, גם הוא משיקגו, הגיע שנתיים לאחר עזיבת ביינום. גם צעיר מאוד (24), כמעט חסר ניסיון בכדורסל הבין-לאומי (עונה בודדת בגלבוע/גליל). מעין סקנד גארד שכלוא בגוף של רכז ומשחק בספיד מטורף תוך שליטה נפלאה בכדור, אך עם בעיה די רצינית בקבלת החלטות. פארגו כלל לא היה מה שמכבי רצתה. הבחירה הראשונה שלה לעמדת הקומבו-גארד היה מיקייל טורנס, אך רק לאחר שהאחרון לקה בליבו הוחלט להחתים את פארגו, שקיבל בקיץ האחרון כתף קרה כמעט מכל קבוצות ה-NBA. אך היה בפארגו שוני אחד מהותי מביינום - בניגוד לראשון, הוא באמת לא חשש מלשחק במכבי תל אביב.
"אני תופס מעצמי שחקן NBA ולכן כל עוד אני לא שם מבחינתי זו אכזבה", אמר בראיון מיד עם נחיתתו בתל אביב. זה יכול להתפרש כמו אדם עם בעיה להשלים עם מקומו בעולם, וזה יכול גם להיות פשוט אדם עם ראיית מציאות מדויקת ובטחון עצמי בריא. ליאור ליובין, שאימן את פארגו בעונה שעברה בגלבוע/גליל, משוכנע כי מדובר באופציה השניה. "אין לי בכלל ספק שפארגו שייך ל-NBA, וברור שהוא גם יודע את זה. טוב שיש לו את הבטחון עצמי שבינתיים מסייע לו להפיק את המירב מהסיטואציות שהוא מצוי בהן באירופה". בעונה שעברה פארגו היה השחקן ההתקפי המצטיין בקבוצה אלופה. העונה הוא עושה הרבה יותר.
על מקום בחמישיה של מכבי הוא השתלט למן הרגע הראשון ובבית המוקדם של היורוליג העמיד ממוצעים מכובדים של 10.4 נקודות, 3.4 אסיסטים ו-2.9 ריבאונדים ב-26 דקות. אך בשלב הטופ 16 ובשלושת משחקי סדרת רבע הגמר מול קאחה לבוראל פארגו כבר מעמיד ממוצעים שמקרבים אותו למעמד של כוכב-על: 14.4 נק', 4.2 אס' ו-4.3 ריב' ב-32 דקות. את האחוזים מעבר לקשת שיפר מ-23.3 ל-43.5 וממוצע האיבודים ירד מ-2.2 ל-1 בלבד. מדד היעילות שלו נסק מ-7.5 ל-16.5, הגבוה במכבי. כשדייויד בלאט מתבקש לתאר את פארגו ופועלו, הוא מסתפק באבחנה: "הוא 'בסקטבול פלייר', יש לו כישורים ויכולת לשחק בכמה עמדות. הוא מבין את המשחק. הוא יוצר לעצמו ולאחרים והדבר הכי חשוב מבחינתו זה לעזור לקבוצה לנצח".
פארגו, שמגדיר את עצמו כ"רכז בראש ובראשונה. אחי (ג'אנרו, שמשחק בשיקגו בולס) הוא קלעי. אבל אני פליימייקר", מצדיק את אבחנתו של בלאט בכל פעם שהוא פותח את הפה. לאחר שקלע את סל הניצחון המדהים במשחק השני בוויטוריה, אמר כי "החברים הביאו אותנו למצב שיכולנו לנצח את המשחק הזה"; לאחר 23 הנקודות (שיא יורוליג) מול קאחה לבוראל במשחק השלישי, טען פארגו כי "זה לגמרי היה מאמץ קבוצתי. זה בכלל לא חשוב כמה קלעתי. אני לא מנצח או מפסיד לבד, זו הקבוצה". הקומבו גארד ממשיך באותו קו בכל פעם שנשאל ביומיים האחרונים על האחריות המוגדלת על כתפיו לאחר פציעת שותפו לקו האחורי, דורון פרקינס. "זה לא רק התפקיד שלי למלא את מקומו של דורון. זה התפקיד של בורשטיין, שארפ, אידסון, בלו, מצ'באן וסופו. זה התפקיד של כל אחד מאיתנו".
ברמה התיאורית, פארגו כמובן צודק. כדורסל הוא משחק קבוצתי ומכבי הנוכחית היא קבוצה "קבוצתית" במיוחד. אלא שברמה הפרקטית צריך למלא את המשבצת של פרקינס גארד. אידסון על המגרש כמעט משחקים שלמים, אך לדרוש ממנו לקלוע יותר זה לא רציני. אין לו יד מספיק טובה והוא גם לא אוהב לקחת זריקות רבות. בלו בהחלט מסוגל לתרום אפילו יותר נקודות, אך לא בטוח שמכבי רוצה בכך. גם כך מדובר בשחקן שזורק בלי הבחנה, בתקופה האחרונה זה בעיקר טוב אך לא בטוח שכדאי לבלו לזרוק יותר. הזריקות שלו קשות ואם הוא לא בזון הוא בעיקר גורם לנזק בהתקפה. לפניני גם יש יד, אך היעדר הכדרור והיכולת ליצור גורמת לו לקלוע הרבה פחות שלשות ביורוליג. בורשטיין כמעט לא מסוגל לתרום בהתקפה. שארפ בן 39.
לכן, מכבי תזדקק ככל הנראה לעוד תצוגות כמו האחרונה של פארגו - כשהוא עלה בכמעט 9 נקודות מעל הממוצע שלו. הוא גם מסוגל לשחק הגנה לוחצת, זריזה וטובה, שביחד עם קריאת המהלכים והידיים הארוכות של אידסון, שעוזר נפלא, הפיסיות של בלו, ההתעלקות של פניני והשכל והניסיון של בורשטיין ושארפ, מרכיבים מערך הגנתי של גארדים שיעשה כל שביכולתו כדי לפצות על היעדרותו של שחקן ההגנה הטוב במכבי. עדיין, יכול להיות שהחלל ההגנתי יהיה גדול מדי למילוי, אך בכל הנוגע למשחק ההתקפה האיש הקריטי לחפות על היעדרות פרקינס הוא פארגו. הוא יצטרך לא רק לצבור יותר נקודות, אלא גם לחדור ולמסור היטב - מלאכות שפרקינס, כזכור, ביצע כלל לא רע. "ג'רמי מסוגל לכל אלה, וגם אסור לשכוח שהקליעה שלו בוויטוריה היא זו שהעניקה לנו את הבטחון שהיינו זקוקים לו במהלך הסדרה", טוען בלו. "אבל אסור שכל האחריות תיפול עליו. יש לנו הרבה כלים וכולם יצטרכו להתעלות כדי לכפר על היעדרות פרקינס".
זה נכון, רק שפארגו יהיה חייב להתעלות, או לכל הפחות לשחק כפי ששיחק במשחק 3, כדי שחלום הזכיה ביורוליג יהפוך למציאות. חלום? "לא עבורי", חותם פארגו את הסוגיה, ומסביר: "התחלתי להאמין שאנחנו מסוגלים ללכת עד הסוף לפני הרבה מאוד זמן. ואני עדיין מאמין בכך היום. למרות הפציעה של פרקינס".