נעלם באורח פלה

ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים. אחרי כניעת היריב, בבואם לספר את סיפור הקרבות, מאדירים הכובשים את ניצחונם ויוצרים מיתוס לדורות. המפסידים, לעומת זאת, נמחקים מספרי ההיסטוריה ומותירים אחריהם שמות שאיש כבר לא יזכיר, ובעיקר כבוד מפוקפק בהיותם "ההם שהפסידו לאלה".

ב-1958 התקיימו בשבדיה שני מונדיאלים. האחד הציג לעולם כמה נבחרות נהדרות ולא מעט שחקנים נפלאים. שוחקו בו משחקים רבי שערים ונראו בו ניצוצות של גאונות וניצנים של מסורת במדינות שלימים יהפכו לאימפריות של כדורגל. בגביע העולמי המקביל השתתף שחקן אחד בלבד, ילד בן 17, אלמוני עד לשריקת הפתיחה של הטורניר, שכבש שלושער בחצי הגמר וצמד בגמר, ומחק היסטוריה שלמה. על הדף הריק הוא כתב מילה אחת: פלה.

שלא במודע, וממש לא באשמתו, הברזילאי ביטל כמעט כל שבב של זיכרון קולקטיבי שלא נושא את שמו, בדרכו המטאורית לכיבוש פסגת הכדורגל וליבם של אוהדים בכל רחבי העולם. מיתוגו של פלה ככדורגלן הטוב בכל הזמנים נסמך בראש ובראשונה על אותם שבועות קסומים בקיץ 58'. כל סיפור, כל שחזור וכל פיסת תיעוד סיפרה מאז את סיפורו כמעט בבלעדיות. כל גורם אחר שהשפיע על הטורניר נותר, במקרה הטוב, כזיכרון מקומי במולדתו.

כדאי שתשאלו את הצרפתים מי זה ז'וסט פונטיין, כי עבור רובנו הוא לא יותר משם שמצלצל מוכר. הוא היה נשאר עוד יותר אלמוני מחוץ לצרפת לולא כיכב במונדיאל 1958, הוליך את הטריקולור לחצי הגמר והפך לשיאן הכיבושים בטורניר אחד של גביע העולם. אולם צילו של פלה רק הלך וגדל והתהילה של פונטיין הלכה ופחתה. 4 שנים אחר כך הוא גם פרש בעקבות פציעה חוזרת, ונותר צרוב בעיקר בסטטיסטיקה.

פונטיין היה סוג של זידאן, הגרסה המוקדמת. הוא נולד במרוקו עם כישרון נדיר ברגליים, כזה שסידר לו ב-1953 חוזה בניס מהליגה הראשונה בצרפת. 44 כיבושים ב-3 עונות שלחו אותו לריימס (Reims), שם הפציץ 121 שערים ב-6 עונות והיה שותף לשתי אליפויות. אבל צרפת כולה התאהבה בו בזכות הופעות זוהרות בנבחרת. שלושער בהופעת הבכורה, 30 שערים ב-21 הופעות בסך הכל ו-13 כדורים ברשת בגביע העולם 58', כשהוא מסיים טורניר מדהים עם שער בכל אחד ממשחקי נבחרתו.

צרפת הוגרלה לבית 2 שכלל גם את יוגוסלביה החזקה, פראגוואי וסקוטלנד. משחק הפתיחה שלה היה קטלני והסתיים עם 3:7 על פראגוואי. פונטיין עשה היכרות עם העולם כשכבש שלושער. באותה השעה בדיוק פתחה ברזיל, אלופת העולם שעתידה לבוא, את הופעותיה בטורניר עם 0:3 חלק על אוסטריה.  צמד של מאצולה ושער של נילטון סאנטוס עשו את העבודה. פלה ראה הכל מהספסל.

11 ביוני. פונטיין מעלה כבר בדקה ה-6 את צרפת ליתרון 0:1 מול יוגוסלביה, אבל זו מגיבה במהפך. פונטיין מאזן בדקה ה-85 עם שערו החמישי בטורניר, אבל 2 דקות לסיום ווסלינוביץ' משלים צמד אישי ומכניע את הצרפתים. במקביל מגלה גם ברזיל שחיי המונדיאל לא תמיד קלים ומסיימת ב-0:0 מאכזב מול אנגליה. ופלה? עדיין אלמוני, עדיין רק חולם על דשא.

4 ימים אחר כך - קרב מכריע. פיאנטוני כובש אחד, פונטיין מכפיל עוד לפני ההפסקה וצרפת עולה לשלב הבא מהמקום הראשון עם 1:2 על סקוטלנד לעיני 13,500 צופים בעיר אורברו. באותה שעה בגטבורג - היסטוריה. לא ניצחון ענק או שער בלתי נשכח, אלא לידה של כוכב. פלה הצעיר עשה את הבכורה שלו במדי הסלסאו, שניצחה 0:2 את ברית המועצות ועלתה מהמקום הראשון בבית 3 עם מאזן שערים של 0:5.

פלה קיבל צ'אנס גם ברבע הגמר והפעם זה גם התלבש לו, עם שער ניצחון על ווילס בדקה ה-66. בינתיים בנורקופינג - פונטיין כבש צמד ב-0:4 על צפון אירלנד. אם בשלב הבתים זה עדיין לא היה ברור, ההצהרה הצרפתית הפכה חדה יותר: הולכים עד הסוף.

כדי להבין את הלך הרוח של אותה תקופה, אפשר פשוט להביט בעולם הכדורגל של היום. אמנם הענף השתנה מאז מהקצה אל הקצה, אולם דבר אחד נותר בעינו: הכשרון יכול להתפרש על פני 5 יבשות, אבל מרכז הכדורגל נמצא באירופה. כשפלה עשה את צעדיו הראשונים בגביע העולמי, פונטיין השאיר לו אבק בכל הנוגע לתהילה - מעצם היותו אירופי, אבל גם בזכות הצלחה כבירה על הדשא.

אז מה קרה בדרך? איך גדל הילדון מדרום אמריקה למימדים אסטרונומיים, בעוד הסקורר המחונן, שיאן הכיבושים בגביע העולמי, נדחק הצידה? התשובה נמצאת אי שם ב-24 ביוני 1958, בראסונדה סטדיום בסולנה. חצי הגמר בין צרפת לברזיל נחשב עד היום לאחד ממשחקי המונדיאל הגדולים בכל הזמנים, וכנראה שבצדק. 2 דקות בתוך המשחק ואווה כבש לברזיל, אך בדקה ה-9 הסלסאו ספגה לראשונה בטורניר. פורץ הדרך: ז'יסט פונטיין.

אולם שערו התשיעי של הצרפתי הדגול בטורניר סימל גם את מות חלום הגביע של הטריקולור, כי משם זה היה טבח ברזילאי. בדקות הבאות נמחקה צרפת מהדשא בסולנה והפכה לזיכרון עמום בהיסטוריה של המונדיאל. דידי החזיר את היתרון לברזיל בדקה ה-33 והשאיר את הבמה לפלה, שהפגיז שלושער (52, 64, 75) והוכתר כקיסר החדש. וכמו כל כובש אכזר, השאיר בצילו העצום את כל אלה שהעזו לקרוא עליו תיגר.

כמובן שפונטיין לא חש על בשרו את העיוות ההיסטורי, שניתן להבחין בו רק בדיעבד. הוא המשיך בשלו וכבש רביעיה לרשת של גרמניה המערבית, בניצחון 3:6 של צרפת בקרב על המקום השלישי. ארבע שנים אחר כך הוא כבר לא שיחק כדורגל. פלה לא לקח שבויים גם בגמר, כבש צמד מול המארחת שבדיה וחגג זכיה, לא לפני שהתעלף על הדשא, התעורר והורם על כתפי חבריו כשהוא ממרר בבכי - סצנה שהפכה לשם נרדף לטורניר ההוא.

פלה דהר לזכיה בעוד שני מונדיאלים, ב-1962 (אז שיחק רק שני משחקים ונפצע) וב-1970. האימפריה הברזילאית התרחבה עד למימדים המוכרים כיום, ז'וסט פונטיין נותר רק עוד אחד מהקורבנות שלה. סיפורו של שיאן הכיבושים בגביע העולם 1958 אמנם לא נשכח כליל, אבל סופר תמיד כנספח, תופעת לוואי של הפלה-מאניה.