הזוג המוזר: מה לאברטון ולקרלו אנצ'לוטי?

הוא: ג'נטלמן איטלקי רגוע עם רזומה מפואר. היא: לוזרית נצחית מעיר פועלים שמחפשת את הדרך חזרה לפסגה. מה הסיכוי שהחיבור בין קרלו אנצ'לוטי לאברטון יעבוד? בקרוב נדע

אריק רייניש
אריק רייניש  28.12.19 - 08:02
(GETTY)
(GETTY)
תחילת כתבה

זה כבר זמן מה שאברטון מחפשת את הדרך לפסגה. ראשי המועדון שבעבר זכה באליפויות, גביעים, גביע אירופה למחזיקות והיה הבכיר בעיר ליברפול, רואים את היריבה העירונית משתלטת על אירופה, בעוד הקבוצה שלהם קורסת בכל פעם תחת הציפיות. וזה לא שהם לא מנסים. הם קונים ומוכרים שחקנים, ממנים ומפטרים מאמנים, ובעיקר – שופכים כסף רב.

בשלוש העונות האחרונות המועדון הוציא כ-423 מיליון אירו על רכש, 187.37 מיליון לאחר ניכוי רווחים ממכירות. זהו סכום גבוה מההוצאה של  ארסנל (165.95 מיליון), ליברפול (89.28), צ'לסי (40.2) או טוטנהאם (91.35). אפילו יותר מריאל מדריד (118.15), באיירן מינכן (99.75) או יובנטוס (155.75).

מובן שנעשו טעויות ניהוליות רבות, והקבוצה נבנתה בצורה לא מאוזנת. ובכל זאת, קשה להבין כיצד אברטון של השנים האחרונות, וגם זו של העונה הנוכחית, לא מצליחה לדגדג את הצמרת. הרי בסגל הקבוצה ישנם שחקנים ששיחקו במועדונים גדולים (דוגמת דלף, גומס, מינה, שניידרלין, וולקט ואיובי), שחקנים סולידיים (כמו ברנרד, קין וקלברט-לואין) וכאלו שבצירוף נסיבות מסוימות, היו יכולים למצוא את עצמם בקבוצת צמרת (סיגורדסון, סידיבה, רישארליסון, פיקפורד, דין וקן).

שניים משלושת המאמנים האחרונים שפוטרו מהקבוצה, מרטינס וקומאן, הוזכרו לאחרונה כמועמדים לברצלונה, מה שמראה שעברו שם אנשי מקצוע ראויים. ובכל זאת, מאז עזיבת מויס, אחוז ההצלחה הממוצע של אלו שאימנו בקבוצה עומד על 41. אז מה עושים בכדי להצליח? ובכן, משקיעים עוד. ולמען האמת, להביא מאמן שזכה ב-3 אליפויות אירופה ואליפות מקומיות באנגליה, איטליה, צרפת וגרמניה – כמו קרלו אנצ'לוטי – זו התחלה טובה.

גדול עליה
על דבר אחד ניתן להסכים ללא עוררין. אברטון אינה הישגית כמצופה ממנה. יש שחקנים, יש קהל, יש תשתית. רק צריך מישהו שידע לנצל את המשאבים כראוי. ומי יעשה זאת כמו שצריך אם לא המאמן מהפרגמטיים ביותר שידע עולם הכדורגל? "פחדתי לשנות מערך וניסיתי להתאים את השחקנים אליו. זה נבע מחוסר ניסיון", סיפר אנצ'לוטי על הקדנציה בפארמה, שם, עקב התעקשותו על שיטה ספציפית, הפסיד את שירותיהם של ג'אנפרנקו זולה ורוברטו באג'יו. "צריך להתאים את השיטה לשחקנים, ולא להפך".

מאז, אנצ'לוטי גילה גמישות טקטית בכל מקום אליו הגיע בכדי להוציא משחקניו את המיטב. כשאימן את יובנטוס, שיחק עם שלושה בלמים בכדי לאפשר חופש פעולה לזינאדין זידאן בקישור הקדמי. בצ'לסי בחר במערך 4:4:2 "יהלום" אותו הנהיג במילאן, אך בסביבות חג המולד – לאחר שיריביו הבינו כיצד להתמודד מול השיטה הזו – נע בין המערכים 4:3:2:1, 4:3:3 ו-4:2:3:1. התוצאה – דרוגבה זכה במלכות שערי הפרמייר-ליג, מאלודה ואנלקה נראו טוב מתמיד ולאמפרד בלט מעל כולם.

כשהגיע לריאל מדריד הצהיר ש"המועדון היוקרתי בעולם צריך לנצח תוך הצגת כדורגל ספקטקולרי" והחליט לשחק בשיטת 4:3:3 ההתקפית בה הקבוצה לא שיחקה קודם לכן. לאחר תקופת הסתגלות, השחקנים החלו לשחק כדורגל אטרקטיבי והדרך לזכייה בתארים נסללה. לכולם ברור כי ניתן להפיק משחקני אברטון יותר, ואף מהקבוצה כיחידה, בשיטה אחרת. ומעטים המאמנים שיודעים להרכיב את כל חתיכות הפאזל טוב מאנצ'לוטי.

מבחינה טקטית, סביר שנחזה בשיטת 4:4:2 משוחקת בגודיסון-פארק, זו שעזרה לדאנקן פרגוסון, מאמנה הזמני, לנצח את צ'לסי והשיטה אותה הנהיג אנצ'לוטי בחלקים משמעותיים בקריירה שלו, גם במשחקים רבים בנאפולי, דוגמת המפגשים מול ליברפול בליגת האלופות. אנצ'לוטי צמצם את הקווים בין הקישור להתקפה ועזר לחלוצים לסכל התקפות אדומות בחיתוליהן ולשחקני האגף ללחוץ את המגינים – הפליימייקרים בפועל של ליברפול.

התוצאה – ניצחון ותיקו העונה, בעוד בעונה שעברה כל קבוצה ניצחה את השנייה 1:0. "יש לליברפול הרבה איכות, אך הם ניתנים לעצירה כשמצופפים את השטחים", הסביר האיטלקי לאחר התיקו באנפילד העונה – מה שלבטח משמח את אוהדי אברטון כיום.

אולם בנוסף, למינוי אנצ'לוטי יש מעלות נוספות מלבד אלו המקצועיות. בעלי המועדון פארד מושירי מנסה כבר זמן מה בכל כוחו ללא הצלחה לשים את אברטון בשורה אחת עם המועדונים הגדולים ביבשת. אלא שכעת הוא ביצע צעד משמעותי בדרך להשגת מטרה זו – קודם כל מהבחינה השיווקית. ככה זה שאתה מעסיק את אחד מהמאמנים המעוטרים ביותר בתולדות המשחק. אתה מדובר, מסוקר, ונמצא בתודעת הקהל העולמי יותר. "מושירי הבטיח לאוהדים מאמן מהשורה-הראשונה, וקיים", סיפר העיתונאי אלן מאיירס. "יש לבעלים ציפיות גבוהות מהקבוצה, וכעת לכולם יש ציפיות דומות. אנצ'לוטי מתאים לחזון של מושירי".

אין ספק כי לאנצ'ולטי היכולת להביא לטופיז שחקנים שלאו-דווקא היו חותמים בשירותיה אילולא האיטלקי היה נוכח, ואוהדי אברטון ודאי יכולים להחזיק בתקווה שכשאושייה במעמדו מגיעה למועדון כאברטון – היא מתנה את הגעתה והישארותה בחיזוק הקבוצה, במיוחד בעמדות הקשר האחורי והחלוץ הזקוקות לשדרוג. הרי אם מאמן אחר מרשימת המועמדים היה חותם, הייתם מאמינים ששם כזלאטן איברהימוביץ' היה מועמד לפני שחתם לבסוף במילאן?

בצלם המועדון?
ובכל-זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהחיבור הזה אינו מרגיש טבעי. הרי מה לאנצ'לוטי ולקבוצה כאברטון? הוא לא אימן קבוצה מהחלק התחתון של הטבלה מאז עונת 95/96 – אז זו היתה רג'ינה. הסיבות למינוי ברורות, אולם עקב התזמון והסיטואציה – אולי היה ראוי למנות מאמן בסגנון אחר. שועל קרבות ותיק שמכיר את הבוץ האנגלי בסגנון הודג'סון או אלרדייס, אולי אפילו דיוויס מויס. "אני מצדיע להנהלת אברטון על המינוי. ועדיין, אני לא בטוח שאנצ'לוטי הוא האיש המתאים עבורם", טען הפרשן ואגדת ליברפול, ג'יימי קראגר. "הוא מעולם לא הצליח בתפקיד מסוג זה".

ובכלל, נדמה כי אופיו הרגוע והג'נטלמי אינו יושב בקנה אחד עם אופייה הלוחמני של אברטון – בייחוד שזה נמצא בדמדומי הקריירה שלו. לבאיירן מינכן, שבימים כסדרם הייתה תפורה למידותיו של אנצ'לוטי, הוא התקשה להסתגל, מכיוון שהגיע אחרי מאמן דומיננטי ודורשני, אליו השחקנים התרגלו. בנאפולי, חוסר ההתאמה התרבותי זעק בין המאמן המעונב לקבוצה הגועשת מדרום איטליה. ואברטון, קבוצה של הפועלים, דומה באופייה לנאפולי יותר מאלו האחרות שאומנו על-ידי קרליטו.

אין לדעת מה ייצא מהמינוי הזה, אם אברטון תיקח צעד קדימה, תצעד במקום או שמא תלך אחורה. מה שבטוח, שהמינוי תרם עוד עניין לליגה בכלל, ולמועדון בפרט.