"רוצים לחזור, אבל זה לא יהיה אותו דבר"

טיישון תומאס מדבר: על הקורונה, הארנה וההרמוניה בי-ם

רועי כהן
רועי כהן  24.03.20 - 12:03
תחילת כתבה

ליגת האלופות של פיב״א עדיין מושבתת, כמו כל הליגות באירופה, אך המפעל מנסה לשמור על שגרה ובפודקאסט הרשמי של הליגה, ״קוסט טו קוסט״, הם אירחו (בשיחה טרנס אטלנטית) את כוכבה של הפועל ירושלים טיישון תומאס, שעד עצירת הליגה נחשב למועמד המוביל לתואר ה-MVP של המפעל. ״תיכננתי בהתחלה להישאר בישראל עד שהכל יעבור, אבל אחרי שהתייעצתי עם בני משפחה, החלטתי לחזור בימים הקרובים לארה״ב״, אמר תומאס.

תומאס סיפר על הסיטואציה מהזווית שלו: ״כמו כולם, אני בחוסר ודאות. אני לא חושב שמישהו אי פעם היה במצב כזה. אבל ברגע שה-NBA סגרו, הבנתי שזה רק עניין של זמן עד שכולם יילכו בעקבותיהם. זה משוגע, זה מרגיש כמו בדיחה רעה. כולנו בהחלט רוצים לחזור ולא רוצים להתייחס לזה כאילו שהעונה נגמרה. החזרה לארה״ב היא מבחינתי פונקציה של תחושת ביטחון, אבל אני מתכוון לשמור על הגוף שלי ולנסות להיות מוכן אם וכאשר נחזור לפעילות, אבל יש חשש שאם נחזור זה לא יהיה אותו דבר כי כספורטאים זה לא בריא להיות מושבתים לתקופה כל כך ארוכה״.

על ההצלחה של ירושלים עד המשבר הנוכחי אמר: ״היינו מאוד בטוחים בעצמנו. היה לנו איזון בריא בקבוצה, התחלנו בדיוק להגיע לשיא שלנו בתזמון הנכון, ובהחלט היה לנו ביטחון שנוכל ללכת עד הסוף ולזכות במפעל כולו, הלכנו על זה בכל הכוח. ברבע הגמר היינו צריכים לשחק נגד בורגוס והיו שני משחקים טובים כששיחקנו נגדם בשלב הבתים ואני חושב שהסדרה נגדם היתה יכולה להיות כיפית. סביר להניח שמי שהיה מצליח לגנוב ניצחון חוץ גם היה מעפיל לפיינל פור״.

על העוצמות שבמשחקים הביתיים ועל רצף הנצחונות בארנה סיפר: ״האוהדים שלנו מדהימים. הם לא מפסיקים לדחוף אותנו אף פעם, מוודאים שגם אם באת ביום פחות טוב, אתה תעלה מוכן ומרוכז. הם לא הלחיצו אותנו, הם רק היו שם בשבילנו וזה ממש כיף לשחק כשאתה יודע שיש מי שתומך בך לא משנה מה. מי שביקר בארנה לפעמים יצא החוצה עם כאב ראש כי כמות הרעש שהאוהדים האלה מייצרים היא לא נורמלית. במשחק נגד פריסטרי ללא קהל זה היה הזוי כי הקהל משחק תפקיד במשחקים שלנו. השופטים אפילו שרקו כמה עבירות טכניות כי הם שמעו דברים שהשחקנים אמרו אחד לשני, דברים שאומרים כל הזמן אבל בלי קהל אתה שומע הכל״.

על המטרות השנה לעומת העונה שעברה: ״שנה שעברה הגענו לשחק נגד קבוצות שלא הערכנו נכון את היכולת שלהן ואת הכוח שלהן כקבוצה. השנה ניסינו לשנות את זה, ועם תוספת של שחקנים טובים לצד הבסיס שנשאר מהעונה שעברה, זה הצליח. הצלחנו לקבוע את הקצב ולשלוט בו לאורך זמן ותוספות כמו שלווין מאק וג׳ון הולנד התחברו אלינו, ולמי שנשאר מהעונה שעברה היתה תחושה של עסק בלתי גמור, של רצון לתקן את מה שפספסנו, והם התחברו להלך הרוח הזה מהר מאוד״.

על העונה המדהימה של ג׳קובן בראון, ועל שיתוף הפעולה עם תמיר בלאט סיפר: ״אני כל כך מעריך את המשחק שלנו. גם בעונה שעברה הוא היה טוב אבל העונה זה משהו אחר. הוא שומר יותר טוב על הגוף שלו, חי את הקבוצה בצורה יותר עוצמתית ועובד יותר קשה באימונים. איתו ועם תמיר בלאט, שגם שיחק איתי בחולון, הרגשתי ממש נוח. הפיקנרול שלי עם עם תמיר היה מניה בטוחה, מהלך שתמיד הולכים אליו כשדברים מתחילים קצת להסתבך״.

תומאס סיפר על כך שאחרי משחקים הוא בדרך כלל לא מצליח להירדם: ״לפני משחק יש עליך כל כך הרבה עומס והרבה לחץ מנטלי, וכשזה נגמר אתה נשאר עם האדרנלין. ברמה הפיזית, באימונים אתה עובד הרבה יותר קשה מאשר במשחק עצמו, וכשמגיע המשחק ואתה בשיא הדריכות ברמה הגופנית, ובסוף משחק בין 25 ל-30 דקות, אתה נשאר עם הרבה אנרגיות ואדרנלין וזה צריך לצאת איכשהו. אז אתה מתקשר הביתה, עושה שיחות וידאו ומעביר כך את הלילה״.

בהמשך, כוכב ירושלים התייחס גם לחייו האישיים ולסיפור שלו: ״כשהיינו צעירים האחיות שלי היו מחלקות לי הוראות מה לעשות בזמן שהן מתעסקות בדברים של בנות. אבל כשהתחלתי לשחקן כדורסל שימשתי להן השראה ושתי האחיות הצעירות שלי משחקות גם הן. אבא שלי היה שחקן פוטבול אבל הוא התאהב בכדורסל אחרי שהתחלתי לשחק. המודלים לחיקוי שלי היו טרייסי מגריידי, קווין דוראנט, מג׳יק ג׳ונסון, ניסיתי לקחת משהו מכל אחד מהם״.

אחרי 3 שנים בישראל, תומאס גם סיפק תובנות על המטבח הישראלי: ״לקח לי הרבה זמן להתרגל לאוכל כאן. בהתחלה מעולם לא אהבתי חומוס אבל למדתי להתאהב בשווארמה והאמת היא שלא ממש הצלחתי להתחבר לאוכל הישראלי עד השנה השלישית, והשנה באמת נפתחתי לטעמים והתחלתי להתרגל ולהתחבר״. את תואר הקהל שהכי קשה נגדו באירופה הוא נתן לאא״ק אתונה, זכר לאירועים האלימים שהיו באואקה.

תומאס סיפר על שיתוף הפעולה עם אמארה סטודמאייר: ״זו היתה חוויה מטורפת כי אני גדלתי עליו וניסיתי להיות כמוהו. כילד אפילו השתתפתי באחד המחנות שהוא הקים לצעירים. הדבר הכי חשוב שלמדתי ממנו זה איך לשמור על הגוף, הוא תמיד אמר שהגוף הוא הכלי הכי חשוב להצלחה, ועובדה שהוא עדיין מצליח לשחק ברמה גבוהה בגיל 37. הוא לא נתן לאף אחד להרגיש פחות ממנו ותמיד היה כיף להיות בסביבתו״.

על ההחלטה להישאר בירושלים לעונה הזאת אמר: ״זאת היתה החלטה מאוד קלה, זאת משפחה, כולם יוצאים מגדרם כדי לוודא שנוח לך ולמשפחתך וזה כל מה שאתה יכול לבקש מהמקום שאתה מגיע אליו״.