שיעור באזרחות: כך נעלה לטורניר גדול

הישג השיא של נבחרת הכדורסל הושג בעזרת מתאזרחים וכעת ה"בנים של" מובילים את הענף להצלחות. אז למה לא ניתן לשחזר את ההצלחה גם בכדורגל? כך נעלה לטורניר גדול

מערכת אתר ערוץ הספורט  13.12.19 - 19:06
תחילת כתבה

ואלה שמות: סטיב קפלן, לו סילבר, בארי לייבוביץ', אריק מנקין. לא, לא מדובר בעולים האחרונים מארה"ב בפרוייקט תגלית, אלא בארבעת שחקני נבחרת ישראל באליפות אירופה בטורינו 1979, אז הכחולים-לבנים רשמו את הישג השיא שלהם, ושל כל נבחרת כדור ישראלית בכל הזמנים, כשסיימו במקום השני. כל הארבעה יהודים-אמריקאים שספק אם היו מגיעים לארץ הקודש אם לא היכולת שלהם להכניס כדור לתוך טבעת.

מאז ומתמיד הבינו בנבחרת הכדורסל שהתוצר שמנפקת המדינה מוקפת האויבים במזרח התיכון לא יספיק לה כדי לרשום הישגים בעלי משמעות במפעלים היבשתיים והעולמיים. זה התחיל עם קפלן, סילבר, לייבוביץ' ומנקין והמשיך, בין השאר, עם בראד ליף, דזי בארמור, כריס ווטסון לבאן מרסר, דרק שארפ, ג'ייק כהן, טי. ג'יי ליף, ריצ'ארד האוול, טי. ג'יי קליין, ג'ון דיברתולומיאו ואחרים. הערך המוסף של כל אחד מהם לא מבוטל.

אגב, מאז אותה אליפות בטורינו, בפיב"א הבינו את הרמז ושינו את חוקי המתאזרחים כך שהנושא לא ייצא מכלל שליטה, אך עדיין, מאלופת אירופה סלובניה (אנתוני רנדולף) ועד אוסטריה הצנועה (סילבן לנדסברג) תרומת המתאזרחים משמעותית. בישראל, יש לציין, ההשפעה שלהם עוברת מאב לבן, כמו במקרים של תמיר בלאט, שון דוסון, טי.ג'יי ליף, מייקל בריסקר, עמנואל שארפ ויהלום שבכתר ואולי השחקן הישראלי המוכשר בכל הזמנים, דני אבדיה.

ומה בכדורגל? אמנם פה ושם היו הבלחות, במיוחד בזכות הפעילות הנמרצת של אבי לוזון (רוברטו קולאוטי, זוכרים?), אבל בנבחרת הכדורגל עדיין לא הפנימו את הכלי המשמעותי הזה. זרים ששיחקו שנים רבות בישראל והיו מוכנים ללבוש את המדים הכחולים-לבנים לא קיבלו את הזכות בגלל בירוקרטיה או חוקים בעייתיים (ג'ובאני רוסו, גוסטבו בוקולי, מוראד מגמאדוב, דגלאס דה סילבה, מאוויס צ'יבוטה).

בנוסף, בעוד באיגוד הכדורסל דואגים שבכל טווח גיל יהיה מתאזרח בנבחרת, ההתאחדות לכדורגל לא עשתה מספיק כדי לנסות ולשכנע זרים ששיחקו או משחקים הרבה שנים בישראל והיו יכולים להתאזרח ולתרום לנבחרת כמו טוני וואקמה, שלא קיבל הזדמנות בנבחרת ניגריה, או למצוא שחקנים שזכאים לאזרחות ולשכנע אותם לשחק במדים הכחולים-לבנים (ייבגני שאחוב, גיורגי ציטיאשווילי, דניאל שאלוי אנדראה פטאניה, סטיב בירנבאום).

אולי העובדה שהנבחרת הישראלית סוגרת 50 שנים ללא טורניר גדול תגרום לראשי הענף לחשוב מחוץ לקופסא, אך בינתיים נותר לנו לתהות לאן הייתה מגיעה הנבחרת אם במשרד הפנים היו מקלים בחוקי האזרוח ודגלאס דה סילבה היה מחזק את הנבחרת של לואיס פרננדס או ג'ובאני רוסו היה שם כדי לכבוש את השער המכריע שיעלה אותנו ליורו 2004.